טראמפ ונתניהו: איך מנהיגים מרוויחים מהניכור שיוצרת מערכת החינוך

השבוע חזרה ועלתה השאלה כיצד קורה שאנשים מצביעים למועמד שמשנתו כוללת בוז לזכויות אדם ומדיניות של אי-שוויון. אני מציע, כתוספת לכל מה שנכתב, את זווית המבט של החינוך.

החברה שבה אנו חיים אינה חברה שכולה תבונית. השוויון בחינוך הוא במתן השירות, אולם הילדים ניחנים במסד יכולות שונה בהתאם לבית בו גדלו. כך, לנוכח תוכנית הלימודים הסטנדרטית והאחידה, ולכן השוויונית לכאורה, מתמיינת האוכלוסייה לכאלה שלומדים דעת בבתי הספר לצד אחרים שלומדים בורות. לבורות ערך רב שכן היא הדרך הקלה והפשוטה ליצירת פרשנות ומשמעות לחיים בעולמנו המורכב. יותר פשוט לשנוא את האחר מאשר להתמודד עם מורכבות קיומו. המנהיגים למדו לנצל זאת, במיוחד לעת בחירות.

> זה בדיוק ההפסד שהשמאל האמריקאי היה צריך

אומה בסכנת בורות וניכור

לנוכח תוצאות הבחירות בארה"ב נזכרתי השבוע במסמך החשוב "אומה בסכנה – החובה לרפורמה בחינוך". הדוח נכתב בשנת 1983 לנוכח התדרדרות ההישגים של תלמידי ארה"ב בהשוואה בינלאומית. החוקרים נחרדו לגלות שתלמידי ארה"ב לא דורגו בשום מבחן במקום הראשון או השני בעולם, וכן שהיו אז 23 מיליון בוגרים אמריקאים אנאלפביתים-תפקודיים, כלומר שנכשלו במבחנים הפשוטים ביותר של הבנת הנקרא. הם היוו אז כ-10 אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב (הנתונים והציטוטים מתוך תרגום הדוח לעברית: אומה בסכנה, גד יאיר).

לנוכח ממצאים אלה נכתב בדוח: "לו ניסתה מעצמה בלתי ידידותית לכפות עלינו את הרמה החינוכית הקיימת בימינו, היינו בוודאי רואים זאת כהכרזת מלחמה".

מהי הסכנה שמפניה התריעו החוקרים? בורות וניכור: "על התושבים בארצות הברית לדעת, כי יחידים בחברה שלנו, שלא יהיו בעלי רמה מספקת של מיומנויות, של יכולת קריאה וכתיבה ושל אימון, יהיו מנוכרים לא רק מן התגמולים החומריים […] אלא אף מנוכרים מן ההזדמנות להשתתפות מלאה בחיים הלאומיים שלנו".

45 מיליון בוחרים אנאלפביתים-תפקודיים

בשלושים ושלוש השנים שחלפו מאז הדוח אכן יושמו בארה"ב רפורמות בחינוך. אומצה מדיניות בית הספר האפקטיבי שכללה רידוד והאחדה של תוכנית הלימודים למינימום הכרחי, הגדרת סטנדרטים אחידים ונמוכים הניתנים למדידה, הגברת הפיקוח והמדידה כדי להוכיח שיפור מתמיד בצעדים קטנים, והפרטה של הניהול.

במחקר ה-OECD אודות מיומנויות בוגרים משנת 2016, בציון הממוצע בהבנת הנקרא של האוכלוסייה הבוגרת, מדורגת ארה"ב במקום ה-17 בעולם. הפערים בכישורי הבנת הנקרא בארה"ב הם גדולים, והיא מדורגת במקום השביעי בעולם.

> מרד המיואשים: לא הניצחון של טראמפ אלא ההפסד של קלינטון

בסקר זה נמצא כי 17.5 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב הם אנאלפביתים-תפקודיים (כאן, עמוד 148). מדובר ב-45 מיליון אמריקאים בעלי זכות בחירה. הם דורגו ברמה 1 ומטה (ראו תרשים) שמשמעותה: אנשים שמסוגלים לכל היותר לקרוא טקסט קצר, ולהשיב על שאלות שהתשובות להן נמצאות בתוך הטקסט, ובניסוח דומה לשאלה. הם אינם מבינים את מה שקראו, אלא מזהים את המילים הנדרשות כתשובה.

בשולי הדברים, המצב בישראל חמור עוד יותר [ראו פוסט נפרד]: בציון הממוצע ישראל מדורגת במקום ה-27 בעולם, בגודל הפערים בתוך האוכלוסייה ישראל מדורגת במקום השני (!), ו-27 אחוזים מהאוכלוסייה הם אנאלפביתים-תפקודיים. מכאן, שכל מה שנכון כהסבר לתוצאות הבחירות בארה"ב, נכון שבעתיים לישראל.

הגלגול הראשון של פערים וניכור

כיצד קרה שהרפורמות הניבו תוצאה הפוכה, ואחוז המתקשים בהבנת הנקרא משנת 1983 כמעט והכפיל את עצמו? התשובה תינתן בטיול היסטורי קצר. בשנת 1837 נקבע לראשונה חינוך ממלכתי חובה בארה"ב, במדינת מסצ'וסטס. הוראס מאן, שר החינוך, הפליג לאירופה, כדי ללמוד מהגרמנים (אז, פרוסיה) כיצד עושים זאת נכון. כשחזר הוא כתב את הדברים הבאים:

על פי הגישה הרווחת באירופה בני אדם מחולקים למעמדות, חלקם נועדו לעבוד ולהשתכר, חלקם נועדו לחטוף וליהנות. על פי הגישה הרווחת במסצ'וסטס, כולם זכאים לשוויון הזדמנויות בשכר, ושוויון בזכות ליהנות כרצונם מהכנסותיהם […] חינוך על כן, מעבר לכל הדברים האחרים, הוא כוח משווה (great equalizer) של תנאי הקיום של בני האדם, הגלגל המאזן של המכונה החברתית.

למרות ההבדל החברתי שביקש ליצור מאירופה, הוא אימץ אחד לאחד את עקרונות מערכת החינוך הפרוסית, ובראשה תוכנית לימודים אחידה ומחייבת לכלל האוכלוסייה. אולם כאשר פרידריך הגדול עשה זאת בפרוסיה, הוא לא חשב כלל על שוויון. להיפך! פרידריך כתב: "צריך אדם להסתפק בכך שיהא חכם למען עצמו בלבד, ולהניח את ההמון בטעותו, תוך כדי ניסיון להניאו מפשעים המפרים את הסדר החברתי". כלומר, בתי הספר לא נועדו להפיץ השכלה, אלא רק לכפות משטר של סדר ומשמעת על ההמון.

בתי הספר מלמדים בורות כשם שהם מלמדים דעת

אני לא יודע אם הוראס מאן באמת רצה בשוויון, אבל אני יכול להראות היכן הוא טעה. הילדים כולם מחוננים ביכולות למידה מן הטבע. במהלך השנים הם מתנסים במצבי חיים ולומדים דברים רבים. עם זאת, הילדים נבדלים אלה מאלה באפשרויות ובהזדמנויות ללמידה. יש כאלה שגדלים בבתים עשירים מבחינת השימוש בשפה ויצירת התנסויות, ויש בתים עשירים פחות. בעניין זה כתב צבי לם: "ההסתרה של הקשר בין ההנעות הנלמדות בגיל שלפני בית הספר ובין הישגים בלימודים מאפשרת מניפולציה בשוויון בשירותי החינוך. המניפולציה הזאת מציעה מראית עין של שוויון".

למה הכוונה? כאשר שני ילדים שומעים את השיעור האחיד שכתוב בתוכנית הלימודים, אפשר שאחד מהם עשיר בהתנסויות קודמות מחברו, ולכן נגיש יותר למה שנלמד בשיעור. במילים אחרות, השיעור הוא אותו שיעור (שוויון בשירותי החינוך) אבל התפוקה לילדים היא שונה. אחד מהם מבין רעיונות חדשים וחווה הצלחה וסיפוק. השני מגלה שוב שהוא אינו מוכשר מספיק וחווה כישלון, פגיעה בערך עצמי וניכור. כך קורה שלנוכח אותו שיעור ממש ילד אחד מרחיב את הדעת, והשני מרחיב את בורותו. זאת הסיבה מדוע לנוכח הסטנדרטיזציה של תוכניות הלימודים, הפערים בחברה (בארה"ב כמו גם בישראל) רק גדלו.

בורות – הדרך הקלה למשמעות

טעות רווחת היא שרק השכלה ותבונה מניבים משמעות לחיים. למעשה, בניסוחו של צבי לם: "הדעת היא הדרך הקשה לגילוי משמעות, והבורות היא הדרך הקלה אליה". הסיבה היא שבאמצעות בורות ניתן להבין בקלות דברים מורכבים. ככל שהמחשבה היא יותר פשטנית, מחלקת הכל לבעד ונגד, שחור ולבן, כך ניתן בקלות יחסית לפרש מצבים ומסרים מורכבים. הבור מקבל חיזוק חיובי לבורותו, משום שהוא (מנקודת מבטו) מבין את הכול, ודי מהר. הוא כבר מזמן עבר לשאלה הבאה בעוד חברו בר הדעת מתחבט בהיבטים של לכאן ולכאן, שוקל מול תקדימים כאלה ואחרים, מהרהר בתוצאות אפשריות ומתפתל בניסוחים מורכבים.

תגידו אתם, מדוע צריך להסתבך בניסיונות להבין את הזולת, את נקודת מבטו ואת הנרטיב שלו, כשאפשר פשוט לשנוא אותו? את הבורות והשנאה האלה בתי הספר מטפחים בפועל, והמנהיגים – במיוחד לעת בחירות – יודעים לנצל.

> רשימת משימות לשמאל האמריקאי ביום שאחרי