newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח חדש חושף את מימדי הזוועה בעזה בתום סבב הלוחמה האחרון

מתחקיר ארגון בצלם, המתמקד בימים שבין השלושה לשישה בחודש מאי האחרון, עולה כי ישראל הפציצה מעל 350 מטרות ברצועת עזה, פצעה 153 איש והרגה 25, בהם תינוקת בת שלושה חודשים וילד בן 11. ״ההתקפה הייתה אכזרית כל-כך שאפילו לא מצאנו את הגופות שלמות"

מאת:

כבר קשה לזכור, אבל בחודש שעבר, ימים אחדים לפני האירוויזיון  ויום העצמאות, התקיים סבב לחימה נוסף בין ישראל לארגונים חמושים ברצועת עזה. ארגון בצלם מפרסם היום (רביעי) תחקיר לפיו ישראל הרגה במהלך אותו סבב, בין השלושה לשישה במאי, שלושה עשר אזרחים פלסטינים שלא לקחו חלק בלחימה, שניים מהם קטינים. ״הריגתם היא תוצאה ידועה מראש של מדיניות בלתי חוקית ובלתי מוסרית של תקיפת בתי מגורים שמיישמת ישראל ברצועת עזה״, קובע התחקיר.

"מדיניות בלתי חוקית ובלתי מוסרית של תקיפת בתי מגורים שמיישמת ישראל ברצועת עזה״ (מחמד זאנון / אקטיבסטילס)

״אני מרגיש עכשיו בודד בעולם בלי אמא ואבא ובלי הבית שהופצץ לגמרי. מקווה שאמצא כוחות להתמודד עם מה שקרה לנו״, מעיד מוחמד אבו אל-ג'דיאן מבית להיא, ששני הוריו ואחיו הקטן נהרגו באחת ההפצצות בסבב האחרון. לקראת בחירות 2019 מועד ב׳, ולאחר שההקלות על המצור שסוכמו בין ישראל וחמאס בתום הסבב הקודם לא יישמו במלואן וביום שישי הקרוב יתחדשו ההפגנות ליד הגדר, אין ספק ש״סבב״ נוסף הוא רק עניין של זמן.  לפני שאותו סבב מגיע, ומתקבל בהפתעה גמורה בציבור הישראלי, כדאי לשים לב למחיר הכבד שמשלמים הפלסטינים ברצועה, שגם בזמן ״רגיעה״ חיים תחת מצור, עוני, ותנאים בלתי אפשריים.

לפי תחקיר בצלם, ישראל הפציצה מהאוויר והפגיזה מעל 350 מטרות ברצועת עזה, פצעה 153 בני אדם והרגה 25, 13 מתוכם לא השתתפו בלחימה ולא השתייכו לזרוע צבאית כלשהי, בהם שני קטינים – תינוקת בת שלושה חודשים וילד בן 11 – ושלוש נשים, אחת מהן בהריון מתקדם. אישה בהריון ואחייניתה בת השנה נהרגו כשרקטה שירו פעילים בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי פגעה בביתן שבעיר עזה.

כמו בסבבים קודמים, גם הפעם תקפה ישראל בתי מגורים ובנייני משרדים. על-פי נתוני האו"ם, מאה יחידות, בהן שלושים ושלוש יחידות מגורים, נהרסו לחלוטין, ושלושים יחידות, בהן תשע עשרה יחידות מגורים, נפגעו באורח קשה – בסך הכול 52 יחידות מגורים ו-52 משפחות שנותרו ללא קורת גג, בהן 327 אנשים, 65 מהם ילדים בני פחות מחמש. כ-700 יחידות דיור נוספות נפגעו.

במהלך ימים אלו ירו הזרועות הצבאיות של חמאס והג'יהאד האסלאמי כ-700 רקטות לעבר ישראל, שהרגו שלושה ישראלים ופצעו 123 נוספים . אזרח ישראלי נוסף נהרג מטיל נ"ט שירו הזרועות הצבאיות. ״הירי על אוכלוסייה אזרחית בתוך ישראל הוא בלתי חוקי ובלתי מוסרי״, מגדישים בבצלם, שלא פעם מואשמים על ידי ארגונים ופוליטיקאים מהימין בכך שהם מתעלמים מהפגיעה באזרחים ישראלים.

"אין מדובר בפעולה של חיילים או טייסים בניגוד לפקודות – אלא בשימוש בכוח צבאי בהתאם לפקודות, בגיבוי חוות דעת משפטיות שניפקה הפרקליטות הצבאית, שקבעו כי מדיניות זו היא חוקית״. (מחמד זאנון / אקטיבסטילס)

בבצלם מדגישים כי כאשר מפצצים  אזורים צפופים כמו רצועת עזה, קיימת סכנה ממשית לפגיעה באזרחים. ״אין מדובר בסכנה תיאורטית: ישראל, המתיימרת ביכולות טכנולוגיות ומודיעיניות מרחיקות לכת, כבר הרגה אלפי אזרחים ברצועת עזה בהפצצות מהאוויר, בהם מאות ילדים״. רק במהלך "צוק איתן" בקיץ 2014 נהרגו כתוצאה מהפצצות מהאוויר לפחות 1,055 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה  – כמעט מחצית מכלל הפלסטינים שנהרגו במהלך הלחימה – מתוכם 405 ילדים ו-229 נשים.

עוד מדגיש הדו"ח כי יש אחראים לתוצאות הקשות של הפצצות. ״תקיפות אלה הן חלק ממדיניות שנקבעה על ידי הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר. אין מדובר בפעולה של חיילים או טייסים בניגוד לפקודות – אלא בשימוש בכוח צבאי בהתאם לפקודות, בגיבוי חוות דעת משפטיות שניפקה הפרקליטות הצבאית, שקבעו כי מדיניות זו היא חוקית״.

לפי הדו"ח, בעוד ישראל מצדיקה את ההרג של אזרחים חפים מפשע בטענה שהיא חוקית על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הפרשנות הזו היא ״בלתי סבירה, שגויה משפטית ומבוססת על תפיסת עולם מעוותת מבחינה מוסרית – ויש לדחותה על הסף״.

״אני ושתי האחיות שלי איבדנו משפחה שלמה, אבא, אמא ואח שלנו, בלי הזדמנות להיפרד ובלי שום התראה. ההתקפה הייתה אכזרית כל-כך שאפילו לא מצאנו את הגופות שלמות. כשקברנו את ההורים שלנו, הגופה של אחי הקטן הונחה יחד עם גופתה של אמא שלי באותו קבר"

במקביל, פרסם היום ארגון ״Human Rights Wach״ דו"ח משלו, שמחזק את הטענות של ״בצלם״ ומאשר ששלושה עשר אזרחים פלסטינים נהרגו בסבב האחרון. בארגון בדקו ארבע הפצצות ישראלית שגבו חיי אדם בסבב האחרון. בשתיים מארבע ההתקפות הישראליות שנחקרו, הארגון קובע כי ״לא נמצאו ראיות כלשהן לקיומה של מטרה צבאית – כגון לוחמי אויב, כלי נשק או אמצעים צבאיים אחרים – הנדרשת כדי שהתקפה תהיה חוקית על-פי דיני המלחמה״. בנוסף, בשתי ההתקפות האחרות שנבדקו היו, לפי הארגון, ״מטרות צבאיות לגיטימיות״. אך למרות זאת בארגון מדגישים כי ״תקיפות אלה יהיו בגדר התקפות בלתי מידתיות באופן בלתי חוקי במקרה שהאובדן המשוער של חיי אזרחים כתוצאה מהן מופרז ביחס לתועלת הצבאית שניתן היה לצפות כי תושג״.

לגבי הירי על מרכזי אוכלוסיה ישראליים נכתב בדו״ח: ״את הרקטות שבהן משתמשים הארגונים הפלסטיניים החמושים לא ניתן לכוון למטרה צבאית ספציפית, ולפיכך השימוש בהן באזורים אזרחיים הוא חסר הבחנה מעצם טבעו ומפר את דיני המלחמה״.

במהלך הסבב האחרון, התקשורת הישראלית היתה גדושה בראיונות ועדויות של הנפגעים וקרובי המשפחה של הקורבנות הישראלים. דו"ח בצלם מפרט את כל המקרים בהם נהרגו אזרחים במהלך הסבב האחרון, ומביא עדויות של קרובי משפחה של הקורבנות הפלסטינים, שהיו נוכחים ברגעי ההפצצות.

"כשקברנו את ההורים שלנו, הגופה של אחי הקטן הונחה יחד עם גופתה של אמא שלי באותו קבר". (מחמד זאנון / אקטיבסטילס)

בחמישה במאי, בשעות אחר הצהריים, ירה כלי טיס פצצה מונחית לעבר בית משפחת אל-מדהון המורחבת בשכונת אל-עטאטרה שבמערב בית לאהיא. הבית, בן קומה אחת, כלל שלוש יחידות דיור ומכולת. בהתקפה נהרגו ארבעה בני אדם: שלושה מבני משפחת אל-מדהון ואחד השכנים. ההרוגים: עבד א-רחים אל-מדהון, בן 60, שהיה במכולת שלו בחלקו הדרומי של הבית; בנו עבדאללה אל-מדהון, בן 21, חבר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי; כלתו, אמאני אל-מדהון, בת 36, אם לארבעה שהייתה בחודש התשיעי להריונה; ושכנם, פאדי בדראן, בן 33. בהתקפה נפצעו גם שישה קטינים.

בדו״ח מצוין שעבדאללה אל-מדהון הוא חבר בזרוע הצבאית של הג׳יהאד האסלמי, אך לא נאמר אם היה מעורב בפעילות צבאית כלשהי בזמן ההפצצה.

מוחמד אל-מדהון, בנו של עבד א-רחים, בן 33, היה בביתו בעת שהבית הופצץ. הוא איבד בהתקפה את אשתו ההרה, אחיו ואביו, ושניים מילדיו הקטנים נפצעו. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד סבאח הוא מספר:

״באותו יום הייתה אווירה מתוחה כבר מהבוקר. מטוסים ישראלים טסו בשמי עזה. שמענו הפצצות והפגזות בלי הפסקה מכיוונים שונים בצפון הרצועה, בג'באליה ובבית לאהיא. קמתי בשעה חמש אחרי הצהריים וישבתי בחדר האורחים לשתות קפה עם בן דוד שלי ושכן שלי. הלכתי למטבח להכין קפה לשכן שלי וכשחזרתי שמעתי פתאום פיצוץ חזק בבית. הרעש היה חזק מאוד אבל בהתחלה חשבתי שזה קרה ליד הבית שלנו. לקח רגע עד שהבנתי שזה היה בתוך הבית, כשראיתי סביבי רסיסים, פח, אבנים, חול, אבק ועשן. עמדתי המום, בלי יכולת לזוז. רק עמדתי ושמעתי את הרעש של רסיסים והריסות שנפלו סביבי.

״היה קשה לראות משהו בגלל האבק והעשן. ניסיתי ללכת אבל לא יכולתי. זחלתי וטיפסתי על ההריסות עד שהגעתי לחדר השינה, שהיה בלי קירות. אחר כך הלכתי לדירה של אבא שלי. מצאתי שם את אחי עבדאללה שוכב מת על האדמה. חזרתי לחדר שלי כדי לראות מה המצב של אשתי והילדים.

״בדרך ראיתי את אבא שלי יושב בחנות שלו ומנסה לקום. ראיתי שהוא נפגע. הוא התקשה לזוז או לדבר, ורק הרים את היד כדי לקרוא לעזרה. בגלל ההריסות והפח וגם בגלל ההלם שבו הייתי שרוי לא יכולתי להגיע אליו. ראיתי את השכן שלנו פאדי בדראן הולך מערבה עם הבת הקטנה שלו בידיים. קראתי לו, אבל הוא הסתכל עליי ולא ענה. אחר כך הוא נפל, ומאוחר יותר התברר לי שהוא נפצע והמצב שלו חמור״.

אל-מדהון קרא לשכניו שיעזרו להוציא את הפצועים, אשתו ושנים מילדיו, מההריסות. ״שכן שלי, מוחמד אל-פאר, יצא מבין ההריסות והלך לכיוון הרחוב כשהבת שלי פאטמה, בת שנתיים וחצי, בידיים שלו. שמעתי אותה צועקת ונאנקת מכאבים״, הוא מתאר לתחקירן בצלם את ההתרחשויות. החובשים שהגיעו הצליחו לחלץ את אשתו, שהיתה בהריון מתקדם, ואת אחד מבניו. ״מאוחר יותר נודע לי שאשתי ואחי עבדאללה נפלו שהידים. חזרתי הביתה וישבתי עם השכנים. בסביבות חצות נודע לי שאבא שלי מת מפצעיו בבית החולים א-שיפאא".

חורבות בית משפחת אל-מדהון המורחבת בבית לאהייא. צילום: מוחמד סבאח, בצלם

באותו היום, בחמישי במאי בשעה שמונה בערב, פגעו שני טילים בקומה החמישית במגדל שיח' זאייד מס' 12 בבית לאהייא. בהתקפה נהרגו שישה אנשים משתי משפחות שגרו בקומה זו: בני הזוג אחמד אל-ר'זאלי, בן 30, ואימאן אסרף, בת 29, שוטרת, ובתם מאריא, בת 3 חודשים; וכן בני הזוג טלאל אבו אל-ג'דיאן, בן 48, ורע'דה אבו אל-ג'דיאן, בת 46, ובנם עבד א-רחמאן בן ה-11. תשעה אנשים נוספים נפצעו בהתקפה.

מוחמד אבו אל-ג'דיאן, בנם בן ה-26 של טלאל ורע'דה, היה בדרכו הביתה מביקור אצל קרובי משפחה כשאביו התקשר אליו וביקש ממנו למהר בגלל התקיפות ברצועה. בעדות לתחקירנית בצלם אולפת אל-כורד הוא מספר:

״בערך חמש דקות אחרי שאבא שלי התקשר הגעתי לשער של המגדל ונכנסתי לבניין. בדיוק אז הופצצה הדירה שבה אני גר עם ההורים שלי, כמו שנודע לי אחר כך בלי אזהרה מצד הצבא, לא באמצעות שיחה ולא טיל אזהרה. הטיל פגע ישירות בדירה. רצתי במדרגות כדי לראות מה קרה. ראיתי את כל הדיירים יורדים בריצה מהדירות שלהם ופחדתי שבני המשפחה שלי נהרגו. אף אחד לא שמע אותי. בקומה הרביעית יש דירה ריקה וכשהגעתי לשם ראיתי שהקומה החמישית שבה גרים אני והורי ואחי עבד א-רחמאן קרסה לתוך הרביעית. בגלל ההרס והמצב הקטסטרופאלי של הבית הייתי בטוח שאבא ואימא שלי ואחי נפלו כשהידים״.

בשל ניתוק החשמל נפסקו בלילה החיפושים אחרי טלאל ורע'דה אבו אל-ג'ידאן, והתחדשו רק בבוקר, אז פונו גופותיהם מתוך ההריסות.

״אני ושתי האחיות שלי איבדנו משפחה שלמה, אבא, אמא ואח שלנו, בלי הזדמנות להיפרד ובלי שום התראה״, מספר מוחמד לתחקירן בצלם. ״ההתקפה הייתה אכזרית כל-כך שאפילו לא מצאנו את הגופות שלמות. כשקברנו את ההורים שלנו, הגופה של אחי הקטן הונחה יחד עם גופתה של אמא שלי באותו קבר. הוא נולד אחרי ניסיונות שנמשכו עשר שנים, והיה בן הזקונים המפונק. כולנו בני תמותה ועוד נשוב לאללה. שאלוהים ירחם על אמא ואבא ואחי הקטן. אני מרגיש עכשיו בודד בעולם בלי אמא ואבא ובלי הבית שהופצץ לגמרי. מקווה שאמצא כוחות להתמודד עם מה שקרה לנו״.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf