newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מילא ברקת, אבל למה לחרדים פתאום דחוף לסגור את גלריית ברבור?

נציגי עירייה חרדים בירושלים הצטרפו למחאה נגד הגלריה שלטענתם "מעודדת השתמטות ואינה מספיק ציונית". זה לא שהציונות והשירות הצבאי הפכו לערכים יקרים כל כך ללב הקהילה, הם פשוט חומדים את הבניין בו פועלת הגלריה לצרכים אחרים לגמרי

מאת:

כותבת אורחת: פנינה פויפר

אתמול בערב התקיימה הפגנה של מאות אנשים שמחו נגד סתימת פיות שהתבטאה בהחלטת הבזק של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, להפסיק את פעילות גלרייה ברבור. השיא נרשם עם התערבותה של שרת התרבות מירי רגב. זו לחצה על ראש העיר ניר ברקת לסגור את המקום, והוא נכנע מיידית.

ברקע להחלטה עומדים אינטרסים פוליטיים ברמה המקומית והארצית שנולדו לא מהיום; כבר לפני מספר חודשים פניתי לגלריה בבקשה לקיים שם קורס מדיני כלכלי לחרדים. הגלריה נענתה בשמחה וחשבתי שבזה הסתיים העניין. טעיתי. פעיל הימין הקיצוני שי גליק, שתכני הקורס – בחלקם שמאליים – לא מצאו חן בעיניו, פנה לחבר המועצה אריה קינג וכך החל מסע לחצים על העירייה לעצור את הפעילות בתואנות משפטיות חסרות בסיס. כאן ראוי גם לציין כי הגלריה מארחת באופן קבוע פעילות של סטודנטים חרדים שמביאים מרצים מכל גווני הקשת הפוליטית, ומעולם לא התערבה בתכנים. הטענה של גליק כי הגלריה מארחת רק ארגוני שמאל מתבססת, יש להניח, על הפרובוקציה שלו בבקשה לארח את ארגון להב"ה הגזעני, שנענתה בשלילה.

הופתעתי כאשר נציגי עירייה חרדים הצטרפו למחאה נגד הגלריה שלטענתם מעודדת השתמטות ואינה מספיק ציונית, כפי שכתבו הנציגים רוזנשטיין ודייטש במכתב ליועץ המשפטי של עיריית ירושלים בעניין. מדוע הנציגים הללו, שסביר להניח שלא שירתו בצה"ל, ולבטח אינם מחנכים את ילדיהם על ערכי ההתגייסות, נזעקו פתאום להגן על הרוח הקרבית?

> בעד הסירוב לרוע: מגלריה ברבור ועד עובדי הכרמלית

הפגנת תמיכה בגלריית ברבור בעת הרצאת שוברים שתיקה (אורלי נוי)

הפגנת תמיכה בגלריית ברבור בעת הרצאת שוברים שתיקה (אורלי נוי)

מתברר שהכלב קבור בגן הילדים שהם מעוניינים לשכן במבנה שבו פועלת כיום הגלריה: כדי לשנות את המבנה מייעודו הנוכחי, הם חברו לקיצונים שמעוניינים בפינוי הגלריה לא מתוך רצון לסייע לילדי הגן המשוועים למבנה, אלא בגלל התכנים שהגלריה מקדמת ושאינם לרוחו של קינג-  איש שחזונו הוא יישוב יהודים בשכונות פלסטיניות ברחבי ירושלים המזרחית.

צוחק כל הדרך לליכודיאדה

החבירה הפוליטית הזו מובנת: מצד אחד נציגי ימין קיצוני שהאפשרות לסתימת פיות של בעלי דעה שאינם נמנים על שורותיהם קוסמת להם כמו דגל ישראל על כיפת הסלע, ומצד שני חרדים שנואשים להוכיח לשולחיהם שהנה, הם נלחמים להשיג להם כיתות. לחרדים, שתומכים במתקפה ומעודדים אותה, לא באמת משנה אם מדובר בתעאיוש – העובדה שאייתו נכון שם של ארגון שמאל רדיקלי שכזה מצביעה על כך שנעזרו בניסוח המכתב בידידיהם הימנים –  או ב'אם תרצו'. בשונה מאג'נדה חברתית שיכולה ליצור מתחים סביב נושאים עירוניים כמו השבת ומצעד הגאווה, לאג'נדה מדינית אין שום נקודת חיכוך עם ערכים חרדיים ברמה הזו. האיחוד האינטרסנטי הזה נועד אך ורק כדי לפנות את הגלריה ולהפעיל בה גן ילדים.

המאבק הזה, שכדאי לזכור שהוא על מבנה קטן שיוכל להכיל כיתה בודדת במקרה הטוב, הוא על שטח שמוגדר כשטח ציבורי פתוח. כלומר גינה. הפעלת הגלריה שהיא פתוחה וחופשית לתושבים היא שאלה משפטית. אך גן ילדים לא אמור להיות שם בכלל, כך שגם הגן ששוכן בחצי השני של המבנה עובר בעצם על החוק העירוני.

אבל הסיפור הגדול באמת נמצא בכלל באלפי הכיתות החסרות למערכת החינוך בירושלים. רק לפני שבוע חשף עקיבא וייס את הנתונים והראה את התפלגות חוסר השוויון בעיר: חצי מהכיתות החסרות הן במזרח העיר, ובחצי השני יש רוב גדול לציבור החרדי. לא היו נתונים לגבי המצב טרם כהנתו של ברקת, וסביר להניח שהבעיה לא נולדה עם כניסתו לתפקיד. ברם, ממי שהחרדים תומכים בו – למעט מחאות שבת מתוזמרות פעם בשנה – היינו מצפים להרבה יותר בתחום סגירת הפערים.

במקום לעלות על בריקדות ולצעוק על אפליה מצטברת של שנים, נטפלים לגלריה קטנה, משל כל עתיד ילדי ירושלים החרדית תלוי בה. ברקת צוחק על הירושלמים כל הדרך לליכודיאדה; שביתות ראווה עם אפס תוצאות על חשבון התושבים, וכניעה ללא תנאים לימין הקיצוני ולרצונו להגביל את חופש הביטוי בעיר ככל יכולתו. לירושלמים מכל הזרמים מגיע יותר.

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית ירושלמית וחרדית. חברת ועד מנהל של עמותת 0202

> לערב ירושלמי קפוא ונפלא אחד עמדנו מול הפשיזם ויכולנו לו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf