newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על המדינה לחשוף את תיעוד הריגתו של הנער סמיר עווד

חיילים ירו ללא הצדקה ומטווח קצר בגבו של הנער בן ה-16 מבודרוס והרגו אותו. למרות זאת הם יואשמו ב"פזיזות ורשלנות בכלי ירייה". הפעם הצבא מחזיק בתיעוד האירוע שהוסרט על ידי מצלמות גדר ההפרדה, אבל מסרב לאפשר לציבור לבחון במו עיניו מדוע נהרג סמיר עווד

מאת:

15 בינואר 2013. הכפר בודרוס אשר בגדה המערבית. כוח שיריון של פלוגה חדשה בגדוד 71 ארב בשיחים לצעירי הכפר אשר נוהגים ליידות אבנים באזור, סמוך לגדר ההפרדה. משחקי חתול ועכבר מהסוג הזה מקובלים מאז הוקמה הגדר ב-2004, בתוואי שרירותי שחורג מהקו הירוק באזור זה. גדר שגוזלת את פרנסת הכפר.

כמה חודשים קודם לכן שני קשישים מהכפר ליוו חייל מהחטיבה שנשכח ותעה בכפר בחזרה לחבריו. אך כנראה שמעשה החסד לא השאיר רושם רב על החיילים, כי הפעם משחק החתול והעכבר הסתיים בהרג מכוון של נער.

מי ירה בסמיר עווד?

כמה נערים התכוננו להגיע לגדר אחרי יום הלימודים, אבל רק אחד מהם, סמיר עווד בן ה-16, עשה זאת. עדים שהיו במקום מתארים את שאירע אחר-כך:

עווד עבר את הגדר הראשונה, ומצא את עצמו כלוא בין שתי גדרות – זו שכבר חצה, וגדר ההפרדה שלא ניתן לחצות. חיילי השריון ירו שתי יריות באוויר בזמן שיצאו מהמארב. עווד נבהל וניסה לטפס בחזרה על הגדר לכיוון כפרו, אך ברגע זה הם ירו בירכו. בעודו פצוע הצליח לחצות בחזרה את הגדר הנמוכה והחל לרוץ לכיוון בתי הכפר.

אחד מהחיילים שדלקו אחריו תפס אותו בזרועו, אך עווד הצליח להשתחרר והמשיך לרוץ. החיילים הדביקו אותו, כשהם במרחק של לערך עשרה מטרים ממנו. שניים מהם ירו בגבו והרגו אותו בירי בעורפו מטווח קרוב. התיאור הנ"ל מבוסס על תחקירי "בצלם" ו"אמנסטי" וממצאים פתולוגיים.

> רשיון להרוג: לאן נעלם החייל שירה בגבו של זכריה דראגמה?

פינוי סמיר עווד. צילום:עבד א-נאסר מורר דרך בצלם.

פינוי סמיר עוואד. צילום:עבד א-נאסר מורר דרך בצלם.

עם פתיחת החקירה מיד התברר כי גרסאות החיילים שקריות וסותרות. ברור גם כי הירי לא בוצע לפי פקודות הפתיחה באש, שלמרות מתירנותן אינן מאפשרות ירי בגבו ועורפו של נער שאינו מהווה כל איום.

לאחרונה, אחרי יותר משנתיים, החליטה פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום בעבירת "מעשה פזיז או רשלני בכלי ירייה" נגד שני היורים. חוק זה תוקן ב-2005 בכדי למנוע ירי בחתונות, כך שלעשות בו שימוש במקרה כזה שבו מדובר, לפי העדויות, בכמעט הוצאה להורג של נער – היא החלטה לא סבירה באופן קיצוני. "מעשה פזיז" היא עבירה שאינה דורשת כלל כוונה ולא מתייחסת למעשה ההרג עצמו, ושהמורשעים בה אינם נענשים במאסר כלל ואף נוטים לערער על פסקי דין בהם נקבעו עבודות שירות. במקרה זה סביר להניח שכתב האישום יוביל לעסקת טיעון ללא מאסר ואולי אפילו ללא הרשעה.

לטענת הפרקליטות חקירת מצ"ח כשלה באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עווד והרג אותו. לא נתעכב על הטיעון הזה. כל בר דעת מבין כי הוא לא יכול להשלים את הפער הלכאורה בלתי נסבל בין העדויות, שמצביעות חד-משמעית על הריגה על ידי כדור בעורף במצב בו לא ייתכן כי עווד הפצוע העמיד סכנת חיים כלשהי לחיילים, לבין כתב האישום הפעוט, המייחס להם מעשה פזיזות.

פערים אלו הם עניין שגור ולא ניתן ליישבם בדרך כלל במקרים כאלו היות וכל מנגנוני החקירה והתביעה פועלים בתוך המערכת הצבאית, וכל המידע המתקבל חייב להסתמך עליהם. אך המקרה הזה שונה. מתברר כי קיים בידי צה"ל תיעוד של מעשה ההרג, שהוסרט על ידי מצלמות האבטחה שעל גדר ההפרדה. שתי הדוגמאות הבאות בפסאות הבאות יסיבירו למה צה"ל חייב לשחרר את הסרטון לביקורת ציבורית.

אין תיעוד, אין כתב אישום

בנובמבר האחרון הוחלט להגיש כתב אישום באשמת הריגה נגד חייל משמר הגבול, בן דרי, שירה והרג את הנער נאדים נווארה בהפגנת יום הנכבה בביתוניא. כתב האישום החמור יחסית למקובל הוגש לאחר ניסיונות טיוח רבים, בראשם הטענה השקרית כי רק כדורי גומי נורו באירוע. טענות אלו הופרכו בשל פרסום סרטון, חמישה ימים לאחר ההרג הכפול, אשר הראה בבירור כי טענה זו שקרית. הסרטון עורר סערה בעולם שהגיעה לכך שמזכירות המדינה האמריקאית דרשה הסברים להרג.

אין ספק כי ללא תיעוד זה גם כתב האישום במקרה ההרג בביתוניא לא היה מוגש כמו במקרים רבים נוספים. דוגמא מצמררת בדמיונה למקרה זה היא הרג מוחמד קאדוס בן ה-15 ואוסייד קאדוס, בן 17, בכפר עיראק בורין ב-20.3.2010. במקרה זה תיק החקירה צפוי להיסגר בימים הקרובים, ללא כתב אישום, אחרי יותר מחמש שנים. גם שם צה"ל טען כי הנערים נורו בכדורי גומי, אך הפציעות, פתחי יציאה וכניסה, וצילום רנטגן של הקליע התקוע בראשו של אוסייד קאדוס מצביעים על כך כי הוא נורה בכדור חי. על כך גם מצביעה העובדה כי השניים נהרגו כאשר שהו במרחק של כמאה מטרים מכוח היורה, טווח שאינו קטלני לירי גומי. אך סתירות אלו לא הובילו למסקנות דומות להרג ביתוניא, מן הסתם בשל היעדר תיעוד ולחץ בינלאומי.

צילום רנטגן של הקליע בראשו של קדוס. צילום: סלמה דבעי, בצלם

צילום רנטגן של הקליע בראשו של קאדוס. צילום: סלמה דבעי, בצלם

חייבים לשחרר את התיעוד

עד עתה צה"ל והפרקליטות סירבו לחשוף את תיעוד ההרג מטעמי חקירה. אך לאחר שזו הסתיימה, הפער הגדול בין העדויות והממצאים בזירה לבין כתב האישום הפעוט ועסקת טיעון אפשרית מחייבים את פרלקיטות המדינה לשחרר את הסרטון לביקורת ציבורית. הדבר נכון על אחת כמה וכמה לאור היסטוריית הטיוח הארוכה של מקרי הרג של פלסטינים, שאינה מאפשרת לסמוך על שיקול הדעת של המדינה במקרה זה.

אם כתב האישום עומד במבחן הסבירות, אדרבא, חשיפת הסרטון תאשש זאת ותעניק לו תוקף. אם זהו המצב – אין לפרקליטות ממה לחשוש. אחרת – זו ההזמנות האחרונה לתיקון העוול.

כך או אחרת הסרטון יתפרסם, אם זה יקרה לאחר חתימה על עסקת טיעון ואכן יתברר כי העדויות נכונות, הפרקליטות תאבד את מעט האמינות שעוד נותרה לה במקרים כאלה. אבדן אמינות שכזה בצדק יחשוף את חיילי צה"ל לתביעות בבית המשפט הבינלאומי בהאג, לאחר שיתברר כי מערכות הצדק הישראליות לא דואגות להליך הוגן במקרים בהם הקורבנות הם נערים פלסטינים ומבצעי הפשעים הם חיילי צה"ל.

דובר צה"ל נוהג לשחרר לא מעט סרטוני תעמולה שמהללים את יכולות ומוסריות צה"ל, הגיע הזמן שיעשה זאת גם במקרה של סרטונים העשויים להעניק מעט צדק.

פנייה בנושא כתב האישום בתיק זה נשלחה לדובר צה"ל ב-4.3.2015. למרות פניות חוזרות, עד היום לא התקבלה תשובה.

> רשיון להרוג: למה איש לא עמד לדין על הירי באיברהים סרחאן?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf