שנה למותו של יוסף סלמסה: משפחתו תצעד היום בבנימינה בתחנות חייו האחרונות
משפחתו של יוסף סלמה, שמצא את מותו לאחר שנפל קורבן לאלימות משטרתית, תציין היום שנה למותו בצעדה לזכרו בבנימינה, שתחל בשעה אחת בצהרים. היום לפני שנה יוצא סלמסה מעבודתו להפסקת צהריים ממנה לא שב. לאחר שלושה ימי חיפושים הוא נמצא ללא רוח חיים במחצבה בבנימינה, עיר מגוריו.
במרץ 2014 הותקף יוסף סלמסה על ידי שוטרים בזכרון יעקב, הוא חושמל באקדח טייזר והושאר אזוק מחוץ תחנת המשטרה במשך שעות, בלי שנחקר או הואשם בדבר. בעקבות הארוע שקע בדיכאון ומשפחתו הגישה תלונה במח"ש. התלונה הביאה להתנכלות של שוטרים. ביולי נמצאה גופתו של יוסף. הנסיונות לברר את נסיבות מותו עלו בתוהו. לכתבה על המקרה ב"המקום הכי חם בגיהנום".
שמו של יוסף סלמסה נישא בפי המפגינים במחאה של הישראלים יוצאי אתיופיה שפרצה בחודשים האחרונים נגד האלימות המשטרתית שמופנית כלפי הקהילה. בשנה האחרונה קיימה המשפחה צעדות ואירועים רבים כדי להעלות למודעות את סיפורו של יוסף, ולדרוש צדק.
> מה לאתיופים ולפרשה 512: כך הסיתה המשטרה נגד הפגנת יוצאי אתיופיה
קרובי משפחתו של יוסף סלמסה, אשר נמצא מת במחצבה ליד מקום עבודתו בבינימינה, צועדים כדי לעורר מודעות לאלימות משטרתית, 4 ינואר, 2015. אקטיבסטילס
בהזמנה שפרסמו לקראת אירוע יום השנה למותו כתבה המשפחה: "כבר שנה שאנחנו המשפחה בחיפוש אחר תשובות לשאלות המטרידות וממשיכים במאבק עיקש בעקבותיך יוסף, עד שנשיג עבורך צדק". המשפחה ותומכים רבים צפוים לצעוד בדרכו של יוסף בימים בהם נעדר, החל בגן הציבורי בו הותקף, היקב בו עבד ועד לנקודה בה נמצא בסוף במחצבה.
בראיון לבלוגר שיחה מקומית, אבי בלכרמן, לפני הפגנת יוצאי אתיופיה האחרונה בתל אביב אמרה אחותו של יוסף, בנצ'אמלק סלמסה:
המשפחה שלנו נאבקת כבר למעלה משנה. גם כשצעדנו מעטים וגם עכשיו כשאנחנו מחובקים על ידי אלפים רבים. זה לא פשוט. אפילו זמן לשבת ולהתאבל כמו שצריך לא באמת היה לנו. יוסף הולך איתנו לכל מקום, הוא מלווה אותי בכל יום, תמיד מחזק עם החיוך המיוחד שלו. עם התפיסה שלו לא לוותר על החלום ולהמשיך הלאה, כי אתה אף פעם לא יודע מה מזמן לך המחר, ולהסתכל תמיד קדימה וגם על מי שסביבך ולהושיט יד למי שצריך. ואתה יודע מה, אני פשוט יודעת שאם חלילה היה פה היפוך תפקידים והאסון הזה היה קורה למישהו אחר, יוסף לא היה יושב אדיש בצד והיה עושה בדיוק את מה שאנחנו עושים עכשיו גם בשמו.
מה שמעודד במסע הכאוב הזה הוא שהמודעות עלתה, ואנשים בקהילה יוצאים וזועקים את הכאב שלהם. אחת המטרות שלנו היתה לשבור את קוד השתיקה הקהילתי. אני חושבת שהחודשים האחרונים מוכיחים שזה קרה וזה מתעצם ואני מאמינה ומקווה שימשיך גם הלאה. עד שנשיג את השינוי.
> "השוטרים ממשיכים בחייהם, אבל אחי כבר לא בין החיים"
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
