געוואלד זה לא מנהיגות. גלאון צריכה ללכת הביתה

כותב אורח: ערן סגל

לבחירות האחרונות לכנסת מרצ הגיעה עם הלשון בחוץ, מפלרטטת עם אחוז החסימה מהכיוון הלא נכון. "אסור לוותר על מרצ" קראו שלטי החוצות של המפלגה. הקריאה, שלא נאמר התחינה של מרצ, הייתה מכמירת לב: "הצביעו לנו מתוך רחמים, ולא – נימחה לעולמי עד מהמפה הפוליטית". מרצ הייתה עלולה להיעלם מהמפה הפוליטית וכל מה שהיה למנהיגתה, ח"כ זהבה גלאון, להגיד היה "געוואלד!".

מאז הבחירות לכנסת, בהן מרצ הייתה קרובה להחזיר ציוד לרשם המפלגות, גלאון לא עשתה דבר כדי להתמודד עם התוצאות. היא מנעה כל דיון בפורומים פנימיים, לא הובילה שום תהליך הפקת לקחים, פורמלי או לא פורמלי, התייחסה לכל ביקורת כאל איום והמשיכה במדיניות של עסקים כרגיל. פתרון הקסם שמצאה גלאון לכל בעיותיה של מרצ הוא שינוי שיטת הבחירות. אליבא דגלאון, שינוי שיטת הבחירות היה אמור להיות התשובה האולטימטיבית: נשנה את שיטת הבחירות – והכל יסתדר מאליו. גלאון התעלמה באלגנטיות מהיעדר הקשר בין אימוץ שיטת בחירות פנימית זו או אחרת לבין הצלחה אלקטורלית, וקיוותה שהצעתה להחליף את מנגנון הבוחרים הפנימי ישמור על הנבחרים – ובעיקר עליה עצמה.

הקלטות בסתר, תככים והכפשות

יו"ר המפלגה אומנם הצהירה מספר פעמים כי היא "תסיק מסקנות" ו"גם לי יש אחריות" וכי "יכול להיות שעשיתי טעויות", אבל אף פעם היא לא טרחה לשתף את חברי מפלגתה באותן מסקנות וטעויות. השורה התחתונה של גלאון הייתה ברורה –  לא נדרש שום שינוי בקהלי היעד, במדיניות או בהנהגה – שיטת בחירות הפכה להיות כליא הברק של כל בעיותיה של גלאון ושל מרצ.

במקביל החלה גלאון בשבירת המסורת ארוכת השנים במרצ שבה יו"ר המפלגה אינו עוסק, לפחות על פני השטח, בהתמודדויות הפנימיות במפלגה – והחלה ביישום תכנית השתלטות מדוקדקת. המזכ"ל, יו"ר ההנהלה, יו"ר צוות ההכרעות המוניציפלי – תפקידים אלה אוישו בנאמניה של גלאון, אותם אנשים שישבו איתה באותו חדר קטן במפלגת 'רצ' בשנות השמונים. המוסד היחיד שלא נותר בשליטתה המלאה של יו"ר מרצ הוא בית הדין של המפלגה.

מאז כינוס הוועידה האחרונה, שם הבינה גלאון כי היא אינה שולטת בוועידת המפלגה כפי שציפתה, היא מכוונת את האש יותר ויותר אל הבית פנימה והופכת את חברי מפלגתה, גם בראיונות כלפי חוץ אך עוד יותר מכך בפעילות פנים מפלגתית, לאויבים הגדולים של מרצ ושל החברה הישראלית, בביטויים ובסגנון הלקוחים ממחוזות הימין הישראלי. השיא היה בהתנהלותה מול הצעתם של שלושה פעילי מפלגה, עצמאיים, לערוך בחירות לתפקיד יו"ר המפלגה עוד בטרם תתפזר הוועידה הנוכחית ותיבחר אחת חדשה.

> משא ומתן תחת אש: מדיניות הסחיטה באיומים נגד הבדואים בנגב

בצעד תמוה, שלא ברור דיו, החליטה גלאון כי ההצעה הזו מכוונת נגדה, והחליטה להילחם נגדה באופן אגרסיבי במיוחד. היא שלחה את נאמנה, ח"כ עיסאווי פריג', שיעתור לבית הדין הפנימי של התנועה נגד האפשרות שההצעה תעלה להצבעה, בניסיון לעקוף את סמכות הוועידה. עתירתו של פריג' נדחתה, אך למרבה התדהמה בחרו אנשי זהבה לכוון את האש ליו"ר בית הדין של המפלגה ולדרוש את התפטרותה – וזאת משום שלא יישרה קו עם עמדותיה של היושבת ראש. בהמשך העתירה אף הגיעה לבית המשפט המחוזי, מה שאמנם לא הצליח – אך הדהים את פעילי המפלגה שרואים את יושבת הראש נלחמת במפלגתה שלה, ועושה הכל כדי לפלג אותה מבפנים – ובלבד שתצליח לשמר את מנהיגותה, זו שכשלה במבחן הבוחר בבחירות האחרונות. במהלך הדיונים המשפטיים חשף ח"כ פריג' הקלטה שהקליטה גלאון בסתר מפגישה שערכה עם דבוש, צעד שעורר חוסר אמון רב כלפי יושבת ראש המפלגה – שעוסקת בתככים פנימיים נגד חברי מפלגתה.

המפלגה זה אני

לאחר שמוסדות מרצ דחו פעמיים את הצעתה לשינוי שיטת הבחירות, אותם מוסדות באותו הרכב שבחר אותה להנהגת המפלגה והיא נהנתה ממנו לרוב מספיק כדי לכפות את מועמדיה על המפלגה לכל התפקידים, פתחה גלאון במסע השמצות נגד חברי מפלגה שלה. היא החלה להתראיין לאמצעי התקשורת ולכנות את חברי מפלגתה ופעיליה "מאובנים", "שמרנים", "מיושנים", "עסקנים" ושאר מחמאות. להשלמת המהלך היא החלה לחסום כל פעילות שטח של גופי המפלגה, נוער מרצ, מרצ סטודנטים וצעירי מרצ הפכו למוקצים מחמת מיאוס. כל זה לא מנע ממנה להודיע כי בכוונתה לייסר שוב את חברי המפלגה בהליך הארוך, המתיש והמייגע של דיונים נוספים בהצעות לשינוי שיטת הבחירות. בסופו של דבר כשלו מאמציה של גלאון לדחות את ההצבעה, והיום (ראשון) תתכנס הוועידה להצביע האם יערכו בחירות לתפקיד היושב ראש בטרם תסיים הוועידה הנוכחית את תפקידה. ההצבעה תיערך בשעה 17:00 בגני התערוכה בתל אביב.

יוזמה להקדמת הבחירות ליו"ר המפלגה נוכח הסבירות שיוקדמו הבחירות לכנסת, כפי שנעשה בכל המפלגות הדמוקרטיות בישראל, הפכה למלחמת הישרדות עבור גלאון. היא ניצלה כל במה כדי להשמיץ את פעילי מרצ ואיימה בפילוג הסיעה בכנסת – תחילה בשיחות סגורות ולאחר מכן בהדלפות לתקשורת.

> אסור לנו לשתוק מול ייצוא הנשק לרצח מוסלמים במיאנמר

כשפרס התלונן ללא הרף על הביקורת שהפנה כלפיו רבין, אמר האחרון כי: "בבכיינות לא בונים מנהיגות". נדמה כי הדברים יפים גם למרצ בשנת 2017. זעקת הגעוואלד של גלאון לא רק שאינה מנהיגות – אלא היא אנטי-מנהיגות.  בניסיונה לשמר את שלטונה במרצ הוכיחה גלאון כי היא נכונה לעשות הכל, מלהקליט חברי מפלגה ועד לאיים בפיצול השמאל, משל הייתה ביריון מהשכונה שצועק: "תחזיקו אותי! תחזיקו אותי!".

מי שהפכה את צעקת הגעוואלד למדיניות ואת שיטת הבחירות לאידאולוגיה – לא יכולה להוביל את מרצ. גלאון לא מצליחה להגיע ליחסים סבירים עם חברי מפלגתה שלה, עסוקה בהליכים משפטיים נגדם ויוצאת נגד הפעילים הצעירים במרצ. זאת לא מנהיגות. אם לואי ה-14 אמר: "L'État, c'est moi" (המדינה זה אני), זהבה גלאון אומרת: “le parti, c'est moi” (המפלגה זה אני). מרצ חשובה – היום מתמיד. מרצ צריכה הנהגה שתוכל להתמודד מול האתגרים שניצבים בפניה – ולא זעקות געוואלד והשלטת ריב ומדון במסדרונות המפלגה. גלאון צריכה לשחרר את מרצ מעול הנהגתה – ויפה שעה אחת קודם.

ערן סגל הוא פעיל בצעירי מרצ וחבר ועידת המפלגה.

> כך משמר משרד החינוך את חוסר השוויון דרך תשלומי הורים