newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מח"ט בית-אל הרג נער מתנחל למרות שלא נשקפה לו סכנת חיים

הנער זרק אבן לעבר המח"ט והתחיל לברוח מהמקום, אך המח"ט ירה בו בגב ובעורף. במערכת הפוליטית מגבים את הקצין ומבהירים שנשקפה לו סכנת חיים. סאטירה

מאת:

ארגון "מתנחלים נגד בצלם" חושף היום (ד') סרטון המתעד את התקרית, שבמהלכה ירה מח"ט בית-אל, יהודה נוטר, שני קליעים בגבו ועוד אחד באחורי ראשו של נער מהיישוב בן 17, ישראל סוטריץ', והרג אותו מוקדם יותר היום.

בתיעוד ניתן לראות כי לאחר שיידה, לצד עשרות חבריו, אבן לעבר חיילים שהגיעו לאבטח את הריסות בתים בפאתי בית-אל הלילה, נמלט סוטריץ' מהמקום. אז דלקו החיילים אחריו וירו לעבר הנער כשהוא בגבו אליהם. רגע הירי עצמו לא תועד בקלטת.

מכאן עדי ראיה סיפרו ל"מתנחלים נגד בצלם" את אשר התרחש: "המח"ט ירה בסוטריץ' בעת שהאחרון היה במרחק של כעשרה מטרים ממנו, ואז ניגש אליו ודחף אותו באמצעות רגלו. לאחר-מכן, במקום לדאוג כי לפצוע יוגש טיפול רפואי, עזבו החיילים את המקום". בהמשך התיעוד בסרטון מצלמת האבטחה ניתן לראות את שני החיילים, שיצאו מחוץ לשדה הראייה של המצלמה כחצי דקה לאחר תחילת האירוע, חוזרים לשדה הראייה, עולים לכלי הרכב ונוסעים לדרכם. כאילו לא הרגו נער, כאילו חייו לא שווים.

זאת ככל הנראה בהתאם לפקודות צה"ל החדשות, הקובעות נוהל פתיחה באש מול מתפרעים יהודים – כמו מול פלסטינים. סוטריץ' היה ההרוג היהודי ה-17 בגדה המערבית בשנה האחרונה, רובם ככולם נערים יהודים לא חמושים, שנטען לגביהם כי זרקו אבנים. הוא הותיר אחריו שמונה אחים ושני הורים. אין באמור לעיל כדי לטעון שהיה ראוי להקל עם הנער זורק האבנים, אך לא ברור למה היה צורך להרוג אותו.

מקרה דומה התרחש רק בתחילת החודש. כאן בסרטון אפשר לירות נער מתנחל משליך אבנים מבית הדסה לעבר פלסטינים, וחייל צה"ל שלידו יורה בו.

> צפו: מח"ט בנימין הרג נער למרות שלא נשקפה לו סכנת חיים

תגובות תומכות בכנסת

המערכת הפוליטית מלאה שבחים להתנהלותו של המח"ט בשל "סכנת החיים הממשית" שנשקפה לו, וכי הוא פעל "כמצופה ממנו" באירוע מסוג זה למול "מחבל" כפי שכינתה את הנער היהודי שרת המשפטים איילת שקד. כך אמר גם אלוף פיקוד מרכז, רוני נומה. השאלה היא איך נער שנורה בגבו סיכן חיים בזמן הזה, ואיך הוא המשיך לסכן את חייו של המח"ט גם אחרי ששני קליעים ננעצו בו – ואת זה לא הסבירו המשבחים.

הנרטיב שחזר בכל הודעותיהם היה כאילו המח"ט הגן על עצמו מפני מארב אבנים מתוכנן, שהעמיד אותו בפני סכנת חיים ממשית, ושהמח"ט הגיב בהתאם כדי להגן על עצמו. אך תיעוד האירוע מראה תמונה שונה לגמרי. בדיוק כמו במקרים הקודמים בהם צה"ל לא היה מודע לכך שירי בנערים מתועד שלא על ידי מצלמותיהם, בניגוד לטענות צה"ל כאילו בוצע נוהל מעצר חשוד. הירי היחיד שבוצע הוא לעבר גבו של הנער בכדי להרוג אותו.

ח"כ איציק שמולי שיבח גם הוא והוסיף כי "גם את זורקי האבנים האחרים צריך ל-20 שנה לכלא, זה שחלקים בשמאל חושבים שלא היה צריך לירות בנער זו פשיטת רגל מוסרית".

על פלסטינים מרחמים

תגובת צה"ל לזריקת אבנים מצד פלסטינים, לעומת זאת, נמצאת בניגוד גמור למדיניות ההרג כלפי יהודים.

כך, בדצמבר האחרון ירה חייל למוות בנער בן 16, אימאם ג'מיל אחמד דוויכאת, בגבו, ממארב, לאחר שלטענתו התכוון הנער ליידות אבנים. התכוון. במרץ ירו חיילים בראשו של סאג'י ג'ראבעה ממארב כי לכאורה השליך אבנים. בנובמבר ירה צלף מחטיבת גבעתי בגבו של ווג'יה א-רמחי בן ה-15 והרג אותו מטווח 200 מטר לאחר שטען כי זה השליך אבנים לכיוונו. ממרחק 200 מטר. ביוני של השנה הקודמת ירו חיילים למוות בחזהו של אחמד עראפת לאחר שלטענת החיילים יידה אבנים, וגם בחזהו של מחמוד דודין בן ה-14 מדורא.

ויש עוד: באוגוסט ירה כוח צה"ל בגבו של ח'ליל אל-ענאתי בן ה-10 כאשר זה נמלט בפחד לתוך סמטה, והחיילים שהרגו אותו טענו מאוחר יותר כי היה בחברתם של נערים אשר יידו אבנים. ביולי 2013 ירה קצין בחטיבת כפיר למוות במועתז שראוונה לאחר שזה התקיף באבנים את הג'יפ הממוגן שלו. הקצין טען שירה ברגלו של שראוונה, אך הנתיחה הראתה כי הוא שיקר ולמעשה ירה בגבו.

מי צריך עונש מוות חוקי כאשר קצינים בצה"ל לוקחים את החוק והפקודות לידיים, ומקבלים גיבוי לכך? מי הוא אותו אדם המסוגל לירות בנער יהודי בגבו, לבעוט בו כשהוא פצוע, להפקירו למות, ואז לחזור לרכבו כאילו כלום לא קרה?

הודעות הגיבוי האוטומטי, בצירוף היסטוריה ארוכה של טיוח הרג של נערים יהודים שנהרגו בנסיבות דומות, מעלות ספקות גדולים ביכולת של מצ"ח לחקור את האירוע ולהגיע למיצוי הדין.

> רשיון להרוג: בצבא חושבים שאבנים הורגות רק אם ערבים זורקים אותן

חייל יורה באימונים (אילוסטרציה: דובר צה"ל)

חייל יורה באימונים (אילוסטרציה: דובר צה"ל)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf