newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צמצום הפערים נכשל, והעשירים מנצחים בתחרות על החינוך

דו"ח מרכז אדווה מראה כיצד התלמידים במערכת החינוך נחלקים לפי המצב הכלכלי של הוריהם. משרד החינוך מצידו אמנם שואף לצמצום פערים, אך הנתונים מצביעים שוב על הכישלון המהדהד

מאת:

לא כל הילדים צריכים להיות תלמידים מצטיינים או למצוא עניין בלימודים. הבעיה היא שהמיון בחינוך לא נעשה לפי היכולת או הרצון של הילדים, אלא דווקא על פי מצבם הכלכלי של הוריהם. כדי להעניק סיכוי של ממש גם לילד שגדל במשפחה חלשה מבחינה כלכלית-חברתית, היה צריך ללוות אותו ולחזקו כבר מגיל צעיר.

ואכן "צמצום פערים" חוזר ומופיע כמטרה בתכניות רבות של משרד החינוך. אולם שני דו"חות הערכה שפורסמו החודש מטעם המשרד מעידים על כישלון המאמצים. הגנים ובתי הספר מציעים עוד ועוד שעות של אחסון הילדים בסביבה מוגנת, אולם ללא הפעילות הנדרשת על מנת לקדם את הילדים. את העבודה הזו, כפי שנראה, קבע משרד החינוך. לא אני.

> המספרים שחושפים מה הסיבה האמתית לפערים בין הילדים

הפערים מתרחבים, ומשרד החינוך כושל שוב (צילום: flickr us army Garrison cc by nc nd2)

הפערים מתרחבים, ומשרד החינוך כושל שוב (צילום: flickr us army Garrison cc by nc nd2)

התחרות גוברת, העשירים מנצחים

דו"ח מרכז אדוה, תמונת מצב חברתית 2017, פורסם השבוע. הטענה המרכזית שלו היא שהמשק אכן צומח, אולם הטוב שהוא מציע נותר בקרב בעלי האמצעים, ואינו מחלחל כלפי מטה. בתחום החינוך מתמקד הדו"ח בנגישות להשכלה גבוהה. הנתונים מוצגים כפירמידה, שבסיסה הרחב כולל את ילדי כל השנתון, מי שהיו בני 17 בשנת 2008. מדובר על 116.5 אלף נערות ונערים. במהלך השנים הצטמצם המספר של אלה מתוכם שנותרו במסלול הלימודים, עד שרק שליש מהם, 37.5 אלף, התחילו בלימודים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות.

הממצא החשוב הוא שעם השנים גדל הייצוג של בני העשירים בקבוצת השליש המשכיל של כל שנתון, והסיבה לכך היא הגברת התחרות. עד שנת 2010 חל גידול מרשים במספר הלומדים באוניברסיטאות, ובמיוחד במספר הלומדים במכללות האקדמיות. אולם בעשור הנוכחי נבלם הגידול: מאז שנת אלפיים התייצב מספר הסטודנטים סביב כ-260 אלף (ללא האוניברסיטה הפתוחה). על רקע זה הצהירה המועצה להשכלה גבוהה כי "בשנים האחרונות אנו עדים למיצוי שכבת הגיל הפונה ללימודי תואר ראשון".

> מאגר מידע חדש: כך האוניברסיטאות משתפות פעולה עם הכיבוש

בעשור האחרון נבלם הגידול במספר הסטודנטים. התחרות על כל כיסא גוברת (נתוני למ"ס שנתון 2017)

אלא מה – מספר הצעירים והצעירות בכל שנתון ממשיך להעלות, עקב גידול טבעי באוכלוסייה. ומכאן, שגוברת התחרות על כל כיסא באקדמיה. בתחרות זאת, כמו לנוכח כל מכשול אחר, החזקים מנצחים. מי הם החזקים במקרה הזה?

כאשר בודקים את מעמדם הכלכלי חברתי של הלומדים באקדמיה, לנוכח התחרות הגוברת, מתברר כי חלקם של אלה שבאים מיישובים במעמד חברתי כלכלי גבוה גדל בהתמדה, על חשבון אלה שגרים ביישובים ממעמד חברתי כלכלי נמוך. בדו"ח מובאים הנתונים אודות הזכאים לתעודת בגרות מהשנים 2000 ועד 2008, ושיעור אלה מתוכם שהחלו בלימודים אקדמיים בתוך שמונה שנים מסיום התיכון (כלומר, שנים 2008 עד 2016).

מתברר כי מספר הסטודנטים מיישובים באשכולות הנמוכים (1 עד 4 לפי דירוג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), עלה עם השנים בקצב של 7 אחוזים, בעוד שאצל הסטודנטים מיישובים באשכולות הגבוהים (8 עד 10) הייתה עליה של 17 אחוזים!

> 37 אחוזים מתלמידי כיתה ד' מגיעים לבית הספר רעבים

לנוכח התחרות, הייצוג של בני העשירים גדל על חשבון ייצוגם של בני העניים

תופעה דומה ניתן לראות גם בדו"ח מרכז המחקר של הכנסת, אודות סטודנטים לתואר ראשון בשנת 2015. חלקם של הסטודנטים מהשכבות החלשות (אשכול 1 עד 2) מכלל האוכלוסייה של השנתון הממוצע הרלוונטי היה 11.6 אחוזים, אבל חלקם מקרב הסטודנטים היה 6.7 אחוזים. כלומר קטן פי שניים לערך. לעומת זאת, חלקם של הסטודנטים מהשכבות החזקות (אשכול 9 עד 10) מהשנתון היה אחוז אחד, בעוד שחלקם מקרב הלומדים לתואר ראשון היה 2.1 אחוזים. כלומר גדול פי שנים לערך. ייצוג בני העניים הוא חצי מהצפוי וייצוג בני העשירים הוא כפול מהצפוי.

אין צמצום פערים, החלשים נותרים מאחור

עד כאן היה זה החלק הראשון של הסיפור: התחרות גוברת, העשירים מנצחים. אם אפשר לשנות זאת, הרי זה באמצעות תמיכה בילדים הצעירים, על מנת להעניק להם את הבסיס שהם אינם מקבלים "בדרך הטבע" בבית ההורים. גם במשרד החינוך יודעים זאת, ולכן המטרה "לקראת צמצום פערים" מופיעה כמעט בכל תכנית עבודה של המשרד.

והנה החודש התפרסמו שני מחקרי הערכה פנימיים של המשרד, האחד אודות תכנית "בית הספר של החופש הגדול" והשנייה אודות תכנית ציל"ה, שמספקת שירותי צהרון, הזנה והעשרה לילדים ביישובים העניים ביותר, באשכולות 1 עד 3 ובירושלים (מאשכול 4). המשותף לשתי התכניות, שהן מציעות עוד שעות בגן ובבתי הספר לילדים הצעירים.

בדו"ח המחקר אודות בית הספר של החופש הגדול נכתב כי המטרה הראשונה של המיזם היא: "קידום שוויון הזדמנויות". איך בדיוק משרת בית הספר של החופש את קידום ההזדמנויות? לא ברור. על כל פנים זה ממש לא מפורט ולא כתוב. אין גם ולו מילה אחת על הדרך שבה פועלים בתי הספר של החופש הגדול לטובת צמצום פערים, וגם לא אודות מידת ההצלחה של התכנית להביא לשוויון ההזדמנויות המיוחל. אני מנחש שאם היה משהו חיובי לספר בעניין זה, היו דואגים לכתוב זאת בהדגשה.

בדו"ח המחקר השני הדברים כבר הרבה יותר מפורשים, ולא נדרשים לפרשנות שלי. תכנית ציל"ה הונהגה במערכת החינוך בשנת 2013, כחלק מיישום דוח ועדת טרכטנברג, בעקבות המחאה החברתית. מטרת התכנית היא, ניחשתם נכון, "צמצום פערים". המחשבה היא שתוספת שלוש עד ארבע שעות צהרון מסובסד לילדים בגיל שלוש עד תשע, ביישובים החלשים ביותר מבחינה כלכלית, תחזק את הילדים ותניע אותם קדימה. הצהרון של משרד החינוך לילדי העניים כולל ארוחת צהריים חמה, עזרה בשיעורי בית או תרגול נוסף של הנלמד בשעות הבוקר, ותוספת שיעורי העשרה בתחומים שמעבר לתכנית הלימודים.

מחקר הערכה של ציל"ה מתייחס לשנת ההפעלה הרביעית של התוכנית, והוא מסוכם במילים הכואבות הבאות (ההדגשות שלי):

אם הציפייה מציל"ה היא, שתהייה מסגרת שתספק העשרה חינוכית ברמה גבוהה לאוכלוסייה חלשה, תלמידים מאשכולות סוציו- אקונומיים נמוכים, לקראת צמצום פערים, תוך קידום שוויון הזדמנויות בחינוך – נראה כי ציל"ה במתכונתה הנוכחית אינה מספקת זאת, ויש לצקת בה יותר ערך מוסף פדגוגי. אם הציפייה היא שתהווה מסגרת מוגנת ונעימה לילדים בשעות העבודה של הוריהם – הרי שתכנית ציל"ה אכן עומדת ביעד."

האוזניים מצטלצלות. מה זאת אומרת: "אם הציפייה?". הרי ברור וקבוע שזאת הכוונה של התכנית: צמצום פערים! אלא שהמחקר מצא שמאחסנים את ילדי העניים בגיל שלוש עד תשע בגנים ובבתי הספר עוד שלוש או ארבע שעות בכל יום, ומחכים שהזמן יעבור. והנה אחרי ארבע שנים, מבינים החוקרים שתוספת שעות של סתם, לא מביאה לכלום ושום דבר. במקום לזעוק זאת בקול רם וברור, הם מכניסים את הממצאים הכואבים תחת סימן שאלה, כביכול יש באמת סימן שאלה אודות אזלת ידה של מערכת החינוך.

שורה תחתונה: התחרות גוברת, העשירים מנצחים, העניים נותרים מאחור, אין צמצום פערים ומשרד החינוך חסר אונים.

> בנט הכריז שהפערים צומצמו אבל מבחני המיצ"ב מעידים ההפך

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf