אום אל חיראן: מבנים שנתרמו למשפחת אבו אלקיען בסכנת הריסה

כחצי שנה לאחר הפשיטה באום אל חיראן שהסתיימה במותם של יעקוב אבו אלקיען והשוטר ארז (עמדי) לוי, ומח"ש עדיין לא מפרסמת את תוצאות החקירה שערכה. לעומת זאת, לרשויות אצה הדרך להמשיך להרוס מבנים בכפר. על הפרק: מבנים ארעיים שנתרמו כמחסה למשפחתו של יעקוב אבו אלקיען. אם תהיתם, אף אחד במדינה לא חשב לסייע במציאת פתרון אחר למשפחה שנותרה באותו בוקר גם ללא קורת גג ולילדים שאביהם נהרג על לא עוול בכפו.

בימים האחרונים, מיד עם תום עיד אל פיטר, החג המסיים את חודש הרמדאן, חזרה לרחף מעל תושבי אום אל חיראן סכנת ההריסה. תושבים מדווחים כי קיבלו שיחות טלפון מגורמים במשטרת ישראל וברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב – שאחראית בעיקר על הריסות ופינוי – אשר דרשו מהם לפנות בעצמם שני אוהלים ושני מבנים יבילים שנתרמו על ידי תורמים פרטיים כדי לשמש כמחסה לילדיו של יעקוב אבו אלקיען. אם לא יפנו מרצון, יגיעו שוב כוחות ויפנו אותם בכוח.

בתחילת הרמדאן קיבלו התושבים צווי פינוי למבנים. היום (ראשון) הגיעו לאזור הכפר הבלתי מוכר שוטרים שביצעו סקירה של השטח והכנות לקראת מה שנראה כמו פינוי נוסף. עכשיו נמצאים התושבים בציפיה דרוכה לבאות, ובחששות כבדים. כולם זוכרים איך נגמר הפינוי הקודם.

"אנחנו חיים באי ודאות, עם כל הצער והכאב שיש בתוכנו", אומר ראאד אבו אלקיען, ממובילי המאבק באום אל חיראן לשיחה מקומית. "במקום שהמדינה תיתן לנו מנוחה אחרי המוות של יעקוב, היא ממשיכה במתווה האלים שלה נגדנו. כל נושא בעולם הוא פתיר בהדברות. אבל כוח מוליד כוח, וכוח מוליד עוינות ושנאה. אנחנו לא רוצים להגיע לשם. אנחנו רוצים לחיות בשלום, על בסיס ערכים של שותפות".

> השאלון למתמודדי העבודה: מי יהיה מוכן לשבת עם ערבים בקואליציה?

"יש פתרון ויש אלטרנטיבה", ממשיך ראאד, "המגרשים מוכנים כבר בחירן. למה לא לאפשר גם לנו לחיות שם? למה ליהודים מותר לבחור איפה הם יגורו, ולנו מוכתבת על ידי המדינה רק אופציה אחת, וגם היא בכוח?".

"אני קורא לכל אדם, יהודי, נוצרי, מוסלמי, בכל מקום שהוא, לבוא ולהגיד משהו על מנת שנצליח לתקן משהו ממה שנעשה לאוכלוסיה שלנו כבר 68 שנים. התיקון הזה לא יכול להיעשות על ידי הבדואים לבד, אלא על ידי כל האוכלוסיות בארץ ביחד. אם נשאיר למתנחלים ולרגבים לנהל את המדינה, אוי ואבוי לנו".

גרעין יהודי במקום בדואים

אום אל-חיראן הוא אחד מעשרות כפרים בדואים לא מוכרים בנגב. תושביו מנהלים מתחילת המאה מאבק נגד כוונת המדינה לפנותם, ולהחליף את הכפר שלהם ביישוב יהודי בשם "חירן". בשנים האחרונות ממתינים חברי גרעין חירן, שעתיד לאכלס את "חירן" במתחם זמני במחנה יתיר בממוקם קילומטרים ספורים מן הכפר.

בני שבט אלקיעאן חיו זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל באיזור הנקרא ח׳ירבת זובאלה. בשנת 1948, הממשל הצבאי העביר בכפיה את אנשי השבט מאדמותיהם וישב אותם באזור נחל יתיר, במקום בו נמצא הכפר עד היום. אדמותיהם המקוריות הועברו לרשות קיבוץ שובל. החלפת הקרקעות המאולצת הזאת מתועדת היטב בארכיוני המדינה, אולם למרות העובדה ששבט אלקיעאן יושב במקום על ידי המדינה בעצמה בתי הכפר מעולם לא חוברו לרשתות החשמל או המים.

בינואר 2016 קבע בית המשפט העליון שהמדינה יכולה לשנות את דעה ולקחת בחזרה את האדמות בהן יישבה את שבט אלקיעאן. בית המשפט אישר את החלטת המדינה לגרש את תושבי אום אל חיראן ולהקים עיירה חדשה ליהודים דתיים במקום הכפר הקיים. משמעות ההחלטה היא הריסת הכפרים הבדואים ו-1,200 תושבים שיעקרו מבתיהם בכפייה, לעיירה חורה. אום אל-חיראן ייהרס, ועל חורבותיו יוקם ישוב יהודי חדש בשם חירן. במקום עתיר, תמשיך קק"ל להרחיב את יער יתיר.

בדוברות המשטרה מאשרים כי אכן קיים צו נגד מבנים יבילים באזור, וכי יסייעו בפינויים אם ידרשו על ידי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. בנוסף אשרו כי נעשו פניות לתושבים כדי ליידע אותם כי אם לא יעמדו בתנאי הצו יתבצע פינוי. לגבי מועד הפינוי הצפוי לא נמסרו פרטים.

בינתיים מח"ש משיכה לגרור רגלים ואינה מפרסמת את תוצאות חקירת האירועים בתחילת השנה, וזאת למרות שכבר עכשיו ברור כי הגרסה שפרסמה המשטרה בתחילה, ועליה עמד השר הממונה ארדן לאורך זמן רב – היתה שקרית ולא התבססה על דבר פרט להנחות מוקדמות וגזעניות. ואולי זו הסיבה המרכזית להתמהמהות של הגוף החוקר היושב במשרד המשפטים. גם הפעם פנינו ושאלנו מתי צפויות להתפרסם המסקנות ומה פשר העיכוב, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא קיבלנו תגובה. במידה ותתקבל היא תפורסם כאן.

> כיצד הפכו הכותל והרפורמים לנושאים הבוערים במגזר החרדי