newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

טראמפ ודמוקרטיה: שלוש שאלות על הברית של סין וישראל

ראש הממשלה נתניהו המריא השבוע לביקור נוסף בסין כדי לחתום על שורת הסכמי סחר, מה שמוביל לתהיות על הברית עם ארה"ב, על מדיניות החוץ של סין והשפעת המעצמה שלא חובבת דמוקרטיה

מאת:

כותב אורח: אהוד ערן

ניכר היה כי במוקד ביקור של ראש הממשלה בסין עמד קידום היחסים הכלכליים עם המעצמה החדשה. כלי תקשורת אחד ציין טרם הנסיעה כי קידום היחסים הכלכליים הוא המטרה המרכזית של הביקור. את ראש הממשלה ליוותה משלחת גדולה של אנשי עסקים ישראלים והוא עצמו נפגש עם ראשי תאגידים גדולים במדינה שעדיין מגדירה עצמה כקומוניסטית. מומחה אחר אפילו כתב כי "הביקור הוא הכרה ביכולותיה הכלכליות של ישראל".

בירושלים רוצים להרחיב את היצוא לסין, למשוך השקעות סיניות לישראל, ולהגדיל את מספר החברות הישראלית הפועלות בסין. שורה ארוכה של הסכמים לשיתוף פעולה בין ישראל וסין שנחתמו במהלך הביקור האחרון, אמורים לקדם מטרות אלו. הסינים מעוניינים לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל, בין היתר כדי לתמוך בחזון הכלכלי והאסטרטגי של יצירת "דרך משי" (המכונה "רצועה אחת, דרך אחת") חדשה מסין אל המערב, כשאחד מנתיביה עובר דרך המזרח התיכון.

> מכות, מעצרים והעלמות: כך נלחמת סין בעורכי דין למען זכויות אדם

ראש ממשלת סין לי קה-צ'יאנג בפגישתו עם נתניהו (צילום: חיים צח, פלאש90)

ראש ממשלת סין לי קה-צ'יאנג בפגישתו עם נתניהו (צילום: חיים צח, פלאש90)

אבל בראיה רחבה יותר, ביקורו השני (בתוך שלוש שנים) של ראש הממשלה נתניהו בסין הוא חלק מן המאמץ הישראלי להרחיב ולהעמיק את היחסים עם מדינות באסיה. רק בחודש שעבר ביקר ראש הממשלה בסינגפור ובאוסטרליה לאחר שנשיא המדינה ביקר בהודו בנובמבר 2016 ובימים האחרונים ביקר בוויטנאם. גם המסגרות המוסדיות התומכות ביחסי ישראל-אסיה מתרחבות. ראש הממשלה, שהוא גם שר החוץ, הודיע בתחילת החודש על הרחבת היחידות במשרד החוץ העוסקות בקשר עם סין ועם הודו למעמד של חטיבות.

ההקשר הרחב של המאמץ הישראלי מול אסיה, בדגש על סין, הוא השינוי של מאזן הכוחות הגלובלי. עלייתה הכלכלית והטכנולוגית של אסיה בעשורים האחרונים תביא להתחזקותן הפוליטית והצבאית של מדינות האיזור וכבר הפכה את סין למעצמה המתקרבת בעוצמתה הכלכלית לזו של ארה״ב. זאת, בעוד ההגמוניה האטלנטית של מאות השנים האחרונות מתערערת, בין היתר, נוכח שורה של משברים פוליטיים, כלכליים וערכיים בארה״ב ובמדינות מערב אירופה.

מעמדה של ארה"ב, המסורת התרבותית והאי התערבות אליו שואפת ישראל

ישראל, והתנועה הציונית לפניה, חתרו באופן מתמיד ליצירת בריתות  עם מעצמות עולמיות. התנועה הציונית פעלה לקידום האינטרסים שלה הן מול האימפריה העות'מאנית והן מול האימפריה הבריטית, בה בעת. מדינת ישראל השכילה להבין כבר מראשיתה, שעליה ליצור מערכת של בריתות ושיתופי פעולה עם המעצמות המרכזיות, כחלק מהאסטרטגיה הכללית לביסוסה של המדינה, והגברת ביטחונה. המאמץ המופנה בשנים האחרונות לכיוון אסיה, בדגש על סין וגם על הודו, משקף התאמת מדיניות מסורתית זו למציאות הגלובלית המתהווה.

לפחות שלוש שאלות מהותיות עולות ממאמץ זה.

ראשית, האם ישראל תוכל להתקרב לסין מבלי לפגוע ביחסיה עם בעלת בריתה המרכזית ארה"ב? עלייתה של סין למעמד של מעצמה עולמית והאתגר הקונקרטי שהיא מציבה לסדר העולמי האמריקני- גם בעוצמה וגם מבחינה נורמטיבית – הביאו למתח בין שתי המדינות. נראה כי הנשיא הנוכחי נחוש לחדד מתח זה  בייחוד סביב סוגיות של הסדרי הסחר. יועצו הקרוב, סטיב באנון אף העריך (לפני הבחירות) כי ארה"ב וסין צפויות להתנגש במלחמה בתוך עשור.  משבר הפלקון שהוכרע בשנת 2000 הוא תזכורת אפשרית לקושי לאזן בין השתיים.

כזכור, ישראל חתמה על חוזה למכירת מטוסים מתקדמים לסין, ונאלצה לבטל את העסקה תחת לחץ אמריקני. ירושלים הצליחה, אגב כך, לעצבן גם את וושינגטון וגם את בייג'ינג. בדיוק מטעם זה, נוח לישראל להדגיש – את העובדה הנכונה ממילא – כי במוקד היחסים עומדות שאלות כלכליות ולא אסטרטגיות.

שנית, האם תוכל ישראל לבסס ברית אסטרטגית של יחסים "מיוחדים" עם סין, כמו זו שיש לישראל עם ארה"ב? חלק מאבני היסוד של הברית הישראלית אמריקנית – קהילה יהודית גדולה ולובי פרו-ישראלי אפקטיבי – לא קיימים במקרה הסיני. ממילא, נדמה שגם אם היו חמישים מיליון יהודים בסין, ויצירותיו של אברהם שלונסקי היו מושמעות כל היום, ספק אם  שיטת הממשל הסינית הייתה מאפשרת להם להשפיע בצורה משמעותית על תהליכי קבלת ההחלטות.

ברובד עמוק יותר, חסרה הקרבה התרבותית אשר קיימת בין ישראל וארה"ב המבוססת על המורשת היודיאו-נוצרית המשותפת לשתי המדינות. מכאן המאמץ הישראלי להדגיש במגעים עם סין כי שתי המדינות, למרות היותן מדינות לאום מודרניות, שואבות ממסורות תרבותיות בנות אלפי שנה. מישהו אמר תורת המלך פינת דאו דה גי'נג?

ולבסוף, כיצד תשפיע ההתקרבות לסין על הזירה הפנים-ישראלית? בייחוד ברגע הזה, בו נדמה שהדמוקרטיה מקרטעת במיוחד. ערכים וסדרי עדיפויות פנימיים של מדינה מושפעים גם מן הסדר העולמי ומערך הבריתות החיצוני שלה. כיצד תשפיע ברית עם מעצמה שאינה דמוקרטית על הדמוקרטיה שלנו והתנהלותה מול שכנינו?

> סין: גל מעצרים חסר תקדים של פעילי זכויות עובדים

השפעת הקשר עם מעצמה לא דמוקרטית. בני הזוג נתניהו על רקע החומה הסינית השבוע (צילום: חיים צח, פלאש90)

השפעת הקשר עם מעצמה לא דמוקרטית. בני הזוג נתניהו על רקע החומה הסינית השבוע (צילום: חיים צח, פלאש90)

נדמה שהסינים שמדגישים כוח וזכויות היסטוריות – ולא נורמות אוניברסליות (מזכיר מישהו?) – כמקורות ללגיטימציה לפעולה במערכת הבינלאומית, הם דוגמה נוחה למי שמאמינים שגם על ישראל לפעול כך. יתר על כן, הסינים חתרו במשך שנים למערכת בינ"ל בה נשמר בקפדנות עקרון האי התערבות. מי שחולם על גורם מבחוץ מעצמתי שיפתור את שאלת היחסים עם הפלסטינים, לא ימצא נחמה בברית עם הסינים.

יתר על כן, עבור ישראל ההתקרבות לסין צפויה להוריד מהלחץ והביקורת הבינלאומית המופנים כלפי ישראל – ודאי זו שבאה מחוגי חברה אזרחית במערב – לנוכח הכרסום הפנימי המתמשך בדמוקרטיה הישראלית והמשך השליטה על הפלסטינים.

למדינות קטנות כמו ישראל אין תמיד ברירה אמיתית במשחק המעצמות, "החזקים עושים את המוטל עליהם; החלשים מקבלים את מה שניתן להם", קבע תוקידידס לפני אלפי שנים. ובכל אופן, בעודנו מחשבים מסלול מחדש נוכח מעמד הבכורה העולמי שסין או-טו-טו תחלוק עם האמריקנים, כדאי שנהיה מודעים למגבלות וגם למחירים של ההתקרבות לענק העולה ממזרח.

אהוד ערן הוא חבר הועד המנהל במכון מיתווים – "המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית", ומרצה ליחסים בינלאומיים האוניברסיטת חיפה. הוא גם מתרגל נלהב של טאי-צ'י.

> מהפכת כדורי הדגים: מאבק הזהות של הונג קונג חוזר לרחובות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf