newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בעטו במבקש מקלט למוות במשך יותר משעה ולא יואשמו ברצח או בגזענות

שני נערים תקפו את באביקר אדהם עבדו, פליט מדרפור, במרכז פתח תקווה לאחר שדיבר עם נערות יהודיות. יכול להיות רצח גזעני מובהק מזה?

מאת:

אמט טיל היה נער ממוצא אפרו אמריקאי שנרצח במיסיסיפי בהיותו בן 14 באוגוסט 1955, כאשר שהה בביקור אצל קרוביו. העילה ללינץ' הייתה שיחה שניהל עם קרוליין ברייאנט בת ה-21. שני הרוצחים התעללו בו וזרקו את גופתו לנהר הטלהצ'י.

לאחר פסק הדין שזיכה את הרוצחים, הם הודו בראיון שאכן רצחו, אבל טענו שלא חשו שעשו משהו לא ראוי. מעשה הרצח ותוצאותיו היו אחד מהאירועים המרכזיים שהניעו את הקמת התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית.

לפני שבועיים שני צעירים במרכז פתח תקווה, בני 16 ו-19, רצחו את באביקר אדהם עבדו, מבקש מקלט דרפורי שהתגורר בפתח-תקווה לאחר שהשתחרר ממחנה חולות. הם תקפו אותו לאחר ששוחח עם שתי נערות לבנות שהתוקפים הכירו. הם בעטו בראשו במשך שעה וחצי. הם נטשו אותו למות, ולאחר שנמצא הוא פונה לבילינסון. לאחר ארבעה ימי אשפוז, כאשר אחיו נמצא איתו, הוא נותק ממכונת ההנשמה ומת.

היום (ראשון) הגישה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד השניים באשמת הריגה. הריגה ולא רצח, מכיוון שלטענת הפרקליטות לא ניתן להוכיח את כוונתם של התוקפים להמית. עוד אומרים בפרקליטות שלא נמצא מרכיב גזענותם במעשיהם.

> סקר: כמעט מחצית מהאמריקאים תומכים בסנקציות על ישראל

זוהי טענה אבסורדית: מי שבועט במשך שעה וחצי באדם חסר ישע ברור שמתכוון להמיתו. בבירור גם מדובר במעשה גזעני: הרי אם אדם לבן היה מדבר עם הנערות, סביר להניח כי השניים לא היו פותחים בתקיפת הזעם שלהם.

בכתבה (המצויינת) של איתי ורד ששודרה שלשום בערוץ 10 ניתן לראות את שוויון הנפש בו תושבים קיבלו את הרצח. אחת אמרה "מי שלא יהודי יכול לדחוף לעצמו אצבעות", אחת אחרת "זו מדינת היהודים, למה אנחנו צריכים מוסלמים?", אחד שעבר ברחוב נשאל מה דעתו על כך שבוצע רצח אכזרי במקום שהוא עומד בו ואמר "בסדר, מה קרה, יאללה".

כאשר חברת כנסת מצהירה כי סודנים הם "סרטן" בהפגנה נגדם ואז הופכת לשרת התרבות בשל הסתה רצחנית זאת ואחרות, המסר מחלחל ואלו התוצאות. כאשר הממשלה מתעקשת לחוקק חוקים גזענים נגד מבקשי מקלט, ולכלוא אותם במחנות על לא עוול בכפם, המסר שהיא מעבירה לציבור הוא שניתן לפגוע בהם ויש לפחד מהם.

בפתח תקווה מתגוררים כמה מאות מבקשי מקלט. טענות כאילו כמותם הרבה היא הגורם לשנאה נגדם, כפי שנשמעת בדרום תל אביב, לא רלוונטית שם. גם הטענה כאילו מדובר ב"מהגרי עבודה", שחוזרים עליה שוב ושוב, היא הדהוד לבורות ולשקר. אדהם עבדו היה מבקש מקלט מדרפור. למעשה, האצבע שאיבד במלחמה הייתה הדרך לזהות את גופו שרוטש לבלי הכרה. אין ויכוח כי מי שנמלט על נפשו מרצח העם שם זכאי לפחות להיקרא מבקש מקלט. זה עוד לפני שדיברנו על המעורבות של ישראל ושל ישראלים בזוועות הנעשות שם גם כיום.

ברור שאם המקרה היה הפוך, הרצח לא היה יורד מהכותרות. מן הסתם היינו שומעים את דעתו של מי מהשרים על כך שנער בגיל כיתה י' ביצע רצח שכזה, ואולי אף את ראש הממשלה שהיה מציין שהשמאל לא גינה. שרת התרבות הייתה בטח משכללת את הסרטן לשלב סופני.

אבל באביקר אדהם עבדו היה שחור עור, אז כל זה לא נשמע. הרי היום בישראל תליית דגל גאווה על נחשבת פשע שנאה, אבל לא רצח אדם בשל צבע עורו.

> מה זה להיות יהודי-ערבי?

נ.ב.

בשבוע שעבר נעצר אזרח ממוצא בדואי לאחר שכתב פוסט סאטירי נגד צהלות שמחה בעקבות השריפות הרבות. להלן אפשר למצוא כמה מהתגובות שנכתבו על הרצח בלב העיר פתח תקווה. לא ידוע על מעצר של מי מהמגיבים.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

מתוך פייסבוק

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf