אין שרץ מוסרי שהימין העמוק לא יכשיר

כותב אורח: אלמוג בהר

אנחנו נמצאים בשלב ההיסטורי של הימין העמוק, שבו כל פרט שנחשף, גם אם לכאורה יכול היה להביך או להחליש את הימין בעבר, בפועל משתלב בתפיסת עולמו של הימין ואף מחזקה.

כך לדוגמא, עושה רושם שרוב הימין האידאולוגי רואה במעשי עטרת כהנים, שחשף ניר חסון בהארץ בשבוע שעבר, ובהם שימוש בסרסור זונות, אנשי קש ואיומים לרצח כדי לרכוש בתים פלסטיניים במזרח ירושלים, מצווה הבאה בעבירה המזרזת את הגאולה השלמה. ודאי שהפרסום לא הביא לגינויים גורפים כלשהם מהימין, על אף מעשי הנבלה שהוא חשף.

אבל יותר מכך, רוב הימין האידאולוגי לא מחפש לדברים אלו צידוק אידאולוגי או דתי. התחכום של עטרת כהנים מעורר אצלם התפעלות, לא ביקורת.

> יאיר נתניהו מפיץ קריקטורה אנטישמית נגד מני נפתלי וג'ורג' סורוס

מסך עשן שלטוני

באותו מובן גם חשיפת הקשרים בין הימין הישראלי (כגון הליכוד, הבית היהודי, אם תרצו, ישראל ביתנו, מועצת יש"ע) לגורמים ותורמים אנטישמיים וניאו-נאציים, הזמנתם של גורמים אלו לביקורים בהתנחלויות ושיתופי פעולה, מעוררים בקרב הימין הישראלי רק את הרגש שמעוררים הגילויים על אודות טראמפ בקרב קהלו בארצות הברית: שנאה לתקשורת ולשמאל, ואמונה עמוקה שלמעשה כדאי לשתף פעולה עם גורמים אירופאים ואמריקאים אנטישמיים ואף ניאו-נאציים כל עוד הם תומכים במדינת ישראל ובציונות ומתמקדים כרגע באסלאמופוביה, כפי שניסח זאת יאיר נתניהו בפייסבוק כשכתב שהסכנה האמיתית היא השמאל, וכן ארגונים כמו BLACK LIVES MATTER  וה-BDS ולא ימין קיצוני המאמין בעליונות לבנה או ניאו-נאצים.

בהמשך לכך, גם חשיפת השחיתות סביב נתניהו, ליברמן וכו', ממש כמו החקירות על אודות טראמפ וקשריו עם הרוסים, מעוררות בימין בעיקר שנאה לתקשורת ולשמאל, ותחושת רדיפה וקרבניות עמוקה אף על פי שהם בשלטון, וכן אמונה שבאופן עמוק טוב שהם מושחתים, כיוון שהם מנצלים את השחיתות הזאת לטובת הימין, ומנהיג טוב צריך לדעת לשקר ולנצל, כי למעשה יושר והגינות הם רכרוכיות וחולשה, ופועלים לרעת האומה.

ומכאן לימים האחרונים: הפרסומים לגבי בני משפחת נתניהו אינם משכנעים איש שאינו משוכנע מראש. הפרסומים על אודות מעון ראש הממשלה ושאלת יחסי העבודה בין שרה נתניהו לבין עובדי מעון ראש הממשלה עוררו תחושה לא נוחה של הפרזה ורדיפה, וגם ההנחה המופרכת שראש הממשלה כלל לא יודע על המתרחש במעון ראש הממשלה יצרה תחושה שבמקום לבקר את בנימין נתניהו מבקרים את אשתו והופכים אותה לאחראית למחדליו.

הפרסומים על אודות יאיר נתניהו, שעירבו גם הם צדדים רכילותיים, כגון העובדה שלא אסף את הקקי של כלבתו, וגם צדדים בעלי משקל, כגון בחירתו לפרסם קריקטורות אנטישמיות, ובמידה פחותה יותר העובדה שאינו עובד אך זוכה לנהג ומאבטח על חשבון הציבור, מנהגו לפקוד מועדוני חשפנות, הצעתו לסרסר את בת זוגו, חוג חבריו הכולל ילדי ברוני גז ומליארדרים, כולל האמירה לאחד מהם: "אבא שלי סידר לך עכשיו 20 מיליארד דולר. אתה לא יכול לפרגן לי ב-400 שקל?", מעוררים בימין רחמים על הבן, אשר "נתפס" כאשר הוא שיכור, רחמים על האב אשר "דמו נשפך בציבור", שנאה עמוקה לתקשורת ולשמאל, ומתחת לכל אלו גם אהדה ליאיר נתניהו, אשר יחסו לנשים אינו חריג לגמרי בחברה הישראלית, בניצול נערות ליווי וחפצון בת-זוגו.

יתכן מאוד שגם דברים אלו כאן בסך הכל מסייעים לימין ומעמיקים את שלטונו ואחיזתו. בעידן שבו הימין אימץ את "השערוריה כאסטרטגיה שלטונית", בלשונה של יאלי השש, עצם אזכור שמו של יאיר נתניהו והשיח עליו, על אף הפיתוי שבכך, הם חלק ממסך העשן השלטוני.

אלמוג בהר, סופר ומשורר.

> שתיקתו המבישה של הימין מול גל האנטישמיות בארצות הברית