דבר האב לבנו ביום הראשון של בית הספר לפני 4,000 שנה

מה אומר אב המלווה את בנו אל בית הספר? הנה לפניכם תרגום התעודה ההיסטורית העתיקה ביותר שעוסקת בחינוך. הפואמה החינוכית נמצאה במצרים ונכתבה לפני כ-4,000 שנים. אני מזמין אתכם לקרוא בה תחילה, והוספתי בסוף מעט דברי רקע והסבר.

ראשית הדברים מפי איש מהעיר סילה, דואה-חתי שמו, לבנו אשר נקרא פפי
כאשר הפליגו במעלה הנהר אל עיר הבירה,
להושיב את בנו בבית הספר ללבלרים [יודעי קרוא וכתוב]
במחיצת הילדים של הנכבדים, בכירי האצולה בחצר המלך.

וכך אמר לו:
כיוון שראיתי את אלו המוכּים
אתה חייב להשתוקק אל לימודי הכתיבה בכל לבבך.
ראה בעצמך את בני האדם האחוּזים בעמל יומם,
דבר לא מתעלה מעל הכתיבה,
כמו סירה על פני המים.
קרא בסוף הספר של קמי,
תמצא שם את המימרה הבאה:
"הוא אשר יודע קרוא וכתוב, בכל תפקיד שימלא
לא ידע מצוקה,
ואילו שאר בעלי המלאכות, מגשימים את רצונם של אחרים
ונותרים חסרי סיפוק".
אני ראיתי בעלי מלאכה שכאלה,
אשר אליהם מימרה זאת מתייחסת.
אגרום לכך שתאהב את הלבלרות יותר מאשר את אימך
ואפרוס בפניך את מעלותיה.
שכן היא גדולה מכל מלאכה אחרת
ואין כמוה על פני הארץ.
הלבלר חסר עדיין ניסיון, עודנו ילד,
וכבר כולם מכבדים אותו.
שולחים אותו לבצע עסקאות,
ועוד בטרם ישלימן, כבר הוא לבוש גלימת פשתן.

> לא הייתם רוצים שילדיכם ילמדו בבית הספר הזה

לא ראיתי פַסַל היוצא למסע עסקים,
הצורף? גם הוא אינו נשלח.
אבל ראיתי את כורה הנחושת בעבודתו
ליד דלת תנור הכבשן,
עור אצבעותיו כעור תנין
וסירחונו חזק מריח ביצי דגים

[מכאן, במשך כמה פסקאות, מתוארים מספר בעלי מלאכה: חרש ברזל, צורף, גלב, חותך קנים, קדר, בנאי, נגר, גנן, איכר, אורג מחצלות, מחדד חיצים, שליח, מפיח אש, סנדלר, כובס, דייג, לוכד עופות. הסופר מדגיש עד כמה כל מלאכה היא מפרכת ונעשית בתנאי עבדות]

אולם, אם אתה יודע קרוא וכתוב
יהיו לך חיים טובים יותר מכל בעלי המלאכות אשר תיארתי בפניך.
ראה את המשגיח. המשגיח הוא הנבל מכולם,
האיכר העובד בשדה לא יכול לומר לו:
"אל תשגיח עלי".
עכשיו, מה שקורה בעת שאנו מפליגים דרומה לארמון
קורה מתוך אהבה אליך.
אפילו יום אחד בבית הספר טוב עבורך
השפעתו שגיא לעד.
זה יעבור מהר, מאוד מהר, אני אראה לך
אגרום לך לאהוב את הלימודים, אם רק תחדל מן המרדנות.

אומר לך דברים נוספים, כדי שתלמד:
כיצד להבליג כאשר מכים אותך –
אל תתקרב אל היריב.
אם דבר נלקח על ידי אדם נמהר
ואיש אינו יודע כיצד לדכא את תאוותו,
תן על כך עדות בפני השופטים
ובסופו של דבר התגובה תינתן על ידם.

אם אתה צועד מאחורי פקיד ציבור
אל תתקרב ושמור מרחק מאחוריו.
אם אתה נקרא לביתו של המורה
והוא מושיט ידו למישהו לפניך,
עליך לשבת כשידך מכסות את פיך.
אל תבקש דבר בנוכחותו
עליך לעשות בדיוק את מה שהוא אומר
ולהימנע מלהתקרב אל שולחנו.

שמור על רצינות, שמור על הכבוד.
אל תדבר על דברים שהשתיקה יפה להם.
מי אשר מסתיר צפונות ליבו, מגן על עצמו.
אל תתרברב ואל תפלוט מחשבותיך,
כאשר אתה יושב בחברת יודעי דבר.

כאשר אתה יוצא מחדר הכיתה,
אחרי שהוכרזה הפסקת הצהריים,
גש אל חצר הבניין
והמשך לדון בנושא הנלמד.

אם פקיד ציבור שולח אותך בשליחות,
מסור רק את מה שהוא אמר.
אל תחסיר דבר ואל תוסיף.
האדם קצר הרוח נופל לתהום הנשייה,
ושמו לא יוותר.
גם אם יש לו סגולות אחרות,
אין דבר אשר הוא שומר בתוכו,
ועל כן לא יצליח בכל תפקיד שהוא.

> המורים לאזרחות חזקים יותר מהסכנות סביבם

אל תאמר דבר שקר אודות אמך
זוהי התועבה של משרתי הציבור.
השקרן מונע בכוח ידיו, וליבו חלש.
אל תתקרב אל הבריון,
הוא פחדן המציית אל קיבתו.
אם שלוש כיכרות לחם מספקות אותך
והן נשטפות על ידי שני קנקני בירה,
אל תאכל מעבר לכך. הישמר.
אם אדם אחר אוכל, אל תעמוד מעליו
התרחק מהשולחן.

ראה, זה יהיה נפלא אם תרבה לכתוב הביתה.
עליך לציית לכל אשר המורה יאמר לך.
בבקשה, התנהג כמו אחד מבני האצולה,
כך תלך בעקבותיהם.
יש הוקרה לצייתנות של הלבלר
וצייתנות מביאה לידי סיפוק.
היזהר מהבעת התנגדות.
הזדרז כאשר אתה הולך.
אל תהייה פתי.
התיידד עם אנשים נכבדים,
אבל היה חבר רק לאנשים בני מעמדך.

(*) התחזק בעבודתך היום-יומית ורכשת אותה.
אל תהיה נרפה אף יום אחד, אחרת תספוג מלקות.
אזנו של הצעיר יושבת על שכמו, והוא שומע כשמלקים אותו.
אני בהיותי בגילך, נאסרתי באזיקים,
והוחזקתי בבית המקדש שלשה ירחים, והם ייסרו את אברי.
כשהוסרו האזיקים וידי שוחררה,
הייתי הראשון בין כל חברי, ועליתי עליהם בכתיבה.

ראה, אני מציב אותך על דרך האל,
גורלו של הלבלר מונח על כתפיו מיום הולדתו.
הוא מגיע אל שער הארמון
שם בתי המשפט, סמכותם למען העם.
ראה, אין לבלר אשר אי פעם ידע מחסור במזון
או בכל אספקה אחרת מארמון המלך.
חקת [אלת הלידה והשפע] היא סומכת ידיה על הלבלר
ומציבה אותו בראש בית המשפט.
תאמר תודה לאל עבור אביך ועבור אימך,
אשר הציבו אותך במסלול חיים זה.
זה אשר אני מוסר לידיך
ולכל צאצאיך.

עד כאן, נחתם בשלמות.

---

ההוראה מפי דואה חתי, או בשמה האחר: "הסאטירה אודות בעלי המלאכה", היא פואמה חינוכית מימי מצרים העתיקה. מובאים בה דברים שאמר האב דואה חתי הלבלר (מי שלמד קרוא וכתוב) לבנו פפי, שעה שהוביל אותו אל בית הספר. האב מאדיר את תפקיד הלבלר, מתאר בבוז את בעלי המקצועות האחרים, ומספק לבנו הוראות כיצד ראוי להתנהג בתקופת הלימודים בבית הספר.

החוקרים קבעו את זמן יצירת הפואה לימי הממלכה התיכונה של מצריים העתיקה, סביב המאה ה-18 לפני הספירה. עותק מלא נשמר על גבי פפירוס מימי השושלת ה-19, כלומר המאה ה-13 לפני הספירה. חלקים מהיצירה נמצאו במספר רב של עותקים, על גבי אוסטרקונים (שברי חרס).

לנוכח המספר הרב של העותקים, החוקרים מניחים שזה היה טקסט לימודי. הילדים שלמדו כתיבה נדרשו להעתיק את הטקסט הזה כחלק מהכשרתם. בתוך כך, הם שיננו את תוכן היצירה: הוראות ההתנהגות הכלולות בה, וההבטחה שהלימודים הם לטובתם, ויקנו להם עתיד מזהיר.

היצירה תורגמה לגרמנית ולאנגלית מתוך הנוסח המלא המופיע על גבי Papyrus Sallier II. היא כתובה בכתב הירוגליפי מחובר, המכונה: כתב היראטי. ביצירה יש מספר קטעים בלתי ברורים, ולכן ניתן לפענח אותה בדרכים שונות.

התרגום כאן נעשה על ידי (גיל) מתוך הנוסח האנגלי האחרון: כאן, תוך התייחסות לנוסחים קרובים באנגלית: כאן וכאן. הבית הלפני האחרון (מסומן בכוכבית) אינו מופיע בנוסח האנגלי, והוא תורגם לעברית מתוך הפענוח הגרמני, על ידי ד"ר מיכאל הנדל בספר: מקורות ללימוד ההיסטוריה, כרך א', הוצאת צ'צ'יק, 1950.

> הזכות ללבוש בורקיני היא הזכות לשוויון