המאבק על חופש הביטוי בירושלים: "המעמד היצירתי" נותן פייט לברקת

כותב אורח: יונתן אמיר

אם  לא יהיו התקלות של הרגע האחרון, הערב (שני) בשעה 19:00 תופיע שושקה, דמותו המחופשת לאשה עירומה של האמן והמאייר זאב אנגלמאייר, בבית-הקפה תמול-שלשום, במסגרת אירועי "שאון חורף" בירושלים. בשבועיים האחרונים נערך מאבק על קיום הופעתה של שושקה, לאחר שעיריית ירושלים שקלה לבטלו בעקבות תלונות של ארגוני ימין ואיומי התפטרות של חבר מועצת העירייה מסיעת ירושלים-מאוחדת אריה קינג.

אמש התקבלה תשובת היועץ המשפטי של העירייה אלי מלכה, ולפיה "אין אנו סבורים שיש במופע משום פגיעה ברגשות המצדיק ביטול המופע או התערבות בתכניו. המופעים האמורים במכתבכם אינם פוגעים ברגשות דת ונמצאים במתחם חופש הביטוי המותר על-פי חוק ואינם בניגוד לסטטוס-קוו, ואין בהם משום עבירה פלילית, ואין לעיריית ירושלים כל כוונה להתערב באופי המופע או בתכניו".

בתגובה הודיעה העירייה כי "לאחר בחינת הנושא, האירוע יתקיים כמתוכנן ואין לעיריית ירושלים כל כוונה להתערב באופי המופע או בתכניו. חופש הביטוי האמנותי וחופש היצירה הם חלק אינטגרלי מחופש הביטוי. המופע המדובר מתקיים במקום סגור, מי שמגיע לראותו מגיע מרצונו החופשי, ומי שאינו רוצה לא חייב לקחת בו חלק".

זאב אנגלמאייר – שושקה בירושלים:

סאגת שושקה מסכמת שלושה שבועות סוערים בירושלים, שהחלו בשביתה עירונית שהוצגה כמאבק על תוספת תקציבים עירוניים (אך נתפסה ברחוב הירושלמי כהפגנת שרירים של ראש העירייה ניר ברקת, שמגייס מתפקדים לליכוד לקראת מעבר לפוליטיקה הארצית). האירועים הגיעו לשיאם בשבוע שעבר, עם פרסום צו הסגירה של גלריה ברבור בעקבות אירוח הרצאה של מנכ"לית הארגון שוברים-שתיקה יולי נובק. בברבור דוחים את צו הסגירה, שנשלח לתקשורת אך לא לאנשי הגלריה. עו"ד יוסי חביליו, המייצג את המקום, טוען כי אין לצו עילה חוקית, ומציין שפסיקת בית-המשפט העליון קובעת שמותר לקיים פעילות פוליטית בנכסים עירוניים.

גלריה ברבור נפתחה בשנת 2005 במבנה עירוני בשכונת נחלאות במרכז העיר, על-ידי קבוצה של בוגרי בצלאל שביקשו להישאר בירושלים, ומאז היא מופעלת על-ידי גרעין מתחלף של אמנים ואמניות. הגלריה מתפקדת כמרכז קהילתי, ובמקביל לתערוכות מתקיימים בה הרצאות, הקרנות סרטים, מפגשי שיח של קבוצות שונות, ערבי שירה, ספרות ומוזיקה, חוגי ציור לגמלאים/ות תושבי/ות השכונה ועוד. כמו כן מופעלת בחצר הגלריה גינה קהילתית. בעבר ביקשה העירייה לפנות את הגלריה לטובת גן ילדים, אולם לאחר כמה חודשי מאבק  ומשא-ומתן נמצא סידור חלופי, וראש העיר הביע תמיכה בהמשך פעילותה של הגלריה.

בחודשים האחרונים חזר המאבק בגלריה לכותרות, בעקבות פעילותם של פעילי ימין ופזילתו של ברקת לפריימריז בליכוד. לאחר הודעת הסגירה התרחבה המחאה. בהפגנת התמיכה שנערכה בערב ההרצאה של שוברים-שתיקה השתתפו למעלה מ-200 מפגינים ומפגינות, כמעט פי עשרה ממספר פעילי להב"ה שהגיעו להפגנת-נגד במקום. בישיבת מועצת העיר שנערכה אמש התחוללה מהומה בעקבות קריאות של פעילי תרבות וחברי אופוזיציה מסיעות ירושלמים ומרצ, וקואליציית ירו-שלם של החברה האזרחית בעיר הכריזה על כינוס חירום שייערך מחר (שלישי).

> מילא ברקת, אבל למה לחרדים פתאום דחוף לסגור את גלריית ברבור?

בעמודי פייסבוק ירושלמיים פופולריים התעוררו בימים האחרונים דיונים סוערים בנושא, וכמה מהם מרכזים מידע והצעות לפעולה. בעמוד "המעמד היצירתי בירושלים" כתב המעצב איתם טובול מסטודיו גרוטסקה: "בשנים האחרונות אנחנו עדים לפריחה באירועי תרבות ויוזמות אמנותיות חברתיות – אותם העירייה מעודדת, מתוך הנחה שזה מיטיב עם תדמיתה של ירושלים כעיר פתוחה וחופשית. ברצוננו להבהיר שעצם השתתפותנו ותמיכתנו באירועים מסוג זה לא הופכת אותנו לכלי שרת בידי ראש העיר. מחר, במהלך אירועי 'שאון חורף', אנחנו נהיה מפגן מחאה יצירתי, פתוח, חופשי ונוקב. אנו קוראים לכל מי שרואה עצמו שייך למעמד היצירתי להצטרף אלינו לחגוג את חופש הביטוי והיצירה, ולמחות על סגירת גלריה ברבור".

הניסיון לסגור את הגלריה מסתמן כקו פרשת מים החוצה גבולות בין דתיים לחילונים ובין ימין לשמאל. החלטת ברקת מתוארת לא רק כסתימת פיות על רקע פוליטי, אלא כפגיעה באחד מהמוסדות הציבוריים המעטים בעיר שמקיימים פעילות תרבותית פלורליסטית ומגוונת הלכה למעשה. ציפי מזרחי, מייסדת קבוצת האמניות הדתיות סטודיו-משלך, כתבה: "גלריה ברבור קיבלה אותנו בזרועות פתוחות להציג תערוכה של מחזור אמניות ראשון של סטודיו-משלך (קיץ 2011). אף אחד לא ממש ידע אז מי אנחנו ועל מה אנחנו עובדות או יוצרות, וכמובן שלא היה לנו כסף בכלל לשלם על שום דבר. בברבור אף אחד לא שאל אם אנחנו כאלה או אחרות, מה האג'נדה או מה המסר. מאשה [האמנית מאשה זוסמן, מצוות הגלריה י.א.] המיוחדת פתחה את השער ואת הלב גדול ורחב, ונתנה לנו מקום. והכל ללא כסף, ללא דרישות".

גרשון מושקוביץ, ירושלמי בוגר ישיבת מיר החרדית, סיפר שבשנים האחרונות ערך בגלריה כ-1500 אירועים לציבור החרדי. "במקומות רבים שפנינו בבקשת עזרה לגבי שימוש במקום לא הסכימו לשמוע אותנו. מקומות רבים דרשו סכומים גבוהים, ומקומות אחרים התערבו בצורה ותכנים. אם יש מישהו שראוי שיהיה לו מרחב ושעושה בו שימוש הוגן גם בשעות שרשמית הוא אינו פועל, זו הגלריה, גלריית הברבור. חשוב לי להוסיף שאירגנו גם פעילות ימנית במרחב, והגלריה לא התערבה. הגלריה אלטרואיסטית וחותרת לסייע לבני-אדם ללא קשר לדתם ודעתם".

במקביל פירסמה קבוצת הליכודניקים-החדשים, המונה כ-6,000 אנשי שמאל ומרכז שהתפקדו לליכוד במטרה לשנות את המפלגה מבפנים, התנגדות ל"סתימת פיות, רדיפה פוליטית וניסיון להתחנף לקבוצות אינטרס בליכוד תוך כדי רמיסת חופש הביטוי וניצול לרעה של כוח שלטוני".

> לערב ירושלמי קפוא ונפלא אחד עמדנו מול הפשיזם ויכולנו לו

גורמים בעירייה הביעו השבוע נכונות למצוא פתרון שיאפשר את המשך הפעילות בברבור, והאשימו את צוות הגלריה, שנמנע לטענתם מציות להנחיות היועץ המשפטי של העירייה. אולם העמימות הביורוקרטית שאופפת את ההחלטה לסגור את הגלריה (שׁכאמור, נשלחה לעיתונות, אך לא למפעילי הגלריה) מעוררת תהייה אם אכן מדובר במאבק שחורג מהצהרות לתקשורת. נעם כוזר מעמותת בר-קיימא, שמפעילה את הגלריה, הגדיר את התנהלות העירייה כ"כהתייחסות לפוסט-אמת כאל מדריך הפעלה". לדבריו, "בעירייה משתמשים בלשון משפטית ובמושגים כמו 'ניהול תקין' בלי לעשות ניהול תקין. יש לנו חוות דעת משפטיות שמאשרות את כל הפעולות שנערכו בגלריה, וכשאנחנו מעמידים את אנשי העירייה על טעותם, הם פשוט חוזרים על אותם דברים".

בברבור מבקשים לשדר עסקים כרגיל. לוח הפעילויות לזמן הקרוב מלא, ובסוף-השבוע נשלחה לרשימת התפוצה של הגלריה הזמנה לתערוכה חדשה של ביאנקה אשל-גרשוני ואורי הולבן, שתיפתח ביום חמישי הבא.

יונתן אמיר הוא עורך שותף של כתב העת המקוון לאמנות, תרבות וחברה "ערב רב", שם פורסם הפוסט לראשונה.

> בעד הסירוב לרוע: מגלריה ברבור ועד עובדי הכרמלית