newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בתי ספר הרוסים: ישראל מונעת חינוך מילדים פלסטינים בשטחים

האחרון בשורת בתי הספר שהמנהל האזרחי שם על הכוונת מורכב מחמש כיתות שבנו תושבי בית תעמר. ללא אפשרות לבנות בתי ספר שיספקו חינוך הולם, ישראל מעמידה בפני הפלסטינים החיים תחת שליטתה בגדה את הברירה: היאחזות באדמותיכם או עתיד ילדיכם

מאת:

כאשר יצאו עשרות תלמידי בית הספר המאולתר שבנו לילדיהם תושבי הכפר בית תעמר, דרומית-מזרחית לבית לחם, לחופשת המחצית לפני כשבועיים, הם לא ידעו אם בית הספר שלהם עדיין יעמוד על תילו עם שובם ללימודים ביום ראשון השבוע.

למעשה, במונח בית-ספר יש מין ההגזמה: מדובר בחמישה חדרוני בטון קטנים שבנו אנשי הכפר בראש גבעה, שגם את שביל הגישה אליהם הם הכשירו בכוחות עצמם.

"באוגוסט בשנה שעברה פנינו למנהל האזרחי בבקשה לבנות בית ספר לילדים של הכפר", אומר חסן בריג'יה בשעה שאנחנו עושים את הדרך למקום. "לא קיבלנו תשובה, ואחרי התייעצות עם עורך דין החלטנו להקים שישה קרוואנים שישמשו ככיתות. המנהל הגיע ופירקו את הקראוונים. בזמן שהם פירקו אמרתי להם 'אבל לא נתתם לנו בכלל תשובה!', זה לא עזר. החלטנו לבנות כמה כיתות מבטון, ובינתיים עורך הדין הצליח להשיג צו למנוע את ההריסה עד שהמדינה תיתן תשובה".

מאז המנהל מסר את תשובתו, שלילית כצפוי. הנימוקים לדחיית הבקשה, כתמיד, הם טכניים ובירוקרטיים באופיים: "העדר תוכנית מפורטת בניגוד להוראות התוכנית והחוק".

> עהד תמימי לא לבד: מאות קטינים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים

"כמעט כל יום המתנחלים עומדים על הגבעה שמעל בית הספר ומסתכלים על הילדים עם משקפת. וגם אנשי המנהל כל הזמן באים, מסתובבים, מצלמים והולכים. רוצים להראות לנו שהם כאן, שנמשיך לחיות בפחד". חסן בריג'יה, תושב בית תעמר (צילום אורלי נוי)

"כמעט כל יום המתנחלים עומדים על הגבעה שמעל בית הספר ומסתכלים על הילדים עם משקפת. וגם אנשי המנהל כל הזמן באים, מסתובבים, מצלמים והולכים. רוצים להראות לנו שהם כאן, שנמשיך לחיות בפחד". חסן בריג'יה בסיור בבית תעמר (צילום אורלי נוי)

כעת, משהמדינה נתנה את תשובתה השלילית, חרב ההריסה שוב מונפת מעל הכיתות המאולתרות האלה שנועדו לשמש את הילדים הקטנים בכפר, כיתות א-ד. הילדים הגדולים יותר ממשיכים לצעוד בכל יום כחמישה קילומטרים לבית הספר בזעאתרה. אחרי שהבנייה הושלמה, הרשות הפלסטינית תרמה שולחנות וכיסאות ועל כן זכתה לתודות בשלט שעל הקיר. על קיר הבטון רוססה הכתובת "נבנה את המולדת בכוח ההשכלה".

"המקום הזה הוא פחות ממאתיים מטר משטח B, כולו אדמה פרטית", אומר בריג'יה. "את הכל בנינו מהכסף של התושבים עצמם. למי מפריעות פה כמה כיתות בשביל הילדים? אנחנו יודעים שיש לחץ כבד על המנהל מצד המתנחלים בסביבה, אנחנו קרובים מאוד לתקוע ונוקדים, ליברמן גר שם ויש להם הרבה השפעה בממשלה. כמעט כל יום המתנחלים עומדים על הגבעה שמעל בית הספר ומסתכלים על הילדים עם משקפת. וגם אנשי המנהל כל הזמן באים, מסתובבים, מצלמים והולכים. רוצים להראות לנו שהם כאן, שנמשיך לחיות בפחד".

בתי ספר הופכים לתל עפר

החשש מפני שילוב הכוחות והאינטרסים בין המנהל האזרחי למתנחלים איננו חשש בעלמא; יעידו על כך תושבי חאן אל-אחמר, שבית הספר שבנו בכוחות עצמם מבוץ וחימר נתון תחת איום מתמיד מצד המנהל האזרחי בלחץ שכניהם המתנחלים מכפר אדומים.

ככלל, עושה רושם שבתי ספר ומוסדות חינוך הפכו לייעד חם של המנהל. לפני כחודש הניחו אנשי המנהל האזרחי צו הריסה בתוך כיתה ד' באחד המבנים של בית הספר ביישוב א-נוואר, באזור ההתנחלות מעלה אדומים. מדובר בקהילה המונה כ-650 תושבים, כמחציתם ילדים ובני נוער, השוכנת מדרום- מזרח לעיירה אל-עיזרייה. בבית הספר מבנה ישן שבו פועלים גני הילדים וכיתות א'-ב' ולומדים בו כ-72 תלמידים, ומבנה חדש, שהוקם בסוף ספטמבר 2017, ובו הכיתות ג'-ד' בהן לומדים כ-25 תלמידים. ב-7 באוקטובר 2017 החרימו כוחות המנהל את דלתותיהן של שתי הכיתות הללו. על-פי תיעוד ארגון 'בצלם", בקיץ האחרון הגיעו כוחות צבא למתחם בית הספר, הכריזו עליו שטח צבאי סגור והחרימו לוחות סולאריים שסיפקו חשמל לבית הספר ולבית ההארחה של הקהילה.

> אנשי ונשות חינוך, כך נוביל את הנוער להתנגד לגירוש מבקשי המקלט

בית הספר בבית תעמר מורכב מחמישה חדרוני בטון קטנים שבנו אנשי הכפר בראש גבעה. עכשיו גם אותו ישראל רוצה להרוס (צילום: אורלי נוי)

בית הספר בבית תעמר מורכב מחמישה חדרוני בטון קטנים שבנו אנשי הכפר בראש גבעה. עכשיו גם אותו ישראל רוצה להרוס (צילום: אורלי נוי)

שנת הלימודים בשטחי C נפתחה השנה בסימן הריסות מבני חינוך: ב-22 באוגוסט, יום לפני פתיחת שנת הלימודים בגדה, הגיעו פקידי המנהל האזרחי וכוחות הביטחון לכפר ג׳וב א-דיב, הרסו את מבנה בית הספר של הקהילה והותירו שמונים תלמידות ותלמידים ללא מוסד חינוכי. מבנה בית הספר הורכב משישה קרוונים שכוחות הביטחון פירקו והחרימו. כפי שדיווח אלי ביתאן, בזמן ההריסה הוכרז אזור בית הספר כשטח צבאי סגור והכוחות השתמשו ברימוני הלם על מנת למנוע מתושבי הקהילה להתקרב למקום.

יום קודם לכן הגיעו פקידי המנהל האזרחי בליווי כחמישים חיילים ושוטרים לקהילת בדו אל-באבא הסמוכה לאל-עזרייה, פירקו והחרימו קרוואן שהיה מיועד לשמש כגן ילדים ל-25 ילדי הקהילה בין הגילאים 4-6 שאין להם מסגרת חלופית אחרת. בנוסף לקרוואן החרימו גם את הציוד שהיה בתוך גן הילדים – עשרה שולחנות, שלושים כיסאות תלמידים, שני ארונות ולוח כתיבה ששוויים נאמד בעשרת אלפים שקלים. כשבועיים קודם לכן הגיעו כוחות הביטחון לקהילת אבו א-נוואר והחרימו לוחות סולריים שסיפקו חשמל לבית הספר ולגני הילדים ונתרמו על ידי ארגון הומניטרי.

ב-22 בדצמבר דחה בית המשפט העליון עתירה של תושבי אל-מונטאר, ישוב בדואי בקרבת ההתנחלות מעלה אדומים, נגד כוונת המנהל האזרחי להרוס גן ובית ספר ביישוב. החל מה-1 בפברואר הקרוב הם יכולים להפוך לתל עפר, מבנים שנועדו לתת מענה לסכנות להן נחשפו הילדים כאשר נאלצו ללכת ברגל שעות ארוכות לבתי הספר בעיירה סוואחרה א-שרקיה או בכפר וואדי אבו-הינדי. זאת מבלי לדבר על שיעורי הנשירה המאמירים ככל שהמרחק לבית הספר גדול יותר. והדוגמאות ממשיכות עוד ועוד.

טרנספר שקט

את הריסת מבני החינוך צריך כמובן לראות בתוך ההקשר הרחב יותר של מדיניות ההריסות בשטחי C. על-פי הנתונים של עמותת "במקום", מאז 1988 ועד לאפריל 2017 ישראל הנפיקה 16,798 צווי הריסה בשטחי C, כ-40 מתוכם נגד בתי ספר ומבני חינוך. "כל האזור הזה תוכנן לראשונה בימי המנדט", אומר אדריכל אלון כהן-ליפשיץ, מרכז הפעילות של "במקום" בגדה המערבית. "זה נעשה במסגרת שישה מחוזות: חיפה, גליל, שומרון, ירושלים, לוד ועזה. רובם בגדה המערבית. למרות שבתכנון רוב השטח הוכר כשטח חקלאי, לא היה אזור שאי-אפשר לבנות בו – מבנים חקלאיים, בתי ספר וכולי, כולל באזורים החקלאיים.

מפת צווי ההריסות בגדה המערבית (באדיבות "במקום")

מפת צווי ההריסות בגדה המערבית (באדיבות "במקום")

"אחרי הכיבוש, בשנות ה-70 היו בממוצע כ-2500 בקשות להיתרי בניה בשנה, ו-97 אחוז מתוכן אושרו. מסוף שנות השמונים המספר יורד ל-33 אחוז אישורים, ואחרי אוסלו יש צניחה דרמטית: בין השנים 2000-2008 אושרו כחמישה אחוזים בלבד מתוך הבקשות שהוגשו, ולאחר מכן זה יורד לאחוז כמעט אפסי. בהתאם, כמובן, ירד מספר הבקשות שהפלסטינים מגישים בכלל".

צריך לראות את מפת צווי ההריסה כדי להבין את משמעות התוכנית הישראלית באזור הזה. כמעט כל השטחים הפלסטינים מיועדים קטגורית להריסה. "האזורים בהם יש תוכניות בניה מאושרות ואשר פלסטינים יכולים לבנות בהם בצורה חוקית מהווים כחצי אחוז מכל שטח C", אומר כהן-ליפשיץ. "שטחי ההתנחלויות הם בערך פי חמישים. אנחנו רואים פה למעשה מדיניות של טרנספר שקט: באמצעות החוק מעודדים בשתיקה פלסטינים לעבור לשטחי A ו-B".

יהיו כוונותיה של ישראל ביחס לשטחים אשר יהיו, ככוח הכובש היא מחויבת לדאוג לנגישות הילדים החיים תחת כיבוש לחינוך. זה נכון ביתר שאת ביחס לשטח C, שם ישראל נושאת על פי הסכמי אוסלו באחריות הן הביטחונית והן האזרחית. לרשות הפלסטינית, שאמנם מספקת פה ושם ציוד לבתי הספר בשטח הזה, אין את הסמכות או היכולת וגם לא האחריות ליזום בניית בתי ספר ולהביא להקמתם. זאת אחריותה של ישראל, ממנה היא משתמטת בשלל צווי הריסה, הפקעה, ובמשטר היתרי בנייה דרקוני המסכל העמדת תשתית חינוכית ראויה באזור זה.

> עיריית לוד חייבה עובדים להפגין נגד הזיהום מהכפר הלא מוכר דהמש

ילדה חוזרת מבית הספר לביתה ההרוס. חרבת אל-חלווה, שטח אש 918, דרום הר חברון. 2.2.16 (אקטיבסטילס)

ילדה חוזרת מבית הספר לביתה ההרוס. חרבת אל-חלווה, שטח אש 918, דרום הר חברון. 2.2.16 (אקטיבסטילס)

על-פי דו"ח של המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם, מיזם פרופיל פגיעוּת מקיף שביצעו ב־2013 ארגונים שותפים הומניטריים מצא כי ב־36 אחוזים מהיישובים בשטח סי (189 מתוך 532) אין בית ספר יסודי בתחומי הקהילה; ב־31 מהמקרים דווח כי ילדים נאלצים לעבור במחסומים צבאיים כדי להגיע לבית הספר, וב־29 קהילות נאלצו הילדים להתמודד עם הטרדות מצד מתנחלים בדרכם לבית הספר.

כך, למשל, המצב בארבע קהילות הרועים באזור אל־בקעיה שבצפון בקעת הירדן: מכחול, אל־חדידייה, ח׳רבת סמרה וח׳רבת חומסה שאוכלוסייתן מונה כ־500 נפש, הממוקמות בשטח C. משטר התכנון המגביל אינו מאפשר לבנות באזור זה בתי ספר, ובשנת הלימודים 2011-2010  נאלצו 166 ילדים מארבע הקהילות הללו לנסוע בין 27 ל־45 ק״מ על מנת להגיע לבתי הספר היסודיים שלהם. כמחצית מהם למדו בבתי ספר בעיירות טובאס וטמון, שכדי לבקר בהם נאלצו לעבור באחד משני המחסומים אל תוך האזור (חמרה ותייסיר). תושבים, לרבות הנהג של אוטובוס ההסעות שבו נוסעים התלמידים, דיווחו על תקריות תכופות של התעמרות והשפלות בידי חיילים ישראלים הדורשים מהילדים לרדת מן האוטובוס כדי שיערכו עליהם חיפוש.

קשה לאמוד את ההשלכות העתידיות של המדיניות הישראלית הזו ביחס לחינוך הילדים הפלסטינים בשטחים שתחת שליטתה, אבל את מטרתה לא קשה להבין. מבט כולל על הנתונים האלה וההתנהלות הישראלית בגדה משרטט את תג המחיר שגובה ישראל על הצומוד של התושבים הפלסטינים בשטח C, ואת הברירה האכזרית שהיא מעמידה בפניהם: או ההיאחזות באדמה, או העתיד של ילדיכם.

תגובת מתפ"ש

פנינו למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), וביקשנו את תגובתם והתייחסותם לשאלות הבאות:

• נגד כמה בתי ספר פלסטיניים בשטחי סי עומדים כרגע צווי הריסה?
• האם המנהל פועל לקידום תוכניות להקמת בתי ספר באישור כדי לענות על צרכי הקהילות באזור?
• האם המנהל עורך מעקב אחר מספר הילדים הפלסטינים שלא רשומים במוסדות חינוך?
• במקרים בהם אין בית ספר ביישוב קיים והמנהל לא מאשר הקמה של בית ספר, האם הוא מספק שרותי הסעה לתלמידים לבתי ספר מרוחקים יותר כפי שמחייב החוק בישראל?

במתפ"ש גררו אותנו במשך ימים ארוכים עם הבטחה להתייחסות עניינית לשאלות. אולם, בסופו של דבר, ביחידה האמונה על כל היבטי החיים של הפלסטינים בשטחים בחרו להתנער מאחריות והעבירו את התגובה הלקונית הבאה, שלמעשה אינה מתייחסת לאף אחת מן השאלות: "המנהל האזרחי בוחן תכניות למטרת בניית מוסדות חינוך על פי חוקי התכנון והנהלים. ככל שמתבצעת בנייה ללא היתר או הסדרה תכנונית פועל המנהל האזרחי על פי הסמכויות למימוש שלטון החוק ביחס לכל בינוי בלתי חוקי באשר הוא".

> טייסים מאל על: נסרב להטיס פליטים בניגוד לרצונם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf