newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השקר החדש של הימין: "המדינה הורסת רק ליהודים"

מאת:
השאירו תגובה
א א א

במסגרת הסחרור שפרשת עמונה הכניסה את הממשלה אליו, מפיצים כמה שרי ימין שוב את הטיעון לפיו המדינה הורסת בתים של יהודים, אך נמנעת מלעשות אותו דבר לערבים. מירי רגב כותבת בפייסבוק ש"לא ראיתי התייחסות דומה לעשרות אלפי בתים לא חוקיים בנגב, בגליל ובוואדי ערה". יריב לוין אומר שהוא "מצפה משופטי העליון לגלות חריצות ונחרצות דומה גם בהכרעות הנוגעות לבנייה הבלתי חוקית הערבית". ויש עוד הרבה דוגמאות.

כמובן שהמקרים אינם קשורים או דומים, למעט ההרגל הימני לענות לכל התפתחות בצעקות "אבל ערבים!" או "אבל שמאלנים!". המדינה התחייבה לפנות את עמונה ב-2010; לדבר על "נחרצות וחריצות" בהליך שמתגלגל יותר משש שנים זו בדיחה. אבל השקר הגדול באמת נוגע לעובדה שהמדינה בהחלט הורסת בתים של ערבים, והיא עושה את זה בעקביות, בנחרצות וללא הפסקה.

בשנת 2015 נהרסו 982 בתים של אזרחים בדואים בנגב. שנה קודם לכן נהרסו 1073. ולבדואים יש תביעה אמיתית על הקרקע, שמצויה במחלוקת עם המדינה; בעמונה לעומת זאת אין ויכוח לגבי הבעלות הפלסטינית על הקרקע, רק לגבי הזכות של יהודים להפקיע אותה. ובעניין הנחרצות, אני ממליץ ליריב לוין לפשפש בתיקי בית המשפט בבאר שבע, ולחפש את מספר הפעמים שבית המשפט הכיר בבעלות בדואית על הקרקע ומנע הריסה. אני בספק אם הוא יגיע לממצאים משמעותיים.

בשטחי סי הרסה המדינה ב-2016 (שעוד לא הסתיימה) כ-250 בתים של פלסטינים על "בנייה לא חוקית", שהותירו אלף איש ללא קורת גג. כל זה בנוסף להריסות מטעמי ענישה, וכל זאת מקרב אוכלוסיה פלסטינית של רק 100 אלף איש, פחות או יותר.

כמובן, בהפצת השקר הזה אשמים לא רק הפוליטיקאים, אלא גם העיתונאים שלא מעמתים אותם עם העובדות, ולא טורחים לסקר את משבר הדיור והריסות הבתים בקרב האוכלוסיה הערבית.

> יש אנשים שהיו מתים לגור בעמונה עכשיו

שוטרים שומרים על בולדוזרים במהלך ההריסה ה-65 של הכפר הבדואי אל ערקיב, נגב, ה-12 ליוני, 2014. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

שוטרים שומרים על בולדוזרים במהלך ההריסה ה-65 של הכפר הבדואי אל ערקיב, נגב, ה-12 ליוני, 2014. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

תושבים על הריסות בתים בכפר דהמש (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תושבים על הריסות בתים בכפר דהמש (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הריסת בית, בית חנינא, מזרח ירושלים, דצמבר 2013 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הריסת בית, בית חנינא, מזרח ירושלים, דצמבר 2013 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

חרבת טאנא, בקעת הירדן, אחרי הריסות אוהלים, מרץ 2016 (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

חרבת טאנא, בקעת הירדן, שטח סי, אחרי הריסות אוהלים, מרץ 2016 (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf