newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביטול הגירוש וההסכם: נתניהו סינדל את עצמו מכל הכיוונים

נתניהו כבר הודה שיש רק פתרון אחד על הפרק לבעיית מבקשי המקלט ודרום תל אביב. הבעיה שהפתרון הזה היה שמאלני מדי. כך אנחנו חוזרים לסטטוס קוו שרע לכולם

מאת:

בנימין נתניהו בצרות.

אתמול (שני) בצהריים עם ההכרזה על ההסכם עם האו"ם, ושוב בערב עם ההודעה על השעייתו, הוא הודה למעשה שהמאבק שהוביל השמאל ניצח. הוא הודה שאין שום אפשרות לגרש מבקשי מקלט לאפריקה, ושהפתרון היחיד האפשרי למצוקתם בת 12 השנים של מבקשי המקלט ותושבי דרום תל אביב הוא פתרון הומאני, שמשלב מתן מעמד למבקשי המקלט, עידוד פיזור ברחבי הארץ, קליטה מסודרת במדינות מערביות בטוחות והשקעה תקציבית ממשית בשיקום שכונות. זה לא בדיוק מה שמבקשי המקלט עצמם, ארגוני הסיוע והפעילים נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב דרשו – אבל זה מאוד מאוד קרוב.

בכך נתניהו סגר את הדלת על תוכנית הגירוש הגדולה, שנולדה בחטא בדצמבר האחרון. הגירוש לגורל לא ידוע ברואנדה – שכמעט אף מבקש מקלט שגורש אליה מישראל בעבר לא זכה בה למעמד של ממש, וכולם (למעט פחות מעשרה) ברחו ממנה הלאה להמשך מסלול של חוסר ודאות – ירד מהפרק, ככל הנראה סופית. זה לא השתנה גם עם ההודעה על השעיית ההסכם עם האו"ם (עדכון, 13:00 – גם לא עם ההודעה על ביטול ההסכם עם האו"ם). לכן, החגיגות של מבקשי המקלט, ארגוני הסיוע, והפעילות והפעילים שנאבקו בגירוש אתמול לא היו מוקדמות.

> מבקשי המקלט קיבלו את ההודעה על עצירת הגירוש בדמעות של התרגשות

בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים על ההסכם עם האו"ם בעניין מבקשי המקלט (הדס פרוש / פלאש90)

בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים על ההסכם עם האו"ם בעניין מבקשי המקלט (הדס פרוש / פלאש90)

אבל התוכנית הזאת, שללא ספק הייתה מיטיבה עם כל הצדדים, במשחק שהוא ממש לא סכום אפס, הייתה שמאלנית מדי לעיכול בשביל הבסיס הפוליטי של נתניהו. תוך כמה שעות נתניהו מצא את עצמו בודד במערכה, בלי גיבוי ממשלתי, והודיע על התקפלות (זמנית), תוך בריחה למרחב המוגן של סיסמאות נגד בית המשפט, האיחוד האירופי והקרן החדשה. בימין חגגו את ההתקפלות הזאת, ועזרו לנתניהו לסנדל את עצמו נגד ההסכם שכבר חתם עם נציבות האו"ם לפליטים, שרק שעות בודדות קודם לכן התגאה בו שהוא טוב מההסכם עם רואנדה.

אז מה עכשיו?

כאמור, הגירוש לאפריקה לא על הפרק. המדינה בעצמה מודה שאין אפשרות לגרש סודנים ואריתריאים למדינותיהם בכפייה, ועכשיו מודה שגם אי אפשר לגרש למדינות אחרות (בניגוד להצהרות הפרקליטות בפני בג"ץ רק לפני שבועיים). גם כליאה ללא הגבלת זמן של מבקשי מקלט שלא ניתן לגרשם נפסלה כבר בבג"ץ. החלופה היחידה למתווה שנחתם עם האו"ם היא שימור בצורה כזו או אחרת של הסטטוס קוו, תחזוקה של מצב הארעיות של מבקשי המקלט – דבר בו המדינה התמחתה ב-12 השנים האחרונות. כלומר: בלי גירוש אקטיבי, עם עידוד ל"עזיבה מרצון" באמצעות התעמרות בירוקרטית, כליאה לתקופות קצרות, ומתן תשלום לכל מי שחותם שהוא מוכן לעזוב. אולי יתווספו למשוואה גם פיזור ברחבי הארץ ושיקום שכונות דרום תל אביב – כמו שהוצע במתווה עם האו"ם – רק ללא מתן מעמד למבקשי המקלט, וללא קליטה במדינות אחרות.

כך, באופן אבסורדי, דווקא התקוממות הימין תוביל להישארותם של יותר מבקשי מקלט בארץ בהשוואה לתוכנית שנגדה יצאו, ולמצב שבו שהותם בארץ קשה יותר – ללא ביטוח לאומי וגישה לקופות החולים – ומצוקתם פוגעת באופן טבעי במי שגרים סביבם.

זה הסינדול האמיתי שנתניהו יצר לעצמו: בין פתרון שמאלני וטוב, שעליו למעשה כבר חתם עם האו"ם (עדכון: ושעכשיו הודיע על ביטולו), לבין נאמנות לבסיס הפוליטי ופגיעה בכל הצדדים.

***

והערה לסיכום: ההצלחה של המאבק בגירוש היא לא רק ניצחון משפטי, או הצלחה בזירה הבינלאומית של לחץ על רואנדה. מה שעבד בקמפיין האדיר של החודשים האחרונים היה המסה הקריטית שנוצרה משילוב של גורמים: פעילות שטח עקבית, הפגנות ענק, עצומות ציבוריות, הודעות סרבנות של טייסים וצוותי אוויר, פעילות משפטית ופרלמנטרית, לחץ בינלאומי של קהילות יהודיות ואחרות, תחקירים עיתונאיים על המצב ברואנדה ובאוגנדה, וכמו שכתבתי לאחרונה – ההצלחה בהיפוך הנראטיב שבו האינטרסים של מבקשי המקלט ותושבי דרום תל אביב מנוגדים זה לזה, תוך הצגת רשימת דרישות שהיא לטובת כל הצדדים, ולא נגד אף אחד.

אתמול הקמפיין הזה זכה לניצחון נדיר. יש הרבה מה ללמוד מזה. בעיקר אם צריך עכשיו להמשיך במאבק.

> איך אפשר להרוג 16 פלסטינים ולהטיל את האחריות על חמאס?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf