newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אנחנו הופכים למיינסטרים": ראיון עם עומר ברגותי, ממנהיגי תנועת החרם

הוא חושב שהרשות הפלסטינית לא כשירה להוביל את המאבק לשחרור, דוחה את הטענות לאנטישמיות ומתגאה בשותפים היהודים בתנועה, מסרב לדבר עם תקשורת ישראלית ומאמין שישראל בדרך להיות מוקעת כמו שהייתה דרום אפריקה. ראיון עם עומר ברגותי, המנוע מאחורי תנועת החרם

מאת:

תורגם מאתר בוקרא

עומר ברגותי הוא אחד השמות המושמצים ביותר בפוליטיקה הישראלית כיום. פוליטיקאים ישראלים השוו בין האיום הנשקף מברגותי – פעיל זכויות האדם הפלסטיני וממנהיגי תנועת החרם נגד ישראל, שאותה הוא יסד לפני עשור – לזה של הנשקף מאיראן. כמה גדול האיום? רק לפני כשבוע פרסם "ידיעות אחרונות" כתבת שער אודותיו, שנשאה את הכותרת "עומר נפץ".

כנראה שאם הוא ותנועת החרם שלו גרמו לפוליטיקאים ציוניים ושליחיהם בתקשורת התקף חרדה, אז סימן שהוא עושה משהו נכון. "האם זהו עידן הרנסנס של תנועת החרם?" אני שואל אותו בטלפון. הוא צוחק ואומר לי שהיד עוד נטויה.

אבל ברגותי בן ה-51 מסרב להשיב למאשימיו: הוא מחרים את התקשורת הישראלית. הוא הסכים לקיים ראיון נדיר זה בשל זהותי הפלסטינית, ובתנאי שיתפרסם קודם בערבית, באתר הפלסטיני "בוקרא". בנוסף לגרסה העברית שהבאנו כאן, הראיון מתפרסם גם באנגלית באתר 972+ .אנטי-ציונות תלת-לשונית מאוחדת במיטבה, אם יורשה לי להוסיף.

ברגותי מסביר את בחירתו שלא לדבר עם התקשורת הישראלית ואת ההיגיון שמאחרי הקריאה הכוללת יותר לחרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל: "בכל מצב אחר של דיכוי מתמשך קוראים ארגוני זכויות אדם לצעדי ענישה נגד המדינה ומוסדותיה, לא רק נגד מרכיב צר של המדינה הקשור ישירות לעוול המדובר. איש לא קרא לחרם על מוצריהן של חברות סודאניות המייצרות בדרפור בתגובה לפשעי המלחמה של המשטר הסודאני באזור זה. היעד לחרם היה סודאן בכללותה.

"כפי שאמר פעם הארכיבישוף דזמונד טוטו, העולם המערבי סוגד לישראל ומתייחס אליה כאילו שהייתה מעל לחוק הבינלאומי. תנועת החרם שואפת לשים קץ ליחס המיוחד לישראל ולחסינותה הפלילית. יש להתייחס אל ישראל כמו לכל מדינה אחרת המבצעת פשעים חמורים כאלה".

> המלחמה של "ידיעות אחרונות" על תנועת החרם מפספסת את העיקר 

עומר ברגותי עם הארכיבישוף דזמונד טוטו (יזיד כמאל אלדין)

מגמת עלייה. עומר ברגותי עם הארכיבישוף דזמונד טוטו (יזיד כמאל אלדין)

גם ביל גייטס בעניין

התנועה לחרם, משיכת השקעות וסנקציות (ראשי תיבות BDS) יצאה לדרך לפני עשור, ב-9 ביולי 2005, כאשר קואליציה רחבה של 170 מפלגות פוליטיות, איגודי עובדים, רשתות פליטים, עמותות ופעילי שטח פלסטינים פרסמו קריאה פתוחה לארגוני חברה אזרחית ואנשי מצפון בכל העולם לנקוט בחרם. הפנייה קראה "להטיל חרם רחב ולנקוט ביוזמות משיכת השקעות מישראל כפי שננקטו כלפי דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד", אומר ברגותי. "כיום מונהגת תנועת החרם הגלובלית על ידי הקואליציה הרחבה ביותר האפשרית בחברה הפלסטינית, ועדת החרם הלאומית (BNC)".

תנועת החרם קוראת לסיום הכיבוש הישראלי של שטחים פלסטינים ושטחים ערביים אחרים שנכבשו מאז 1967, כולל פירוקן של חומות והתנחלויות; סיום משטר ההפלייה הגזעית נגד אזרחים פלסטינים בישראל; וכיבוד זכותם הבסיסית של הפליטים הפלסטינים, שאושררה על ידי האו"ם, לשוב לבתיהם.

"שלוש זכויות יסוד אלה מקבילות לשלושת המרכיבים העיקריים של העם הפלסטיני: אלה שברצועת עזה ובגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים; אלה שבשטחי 1948 החיים תחת משטר אפרטהייד ישראלי, ואלה שבגלות", אומר ברגותי. הוא מתעקש כי יהיה הפתרון לסכסוך אשר יהיה, עליו להתבסס על עקרונות אלה.

המכשיר שבו בחרו ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית במאבקם לדרוש זכויות אלה ולהאבק בכיבוש הישראלי מבוסס כולו על שיח זכויות האדם ופעילות לא-אלימה. זאת, בניגוד לאלימותו של הכיבוש עצמו. ולו רק בשל סיבה זו – חשוב לשמוע ולהבין את מה שיש לברגותי לומר.

לאחרונה נחלתם הצלחות רבות במאבקכם. שתי דוגמאות לכך הן ביטול הופעתה של לורן היל בישראל, ואיומה של חברת אורנג' למשוך את המותג שלה מהמדינה. על אילו סיפורי הצלחה נוספים תוכל לספר לנו, שלא קיבלו כל כך הרבה תשומת לב בתקשורת?

"קרן הפנסיה ההולנדית הגדולה PGGM, שלה השקעות בינלאומיות בסדר גודל של 200 מיליארד דולר, החליטה בשנה שעברה למשוך את השקעותיה מחמשת הבנקים הישראלים המובילים בשל מעורבותם במימון הכיבוש. לאחר מכן משכה הכנסייה הפרסביטריאנית האמריקאית את השקעותיה מהחברות קטרפילר, HP ומוטורלה בגלל מעורבותן בכיבוש. ביל גייטס צמצם את השקעותיו ב-G4S, חברת האבטחה הגדולה בעולם, המעורבת בפשעים ישראלים נגד העם הפלסטיני. תנועת החרם מצליחה לחשוף את רעילותו של 'המותג' ישראל".

> מבינים רק כוח: האיום בחרם של פיפ"א השתלם לפלסטינים

מרכז שירות לקוחות של חברת פרטנר (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

כמעט-הצלחה. מרכז שירות לקוחות של חברת פרטנר (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

מכוונים לחוליות החלשות

ישנם פעילים בתנועת החרם שבוחרים להחרים את ישראל כולה, לא רק חברות או גופים המרוויחים ישירות מהכיבוש. למה?

"האבחנה המלאכותית, שלא ניתן להגן עליה, בין ישראל ובין 'הכיבוש', היא פוליטית ואידיאולוגית, ואינה מבוססת על שיקולים מעשיים, חוקיים או מוסריים. החוק הבינלאומי רואה בישראל מעצמה כובשת. לכן, היא הגורם האחראי לא רק לשימורן של ההתנחלויות אלא למשטר הכיבוש כולו.

"ישראל אחראית גם למה שאפילו מחלקת המדינה האמריקאית כינתה אפליה ממוסדת, חוקית וחברתית נגד אזרחי ישראל הפלסטינים. משטר מסוג זה עונה על הגדרת האו"ם לאפרטהייד".

"אבל הביטוי העמוק ביותר לאי-צדק הישראלי", טוען ברגותי, "הוא שלילת זכות השיבה מהפליטים הפלסטינים. פליטים אלה, שנעקרו ונושלו בשנת 1948, מהווים 68 אחוז מהעם הפלסטיני. גם להם מגיעות זכויות אדם שוות", הוא טוען בתוקף.

אחת הטענות הרווחות נגד תנועת החרם הבינלאומית היא שהיא ניזונה מאנטישמיות. מה תגובתך לכך?

"תנועת החרם, המבוססת על 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם', היא תנועה לא-אלימה לזכויות אדם הדוחה את כל סוגי הגזענות, ובהם האנטישמיות, וקוראת לשוויון, צדק וחירות לכל בני האדם באשר הם. מכיוון שכך התנועה דחתה ודוחה באופן גורף ועקבי את כל סוגי האפלייה והגזענות, לרבות אנטישמיות, ולרבות עשרות החוקים הגזעניים של ישראל עצמה.

"המאבק שלנו מעולם לא הופנה כלפי יהודים או ישראלים כיהודים, אלא רק כלפי משטר פושע שמשעבד את בני עמנו. אנחנו גאים באחוז הגבוה במיוחד של פעילים יהודים ששותפים בתנועת ה-BDS, במיוחד בארצות הברית.

"כפי שכתב ראש המוסד לשעבר בעיתון 'הארץ' בנובמבר האחרון, המשטר בישראל מאוד מפחד מהעלייה התלולה בתמיכה היהודית בחרם במערב, בעיקר בקרב פעילים צעירים. הסיבה היא שתמיכה זו מנפצת את האשליה שישראל מייצגת את יהודי כל העולם".

כיצד אתם בוחרים אילו אנשים, ארגונים או יישויות להחרים? ולאחר שבחרתם, איך אתם פועלים?

"שלושת הקריטריונים הכלליים שעליהם ממליצה ועדת החרם הפלסטינית הלאומית בבואה לבחור יעדים אסטרטגיים הם אלה: ראשית, דרגת השותפות לפשע: מתמקדים בחברות ומוצרים המעורבים באופן הברור והישיר ביותר בהפרות זכויות אדם של ישראל, ולגביהן הכי קל להסביר את העניין לקהל רחב.

"שנית, האפשרות לכריתת בריתות בין-תנועתיות: ניתן עדיפות לחברות ומוצרים המאפשרים יצירת שותפויות רחבות בין מאבקים. למשל, הקמפיין לבטל חוזים עם חברת המים הלאומית מקורות מחבר בין קשת רחבה של קמפיינים סביבתיים ונגד הפרטה.

"ושלישית, סיכויי ההצלחה: אנו מעוניינים שלקמפיין החרם יהיו סיכויי הצלחה ריאליים, מעבר להעלאת מודעות בלבד. למשל, שכנוע תאגיד או מוסד בינלאומי לחדול מתמיכתו בחברה ישראלית".

> חוק העמותות: הימין יצליח במקום שבו תנועת החרם נכשלה

גרפיטי שקורא לחרם על חומת בית לחם (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

לפרק את החומות. גרפיטי שקורא לחרם על חומת בית לחם (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

מסלול עוקף חוק החרם

לפני כחודשיים הנחיתי דיון ציבורי עם ברגותי בפני קהל של 400 פלסטינים אזרחי ישראל בעיירה ערערה בצפון. לפני שהתחלנו, ביקשתי מכל אחד מהנוכחים בקהל להרים את ידם במידה ושמעו על תנועת החרם בעבר. רק 20 איש עשו כן. הסתכלתי על ברגותי, שחייך. הוא ידע מה עמדתי לשאול. עכשיו אני מזכיר לו את אותו הרגע. (הערה להמשך: המונחים שטחי 48' והפלסטינים של 48' מתייחסים לגבולות ישראל שלפני 1967 ולפלסטינים אזרחי ישראל).

"הסכמי אוסלו שללו את זכויותיהם של הפלסטינים בשטחי 48' ויצרו קרע רציני בעם", הוא מסביר. "לעומת זאת, תנועת החרם עומדת על זכותם של כל הפלסטינים להגדרה עצמית כעם מאוחד, ומשום כך על זכויותיהם של כל הפלסטינים, כולל הפלסטינים של 48'. גורמים משמעותיים בקרב הפלסטינים של 48' השתתפו בהשקת תנועת החרם בשנת 2005, אבל התנועה לא עשתה די כדי להעלות את המודעות באזור זה.

"נוסף על כך, בשטחי 48' אנו מנהלים מאבק איתנים נגד ההתנחלות בתודעתנו. תהליך ה'ישראליזציה', או ההתנחלות בתודעה, התבסס במשך שבעת העשורים האחרונים. חלק משמעותי ממה שתנועת החרם עושה יום-יום הוא להאבק בייאוש ולטפח את התקווה והאמונה שאנו, המדוכאים, מסוגלים לשים קץ לדיכוי".

מספר גובר והולך של חברות עשויות למשוך את פעילותן מישראל בשנים הקרובות כתוצאה ממאמציה של תנועת החרם, וזו תהיה הצלחה מבחינת התנועה. אך מה תאמר לפלסטינים אזרחי ישראל שעלולים לסבול מפיטורין או השלכות כלכליות אחרות כתוצאה מכך שחברות רב-לאומיות יעזבו את השוק הישראלי?

"משטר הדיכוי הישראלי, ולא ההתנגדות לכיבוש ולאפרטהייד, הוא שאחראי לכך ולכל תוצאה אחרת של ההתנגדות לדיכוי.

"מי שטוען שתנועת החרם מזיקה לפלסטינים מעלה טענות חסרות שחר ולא מוסריות, בלי להבין שהתנגדות תמיד כרוכה במחיר בהתחלה. אבל לא רק זאת, הוא גם מתנשא בכך שהוא אומר לפלסטינים שהוא מבין מה הם האינטרסים שלנו יותר טוב מאתנו. אנו דוחים מכל וכל גישה קולוניאליסטית זו. אין שום דבר הפוגע בעם הפלסטיני, בין אם אלה שבשטחי 48', 67' או בגולה, כמו הדיכוי הגזעני והקולוניאליסטי".

כפלסטיני אזרח ישראלי שאינו יכול לתמוך בגלוי בתנועה בגלל חוק החרם, אני חש שאיני יכול להצטרף באמת לתנועה העממית הלא-אלימה שלכם. כיצד יכולים פעילים מקומיים לתמוך בכם?

"זוהי אי-הבנה של החוק הישראלי הדרקוני והאנטי-דמוקרטי נגד תנועת החרם. עם כל כמה שהחוק נוראי, הוא אינו מונע בפועל תמיכה בתנועת החרם. הוא אוסר רק על קריאה פומבית לחרם על ישראל או מוסדות ישראלים. כל אזרח ישראלי, יהודי או פלסטיני, שרוצה לתמוך בתנועת החרם, יכול להביע בפומבי את תמיכתו בה בלי לעבור על החוק – ובלבד שלא יקרא ישירות לחרם.

"יש דרכים לעקוף חוק דכאני זה. למשל, אני יכול להציג את הסיבות שחברה שותפה לעבירות על החוק הבינלאומי ולומר: 'אני אישית מחרים את מוצריה של חברה זו, אבל בגלל חוק החרם הדכאני, אסור לי לקרוא גם לך להחרים אותם'. כך אני קורא לחרם בעקיפין בלי לעבור על החוק.

"אבל בסופו של דבר, יש צורך במרי אזרחי נרחב נגד חוק זה ונגד כל החוקים הישראלים הדרקוניים האחרים, כפי שקרה בתנועת זכויות האזרח האמריקאית ובתנועה נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. אסור לציית לחוקים לא מוסריים ולא צודקים. על אנשי מצפון להפר אותם באופן קולקטיבי ופעיל ובסופו של דבר להוביל לביטולם".

> יוזמת שלום חדשה: "חלוקת הארץ מתנגשת עם הקשר של יהודים לחברון ושל פלסטינים יפו"

פעילים פלסטינים משמידים מוצרים של חברות ישראליות במהלך קמפיין חרם על חברות מזון ישראליות (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

פעילים פלסטינים משמידים מוצרים של חברות ישראליות במהלך קמפיין חרם על חברות מזון ישראליות (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

הרגע הדרום אפריקאי

הצלחה נוספת שנחלה התנועה בזמן האחרון, שזכתה לכותרות בישראל ובעולם, לא אורגנה, למרבה הפלא, על ידי ועדת החרם הלאומית, אלא על ידי הרשות הפלסטינית. כחברה בפיפ"א הצליחה התאחדות הכדורגל הפלסטינית לאיים להדיח את ישראל מתחרויות ספורט בינלאומיות, ובסופו של דבר כפתה עליה לשנות את קווי המדיניות שלה שהשפיעו על הכדורגל הפלסטיני. רציתי להבין מה דעתו של ברגותי על כך, ועל הרשות הפלסטינית עצמה.

"תנועת החרם היא תנועת חברה אזרחית וזכויות אדם שהינה עצמאית לגמרי ממסגרות פלסטיניות רשמיות או ממשלתיות כלשהן", הוא מדגיש. "היא שיחקה תפקיד מכריע במסע להדיח את ישראל מפיפ"א ורוב המשקיפים מכירים בתפקיד זה. פעילים בעולם שמגלים סולידריות עם הפלסטינים, שכמעט כולם תומכי תנועת החרם, פועלים מזה חודשים להעלות את המודעות לגבי הפרות ישראליות של זכויותיהם של ספורטאים פלסטינים בהקשר הכולל של הכיבוש והדיכוי.

"העובדה שפקידי שלטון פלסטינים הובילו את המאבק הציבורי בעניין זה הייתה בעוכרינו, משום שהרשות הפלסטינית כבולה להסכמי אוסלו המשפילים ואינה בנויה להתנגד למשטר הדיכוי הישראלי בשום דרך משמעותית ואסטרטגית".

תנועת החרם זוכה לפופולריות גוברת והולכת. מה אתה צופה לתנועה בעתיד הקרוב והרחוק?

"אנחנו הופכים למיינסטרים", מכריז ברגותי. "זהו האתגר שבפנינו. איננו מבקשים טובות. אנחנו מבקשים סולידריות אפקטיבית. כפי שפעם אמר מרטין לותר קינג, חרם ברמה הבסיסית פירושו 'מניעת שיתוף פעולה ממערכת רשע'. כשאנו מבקשים ממוסדות וארגונים למשוך את השקעותיהם מחברות המעורבות בפשעיה של ישראל, איננו מבקשים דבר שהוא בגדר מעשה גבורה. אנו פשוט מבקשים מאותם ארגונים למלא חובה מוסרית עמוקה. זהו ההיגיון המשכנע והמוסרי של תנועת החרם, וזהו הגורם הראשי שמאחורי צמיחתה של התנועה בעשור האחרון.

"תנועת החרם מתקרבת לנקודת מפנה בראש ובראשונה בגלל שהאסטרטגיה שלה פועלת, ופועלת היטב. היא מצליחה גם בגלל שהפוליטיקה בישראל פונה לעבר הימין הקיצוני, וגורמים פשיסטיים יושבים בממשלה, שמשילה את המסכות האחרונות מעל פני ה'דמוקרטיה' המתעתעת שלה. ייתכן שההישג החשוב ביותר שלנו הוא שהצלחנו לאחד פלסטינים מכל קצוות הקשת הפוליטית והאידיאולוגית סביב מצע של זכויות אדם ומאחורי צורת התנגדות לא אלימה המעוגנת בחוק הבינלאומי".

אם לשפוט על פי הצלחות תנועת החרם בתקופה האחרונה, נראה כי סוף סוף מתחילה אסטרטגיה זו, המבוססת על ההיגיון של לחץ קבוע וגובר על ישראל בכל התחומים – האקדמי, התרבותי, הכלכלי והצבאי – להשיג השפעה משמעותית וניכרת. או כפי שמנסח זאת עומר ברגותי: "עוד לא הגענו לשם, אבל אנחנו מתקרבים לרגע הדרום אפריקאי שלנו".

הפוסט פורסם גם בערבית באתר בוקרא ובאנגלית באתר 972+. תרגמה: שושנה לונדון-ספיר

> בג"ץ קבע: מערת התכנון בגדה המערבית תמשיך להפלות בין יהודים וערבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf