newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אוי לחברה שמספידה את הפילוסופיה

שלטים המפוזרים ברחבי העיר קובעים שמכיוון שלימודי הפילוסופיה לא מספקים לתלמיד פרנסה, מקומם בפח האשפה של ההיסטוריה. אבל פילוסופיה היא לא אמצעי ייצור, אלא מטרה בפני עצמה. בכל עת, ובמיוחד בעת שבה אמת ומוסר נתונים תחת מתקפה, יש לה חשיבות עליונה

מאת:

מסתבר שהתואר בפילוסופיה מת. הוא נולד, לפי השלטים הפזורים בעיר, בשנת 1900, ונפטר בשיבה טובה ב-2019. קשה להגזים במידת הבורות, הסיאוב והעוני הרוחני שהשלטים האלה מבטאים. הרעיון העומד מאחורי הפרסום הוא שהתארים במדעי הרוח, וביניהם הפילוסופיה והתקשורת שהוזכרו במפורש, לא מספקים לתלמיד מקצוע ופרנסה, ולכן מקומם בפח האשפה של ההיסטוריה. את הרעיון הזה לא המציאו בבית הספר להנדסאים העומד מאחורי הפרסום, הם רק אומרים בגסות את מה שאחרים חושבים.

החברה שבה אנחנו פועלים היא חברת צריכה, אבל אינה חברת שפע אלא למראית עין. הלחץ הכלכלי נותן את אותותיו בבחירותינו המקצועיות, באורחות חיינו ובאופן ההתנהלות שלנו במרחבים פרטיים וציבוריים. תחת המעמסה והנטל הכלכלי שאנחנו נושאים כיחידים וכחברה קל להבין את הנטיה ליעילות כלכלית, להעדפת יצרנות חומרית על פני שיקולים אחרים, בוודאי כשאדם מנסה להרים את עצמו מעוני. ככל שרשת הביטחון הסוציאלית שלנו נשחקת, והאמון במוסדות המדינה כגורם מיטיב נעלם, עולה החרדה הכלכלית למדרגת חרדה קיומית. בתוך חרדה כזאת נראה כאילו אין שום מקום להגיגי האסתטיקה, האתיקה או האפיסטמולוגיה.

חברה שבה אין מקום למדעי הרוח היא חברה מסואבת, בורה ועלובה

הבעיה עם גישה שרואה את העולם דרך קריטריון של יעילות כלכלית מתחילה כשאנחנו שואלים לאן היא מובילה אותנו. התשובה הפשוטה היא שבשיטה כזאת ננוע תמיד בעקבות הכסף, ולא נשאל את עצמנו שאלות מיותרות או נבצע בחירות ערכיות. השיטה הזאת מעדיפה מהירות, פשטנות וכוח על פני פרמטרים אחרים, היא מודדת את ״שוויו״ של אדם במונחי הון ונמנעת ממה שאינו מדיד ופשוט. בתוך שיטה כזאת אין חשיבות למהות הפעולה, או למהותו של אדם, אלא לתוצר שלהם. זאת הגישה המאפשרת לאנשים בזויים ולא ראויים לעמוד בראש מדינות וארגונים גדולים, ואפשרה למנהיגים כאלה לבצע פשעים נגד האנושות. שיטה זו היא תוצר אפשרי, סביר, של קפיטליזם, אבל אינה הכרח המציאות גם בתוכו.

את ההתמודדות עם שאלות ערכיות, שאלות מורכבות שאין עליהן תשובה פשוטה, או תשובה כלשהיא, אי אפשר למצוא בתחומי היעילות. מקומן של שאלות כאלה באמנויות ובמדעי הרוח. הפילוסופיה מתמודדת עם המשבר הנוכחי ב״אמת״ כבר עשרות שנים, הרבה לפני עידן ה״פייק ניוז״, היא עוסקת בזהות ובאחרות כבר מאות שנים, ובאחרות ביתר שאת במאה האחרונה, הרבה לפני שאירופה התחילה לראות תנועה מסיבית של פליטים ממדינות אפריקה. תפקידה של הפילוסופיה הוא לא לספק תשובות, מי שמצפה ממנה לכך מבקש ממנה להצטרף למקהלת היעילות. תפקיד הפילוסופיה הוא לשאול את השאלות, להתמודד איתן, להעלות רעיונות, לבקר אותם, ללמוד כלים לביקורת ולהתמודדות עם מורכבות, להפוך לפעמים את ההחלטה המעשית להחלטה מודעת קצת יותר.

בכל עת, ובמיוחד בעת שבה אמת ומוסר נתונים תחת מתקפה, יש מקום לפילוסופיה. מלחמות העולם הובילו למשבר אמון ברור במדע, שסיפק כוח הרס והרג והואשמו בזוועות המלחמות והשואה, אבל אשמה גדולה לא פחות נובעת מאובדן הפילוסופיה וחולשתה מול הכוחות המעשיים. השואה, שהתרחשה במקום שבו הפילוסופיה היתה לכאורה בשיא תפארתה, מדגימה בצורה החדה והכואבת ביותר מה קורה כשהמכניות הטכנולוגית היעילה נרתמת למטרה איומה, והביקורת הפילוסופית מושתקת בכוח או מתקרנפת. מול טיעוני היעילות המיידיים, המספקים תוצאות ונתפסים כהכרח המציאות, ומול הכוחות הכלכליים והחברתיים הפועלים, אין לפילוסופיה כלים להתמודדות עצמאית. הפילוסופיה צריכה חסינות, ובלעדיה אין לה יכולת עמידה. חסינות כזאת מושגת בחברות שלמדו, לאורך זמן ובמחיר כבד, את ערכה של הפילוסופיה ובחרו להקצות לה את המקום הראוי, את המשאבים המתאימים ולהגן עליה ועל הדוברים מתוכה כנכס בעל ערך.

תרומתה של הפילוסופיה אינה ישירה ולרוב אינה מדידה. פילוסופיה היא לא אמצעי ייצור, האמור לספק תפוקה, היא מטרה בפני עצמה. ההתמודדות עם מורכבות, ההשתהות, דחיית השיפוט, ההעמקה והביקורת נושאות ערך עצמי, וערכן לא נגזר רק מתוצריהן. לא עושים פילוסופיה כדי להשיג מטרות, עושים אותה מי שהיא חשובה להם, משום שהיא חשובה להם. תוצר הלוואי הוא, לפעמים, בר יישום חברתי או פוליטי, או בר ייצוג אסתטי, אבל התוצר הזה הוא לא העיקר. חברה שבה אין מקום למדעי הרוח, שכבר בשמם בעברית ניכר ניסיונם להידמות למדעים ה״יעילים״ יותר, היא חברה מסואבת בורה ועלובה. בחברה כזאת אין ערך לאדם, אין מקום לשונה, שנתפס כמפריע ומעכב, ואין זמן לביקורת. חברה כזאת לא יודעת להבדיל בין טוב לרע, יפה ומכוער, ידע, האמנה ואמונה. חברה כזאת לא בוחרת ולא יודעת את דרכה. זוהי חברת מכונות, ולא חברת בני אדם.

יהונתן בצר הוא דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf