newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להעיף את הרצוג? שאל אותי כיצד!

מפלגת העבודה קובעת את הכיוון של מחנה השמאל כולו. מה שהמתנחלים הבינו לגבי הליכוד, גם בשמאל צריך להבין לגביה. לא צריך רק לקטר, צריך להתפקד

מאת:

כותב אורח: אורי בן דב

היו הרבה קריאות בזמן האחרון לשלוח את יצחק הרצוג הביתה. זה די מובן: האיש הביך את מפלגת העבודה, את המחנה הציוני וגם האופוזיציה כולה באופן חסר תקדים. המו"מ שלו עם בנימין נתניהו לא היה רק צעד אידיאולוגי מחפיר, ביטוי לחוסר מנהיגות מוחלט וגם – כמה מצער לפוליטיקאי מנוסה – תמים להחריד. הוא היה גם סטירה של ממש בפרצופם של מאות אלפי מצביעים שהאמינו להרצוג כשאמר שזה או ביבי או הוא. הם, ורבים אחרים בשמאל, הגיבו: הרצוג הביתה!

מה שעניין אותי בכל אותן קריאות לשלוח את בוז'י הביתה זה ההבדל המשמעותי בין רבים מהאנשים שהתבטאו כך, לביני. וההבדל בזה מתבטא ביכולת אחת שלי יש ולרבים מהם אין: אני יכול להעיף את הרצוג.

אני יכול להעיף את הרצוג כי אני אחד מקבוצה לא מאוד גדולה שבבוא הרגע תהיה זו שתחליט אם בוז'י הולך או נשאר. אני יכול להעיף את הרצוג כי אני חבר במפלגת העבודה. ואם אתם, כמוני, חושבים שבראש המפלגה הגדולה משמאל ללפיד צריך לעמוד מישהו אחר – גם אתם צריכים להיות.

> אחרי 25 שנים בצלם מפסיק לשתף פעולה עם חקירות הצבא

יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג באירוע בחירות (צילום: אקטיבסטילס)

המפגה הזאת לא הולכת לשום מקום. יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג (צילום: אקטיבסטילס)

נכון, מדובר במפלגה שהמילה "בעיייתית" קטנה עליה. יש לעבודה היסטוריה מלאת משגים, כשלים, חלקים במנגנונים שלה מלאי ריקבון ועסקנות ויש בה זרמים רעיוניים שלא פעם הם סותרים את מה שאני, כאיש שמאל וסוציאל דמוקרט, מאמין בו.

אז אם אתם אנשים פוליטיים שמגדירים את עצמם שמאל כלכלי ומדיני, ומוכנים לפעול כדי לקדם את העמדות האלה אתם צריכים להתפקד למפלגת העבודה. אתם לא צריכים להצביע לה בבחירות, אתם לא חייבים להתערבב בכל הפוליטיקה הפנימית, אבל אתם צריכים להתפקד. זו הדרך לשלוח את הרצוג הביתה, והיא יעילה הרבה יותר מפוסטים בפייסבוק.

וזה לא רק היו"ר: מפלגת העבודה בשמאל, ממש כמו הליכוד בימין, היא המפלגה הגדולה שקובעת כיוון למחנה כולו. כחבר מפלגת העבודה אני לא קובע רק את זהות היו"ר, אני יכול להשפיע השפעה אמיתית על הכיוון הזה, ומכיוון שיש בה בחירות ישירות לקביעת חברי הכנסת, וגוף הבוחרים שלה חופשי למדי, ההשפעה הזו גדולה מאוד. הימין הקיצוני הבין את זה, ולכן נוצרה "מנהיגות יהודית" שסחבה את הליכוד למחוזות הרצויים להם. הגיע הזמן שניקח את העבודה למחוזות הרצויים לנו.

כן, גם אני שומע הרבה על החלום שהמפלגה הזו תעלם ובמקומה יצמח וילבלב שמאל חדש ונהדר. הלוואי. באמת. הייתי שמח לראות. אבל זה פשוט לא קורה. אני עוד זוכר את החברה פנינה מכריזה בחדר האוכל בקיבוץ שמדובר במפלגה אבודה. זה היה ב-1988. אז כבר כמעט שלושה עשורים שאני שומע הספדים – והעבודה מסרבת להיעלם. בבחירות האחרונות הצביעו למחנה הציוני מספר עצום של 786,313 אזרחים. גם היום, כשהיא בשפל מוחלט, יש לה עדיין בסיס גדול של מצביעים (בסיס קבוע של 13 מנדטים).

העבודה, על גלגוליה השונים, לא מתכוונת להעלם, ומכיוון שזה המצב עדיף להשפיע על המפלגה הזו כמה שאפשר. כמה מאות מתפקדים שעובדים באותו כיוון יכולים לעצב מחדש את המפלגה הזו: לשלוח את הרצוג הביתה, להכניס פנימה כנה שיותר אנשים שמאמינים בשלום ובצדק חברתי וחלוקתי, להציב אלטרנטיבה ברורה לימין המדיני והכלכלי, להלחם על פוליטיקה נקיה ככל האפשר. ככל שיותר אנשים מהשמאל יצטרפו למהלך הזה – מפלגת העבודה תוכל להיות המפלגה שאנחנו צריכים שתהיה, גם למי שלא בהכרח מצביע לה.

תתפקדו למפלגת העבודה, חפשו את השותפים שלכם בתוך המפלגה הזו, מצאו את הדרך לעבוד יחד. תתפלאו לגלות כמה כוח יהיה לכם בידיים. יהיה לכם עוד כלי פוליטי, חשוב ויעיל, להשפיע על המציאות. אל תוותרו עליו.

אורי בן דב הוא עורך סרטים ומורה ליוגה

> רשיון להרוג: קצין ירה למוות בשני נערים, זייף מסמכים, שיקר, לא נשפט – וקודם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf