newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבחירה לעבוד עם קלוגהפט היא הטעות הקטנה של זנדברג

זנדברג טעתה קשה שבחרה לעבוד עם קלוגהפט. אבל ברגע שהחליטה לשקר, הטעות שלה הפכה בלתי נסלחת. אם תישאר בתפקיד, היא מסכנת את עצם קיומה של מרצ בכנסת

מאת:

כותב אורח: אוריאל פרוקצ'יה

קשרי העבודה הסודיים בין תמר זנדברג לבין משה קלוגהפט, אשר נחשפו ברבים שלא בטובתה של זנדברג, מעוררת שתי שאלות שלכל אחת מהן תשובה משלה. השאלה האחת היא ערכית-מוסרית והשאלה השנייה היא בעלת אופי תוצאתני ואלקטורלי.

הסוגיה הערכית מציגה את זנדברג באור מדאיג ביותר. כאשר הפרשה נחשפה זנדברג התגוננה מפני מלעיזיה בטענה שכל חטאה הסתכם בכך ששגתה בהפעלת שיקול הדעת. אכן, לו כך היה הדבר ניתן היה לפטור את כל הפרשה כזוטי דברים, שהרי כולנו שוגים מפעם לפעם בהפעלת שיקול דעתנו ורק טהרנים גמורים מגלגלים אותנו בנוצות  ובזפת על כל משגה שעשינו.

> תמר זנדברג ומלחמות הקודש של השמאל

תמר זנדברג מצביעה. עדיף שתוותר על התפקיד (מרים אלסטר פלאש 90)

תמר זנדברג מצביעה. עדיף שתוותר על התפקיד (מרים אלסטר / פלאש 90)

תיתי לה לזנדברג שהבחירה דווקא בקלוגהפט כיועץ הסתרים שלה במסע הבחירות הייתה "סתם" טעות, אם כי לטעמי המדובר הוא בטעות שלא הייתה צריכה להתרחש. מאחר שבמסע הבחירות נגזר על המועמדים להחליט שוב ושוב בעניינים העומדים על הפרק, ייתכן שיש מקום לסלחנות גם אם החלטה זו או אחרת, אחת מני רבות, ניתנת לסיווג בדיעבד כטעות חמורה. ואולם כאשר נשאלה האם היה לה קשר כלשהו עם יועצה הנסתר והיא השיבה בשלילה, למרות שלא היה לה ספק כי בחרה בדרך השקר, המדובר אינו עוד ב"טעות בשיקול הדעת".

כאשר הבחירה היא בין אמת לבין שקר ביודעין, אין מקום להפעלה של שיקול דעת, שהרי הבחירה היא מובנת מאליה ואין בהפעלתה כל מקום לתהייה, למאמץ מחשבתי או לשקילה מאזנת בין חלופות, כפי שהיה קורה אילו הבחירה הייתה בין שתי חלופות שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. גם בעצם התעקשותה של זנדברג כי שגתה "רק" בהפעלת שיקול הדעת הוסיפה זנדברג חטא על פשע, בטשטשה את האבחנה בין עצם ההתייעצות עם קלוגהפט לבין השקרים שהפריחה ביחס לקיומה.

עד כאן הסוגיה הערכית-מוסרית. אך בצידה של זו מתעוררת גם שאלה מעשית. מעשיה של זנדברג הניעו רבים מתומכיה של מרצ להודיע ברבים כי בכוונתם לנטוש את המפלגה בבחירות הבאות לכנסת, לפחות אם זנדברג תיצמד לכס ראשת המפלגה ותסרב לפנות את מקומה למועמדים ראויים יותר. רבים מהם הסבירו כי הצבעתם למרצ בעבר התבססה על אמונה תמימה כי הם מצביעים לתנועה שחרטה סט מסוים של ערכים על דגלה, והתמוססותו של ערך האמת מועדת לפוגג בעיניהם את כל הערכים האחרים.

 

לעומתם נשמעו גם קולות שקראו "לצופף את השורות" ולהגן על מה שנותר מן התנועה המאוימת להתפורר, גם אם דעתם אינה נוחה ממעשיה של זנדברג ומשקריה. לגירסתם של אלה חובתו של השמאל ללמוד את הלקחים מהצלחתו של הימין ולא לירות לעצמו ברגל בשל מחלוקות בעלות אופי טהרני.

גישה זו אינה פסולה בעיני על פניה, שהרי יהיה חטאה של זנדברג אשר יהיה, תנועת מרצ בראשותה עדיפה בהרבה על כל מתחרותיה, כולל יעדם המועדף של המצהירים על נטישתם, כגון המחנות המגונים של לפיד ושל כחלון ושל לוי-אבוקסיס, שלא להזכיר, כדי שלא לזהם את השורות האלה, את המחנה של גבאי ויחימוביץ.

מאחר שהשיקול הערכי-מוסרי והשיקול המעשי-אלקטורלי עומדים בסתירה זה לזה, מרצ מוצאת את עצמה בימים אלה בפני מצב טראגי, של "לא לבלוע ולא להקיא". אני חושש, ועתה אני שם דגש על הצד המעשי של הדילמה, כי אם לא יימצא מוצא מן הקונפליקט, מרצ עשויה למצוא את עצמה כהערת שוליים ברשימת התנועות שהתמודדו בבחירות לכנסת אך חדלו להתקיים.

לכן אם זנדברג תיצמד למשרת ראשת התנועה אצביע בעדה בכל זאת. אך רבים יותר, כך אני מעריך, יעשו כמוני אם תתעשת ותפנה את מקומה למי שציבור בוחריה של התנועה מסוגל לתת בו אמון. שהרי אותו אמון מסמל את כבשת הרש של השמאל הישראלי, שיתר "נכסיו", האמונה באדם, המאבק על זכויות והסלידה משחיתות, נכסים שקודשו על ידי מנהיגי מרצ בעבר, כבר נגזלו ממנו בידי ממשלתו של נתניהו והפכו לעיסה דוחה של הדתה, לאומנות פרימיטיבית, שנאת הזר ואמנות השקר.

 

אוריאל פרוקציה הוא פרופ' למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחבר המרכז לרציונליות באוניברסיטה העברית.

> מסר ממארגני צעדות השיבה בעזה: "רוצים לחיות בשלום עם הישראלים"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf