newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרידה ממנהיג קהילת הטביבאן באתיופיה, שעדיין נלחמת להכרה ביהדותה

לאורך המאות האחרונות עקרו השליטים הנוצרים באתיופיה קהילות יהודיות רבות ממקומן. צאצאי היהודים האלה מנודים על ידי שכניהם הנוצרים ולא זוכים להכרה כיהודים. אסלף טקטל שהלך השבוע לעולמו הקדיש את חייו למאבקם של צעירי הקהילה לשמר את מורשתם, ובסופו של דבר אף זכה להיקבר כיהודי

מאת:

כותב אורח: דניאל בלטה

ביום שני האחרון, 2 באפריל, הלך לעולמו באדיס אבבה בגיל 41 אסלף טקטל, מנהיג מקהילת הטביבאן של יהודי אתיופיה, כתוצאה מדלקת ראות שלא ניתן לה מענה רפואי. אסלף הקדיש את כל חייו למען שימור מורשת הקהילה שלו, לשימור הדת היהודית בקרבם ולדאגה כלכלית למנהיגים הרוחניים בכפרים הנידחים ולאלמנות וליתומים מהקהילה היהודית באתיופיה. הוא היה אמן, איש חזון וחבר קרוב, ולכתו הוא אבדן גדול עבורי ועבור רבים מקהילת יהודי אתיופיה, בין אם הכירו אותו אישית ובין אם רק שמעו על פועלו.

ההיכרות והידידות בינינו נרקמה לפני כארבע שנים, כאשר התחלתי לכתוב את ספרי על ההיסטוריה של יהודי אתיופיה. במהלך הכתיבה הוא יצר עמי קשר והסביר לי שהוא משתייך לקהילת הטביבאן, אשר הועתקה מאזור גונדר בצפון אתיופיה למחוז שוואה ההיסטורי, במרכז אתיופיה הקיסרית. הכרתי את קורותיה של קהילה יהודית זו וראיתי בקשר בינינו זכות גדולה. מאז, עמדנו בקשר יומיומי. שאיפתו של אסלף להתחקות אחר ההיסטוריה של קהילה יהודית זו סיפקה את התנופה הנחוצה להשלמת הספר יחד עמו. הספר, שזכה בסופו של דבר לשם "טביבאן", יצא לאור באמהרית ובעברית, ואפשר לחשוף את הסיפור ההיסטורי של יהודי אתיופיה לציבור רחב בישראל, באתיופיה ובמדינות אחרות.

> למה אנחנו בכלל לא מדברים על אברה מנגיסטו?

סירב לעלות לארץ לפני שקהילת הטביבאן כולה תזכה להכרה כיהודים. אסלף טקטל

מנודים על-ידי הנוצרים, מנודים על-ידי היהודים

הסיפור של קהילת הטביבאן נטוע בהיסטוריה המורכבת של יחסי יהדות אתיופיה עם הקיסרות הנוצרית, וקיבל תפנית מיוחדת בזמן המאה ה-18. לאחר שאיבדו מרבית יהודי אתיופיה את הזכות להחזיק באדמה במהלך המאה ה-15, הם פנו לעיסוק בעבודות כפיים ומלאכות יד כגון בנייה, נגרות, אריגה, קדרות ונפחות. מכאן קיבלו על ידי סביבתם את הכינויים "בלאיג'וץ'" (אמנים), או טביבאן ("חכמים").

בין השאר, היהודים היו ידועים כיצרנים מעולים של נשק וציוד מלחמה. המלכים והקיסרים האתיופים השתמשו בהם לשם כך בצבאותיהם, מה שהביא לעקירתם של קבוצות בעלי מלאכה החל מהמאה ה-17, בין היתר למחוז שוואה. במאה ה-19, בתקופת שלטונו של הקיסר מנליק השני, נלקחו בנאים יהודים ממקום מוצאם ליד גונדר כדי שיבנו ארמונות, כנסיות ומבנים נוספים עבור הקיסר בעיר הבירה החדשה שקבע הקיסר במחוז שוואה – אדיס אבבה.

הקהילה המכונה טביבאן בימינו הם צאצאיהם של אותם יהודים שנעקרו. על פי הערכות הפעילים מהקהילה, הם מונים כמה עשרות אלפי אנשים. הם חיים בעיקר בשכונה מוזנחת בשם קצ'נה בצפון אדיס אבבה, כמו גם בכפרים במרחק של בין 120-40 דקות בנסיעה צפונה מעיר הבירה, באזור שנקרא סמיין שוואה. הם מתפקדים בקהילות סגורות יחסית, ושכניהם הנוצרים ממעטים להתקרב אליהם בטענה שהם "בודה" – סטיגמה עתיקה כלפי יהודי אתיופיה, לפיה בלילות הם הופכים לצבועים. מנהיגיה הבולטים של יהדות אתיופיה ידעו במשך השנים על קיומם, אך בימים עברו לא צלחו הניסיונות ליצור עמם קשר. עברם הקשה כעקורים יהודים המנותקים מקהילותיהם אילץ אותם להיות חשדנים וחששנים.

מתוך ארבעים בתי כנסת שהיו לחברי הקהילה, נשארו בכפרים רק חמישה-עשר, ובאדיס אבבה ישנו בית כנסת אותו הקימו פעילים מהקהילה בשנים האחרונות. אצל הטביבאן קיים עדיין מוסד הנזירות היהודית האתיופית, שעבר מן העולם בשאר קהילות יהודי אתיופיה – כלומר אנשי דת ותלמידיהם שפרשו מהחברה לאזורים מרוחקים ומקדישים את חייהם לעבודה ולימוד דתיים. בדרך כלל, הטביבאן אינם נוהגים להתפלל בפרהסיה. הטקסים הדתיים מתקיימים לרוב בשעות הלילה מתוך חשש לחייהם והעוינות מסובביהם. ידוע לי כי לפני כשלושה חודשים, תושבים נוצרים באחד הכפרים בהם חיים הטביבאן העלו באש כ-28 בתים. נגרם נזק רב לרכוש ובנס לא מתו האנשים. מי שהיו שם ברחו לאדיס אבבה, ובני הקהילה שם דאגו לשלומם.

> משפחת שאול בביקור אצל משפחת מנגיסטו: זה הזמן לעסקה עם חמאס

בסופו של דבר, נקבר כיהודי. הקבר של אסלף טקטל

קבורה יהודית, אחרי הכל

בשנים האחרונות יש התארגנות ופעילות ענפה מצד הדור הצעיר של קבוצת הטביבאן להתחקות אחר עברם ולחזור לשורשים. הם פועלים יומם וליל על מנת לזכות להכרה ביהדותם מצד הממסד הדתי ומדינת ישראל, ולחלקם יש כוונות להגשים את החלום שהגשימו מרבית אחיהם היהודים מהאזורים האחרים – ולעלות לישראל.

אסלף טקטל היה מנהיגם של אותם צעירים שפעלו למען הכרה ועלייה. באמצעות ביקורים של בני הקהילה באתיופיה וגם דרך הפייסבוק הוא טווה קשרים עם מנהיגים ופעילים מקרב יוצאי אתיופיה בישראל. כשהגיע יחד עם נציגים נוספים מהטביבאן להשקת ספרנו בישראל, בסוף חודש נובמבר האחרון, הוא התקבל בזרועות פתוחות וחמות על ידי מכריו בארץ, נפגש עם אנשים רבים נוספים וגם העביר הרצאה על הקהילה ועל פעילותו בתוכה. לא פעם ביקשתיו להיעזר בקשרים אלו ולעלות לארץ, על מנת שיהיה לצדי ונפעל יחד, מקרוב, לקידום וזירוז של הבאת היהודים הנוספים. אסלף סירב בכל תוקף, בטענה שלא יעלה לפני שקהילת הטביבאן כולה תזכה להכרה כיהודים.

כאמור, לפני מספר כמה ימים הוא החל להרגיש ברע, ובהמשך אובחן כסובל מדלקת ריאות, ממנה לא התאושש. סיפור קבורתו של אסלף ממחיש את המעמד הבעייתי של הקהילה כולה. רבים מחברי הקהילה, בעיקר המבוגרים, חיים עדיין כנוצרים כלפי חוץ, ועל כן נקברים במותם בבית עלמין מקומי השייך לכנסייה. כמנהיג שביקש לקדם את מעמד הטביבאן מול ישראל, אסלף החצין את יהדותו. מסיבה זו סירב בית העלמין הנוצרי לקבור אותו, והוא ממילא לא היה מעוניין בכך. בבית העלמין היהודי הקטן באדיס אבבה, שהיה שייך בעבר ליהודי אתיופיה וכיום מנוהל על ידי יהודים תימנים שחיים בעיר – גם כן סורבה קבורתו, מכיוון שככל בני קהילתו המעוניינים בכך, יהדותו לא הוכרה באופן רשמי. רק לאחר התערבות משמעותית מצדי ומצדם של ישראלים שהכירו אותו, התאפשרה לבסוף קבורתו בבית העלמין היהודי.

מאות אנשים הגיעו ללוות את אסלף בדרכו האחרונה, ונמסר לי כי טקס הקבורה היה מרגש מאוד. הוא היה אדם מיוחד ומנהיג אמיתי. יהי זכרו ברוך.

דניאל בלטה, פעיל בקהילת יוצאי אתיופיה ומחברם של ספרים רבים בנושא ההיסטוריה והתרבות של הקהילה.

> "הם אוהבים את זה שאנחנו דורכים על צווארם"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf