newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רק הגברים גומרים באלנבי 40

אני לא נגד מין. ממש לא. אבל במועדון אלנבי 40 ההנאה המינית מיועדת רק לגברים, ועל חשבון נשים. השאלה האמיתית היא איפה המשטרה בכל זה, ולמה רק אחרי הפרסום היא נזכרה לזמן את הבעלים לשימוע

מאת:

באלנבי 40 משתכשכים, משתעשעים, מלטפים ומעודדים את תרבות האונס. באלנבי 40 נשים מקבלות משקאות חינם כל הערב אם הן מסכימות להשתתף באחת מתחרויות ההתפשטות. באלנבי 40 גאים להיות המקור לסדרה השוביניסטית "אלנבי".

במועדון הוותיק מסתמכים על הקהל הכי בטוח, הרבה גברים בוגרים ומבוגרים שבאים לראות ולרעות נשים צעירות מאוד (גילאי ה-20). הסרטון שהתפרסם בחדשות 10 אתמול הוא ככל הנראה הראשון מסוגו שיוצא לאור, אך ברור כי דברים מעין אלה – נשים שיכורות ערומות על הבר, רוקדות ונאנסות לקריאות עידוד מקהל המבלים ועובדי המקום – קרו שם כבר בעבר, כפי שניתן להבין מתיאורים שונים שהתפרסמו בעבר בכלי התקשורת (כאן מ-2004 וכאן מ-2012).

אני לא מהמצקצקות. אני בעד מין ומיניות, ובעד אורגזמות מרובות, במיוחד לנשים, אבל הרשו לי להניח שבמקרה דנן, כמו ברוב הלילות במועדון אלנבי 40, קהל היעד של ההנאה המינית אינו המין הנשי. מי שגומר בסוף אינן הנשים המתפשטות, אינן לובשות החולצות הרטובות, או המושפרצות על הפטמות ("תשפריצו על הפטמות" צועק מישהו במיקרופון ומעודד את הברמנים להשפריץ לנשים המתפשטות על הפטמות באחד הסרטונים המסתובבים ברשת).

רק הגברים גומרים באלנבי 40. ואוהו! כמה שהם גומרים. כי אלנבי 40 מעודדים נשים להתפשט לעיני כל, ולא בגלל שזה מסב להן עונג, אלא כי באלנבי 40 "מי שהולכת הכי רחוק זוכה" כמו שאמר הצל, כן, כן, הצל הזה, ששפט באחת מהתחרויות יחד עם סאבלימינאל, בראיון (אדיוטי ושובינסטי בפני עצמו) לערן טל במעריב בשנת 2003.

"אבל הן מסכימות!"

אל תקפצו, אני לא מחליטה לנשים אחרות, ריבוניות וחכמות מתי הן מסכימות ומתי לא, אבל אני בהחלט חושבת שסוגיית ההסכמה והרצון החופשי מורכבת הרבה מכפי שמציגים אותה בדרך כלל. להגיד כן, זה דבר אחד, ולהיות נתונה להשפעת אלכוהול ומחיאות כפיים ועידוד ברמקולים להתפשט זה דבר אחר, ולעמוד בכל אלה כשאת בת 18, ורק הגעת לתל אביב ורק גילית את המיניות שלך, זה דבר שונה לחלוטין. בכלל, על פי חוק, הסכמה חופשית לא יכולה להינתן כשאישה נמצאת תחת השפעת אלכוהול או סמים.

לא מוזר לי שאף אחד מהגברים לא עצר את מה שקרה שם, גם לא כל כך מוזר לי שאף אחת מהנשים שהיו שם לא עצרה את זה. חברת הכנסת מירב מיכאלי הסבירה בסטטוס שלה איך כל אלה היו שותפים לפשע, ואני רוצה לקוות (אם כי לא מאמינה) שגם איתם ימוצה הדין.

מה שכן מוזר, או אולי יותר נכון לומר – מכעיס, מרתיח, ראוי לגינוי ולבדיקה של השר לביטחון פנים ושל מבקר המדינה – זה מדוע המשטרה לא עשתה דבר, על אף שהסרטון הגיע לידה כבר לפני מספר חודשים, כפי שציין מאור צור בכתבתו. ברור כי המשטרה יודעת היטב מה מתרחש במועדון אלנבי 40 (ולא רק בו) כבר שנים. הלא התפרסמו על המקום כתבות בלי סוף, ואפילו אורלי וגיא יצאו בקמפיין נגד הליין "חולצה רטובה" כבר ב-2013. מדוע החקירה הפלילית, שנפתחה בעקבות הגעת הסרטון למשטרה, לא הבשילה לכדי כתב אישום, או לצו סגירה למקום? למה רק אחרי פרסום סרטונים מזעזעים כמו זה שפרסם מאור צור בחדשות 10 נזכרו במרחב ירקון לקרוא לבעלים לשימוע לפני סגירה?

כולי תקווה כי המפכ"ל החדש יבין כי אחת ממשימותיו החשובות היא לנקות את המשטרה מהנגע הנורא של הטרדות מיניות בתוך הארגון שלו, ולהתחיל לדאוג שאותו ארגון יאכוף את החוק גם במקומות שבהם רק גברים גומרים.

כאן נמצאת קבוצת הפייסבוק שקוראת לסגור את אלנבי 40.

> התשובה של אתר וואלה להטרדות מיניות: גזענות

זירת פשע. משטרה (אילוסטרציה: GALIT CC BY-NC 2.0)

רק עכשיו נזכרים לסגור את אלנבי 40?. משטרה (אילוסטרציה: GALIT CC BY-NC 2.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf