newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו, הגפרור, וחבית הנפץ

התקשורת הישראלית עושה דמוניזציה של הפלסטינים כדי להסתיר את המניע האמיתי מאחורי הפיגועים האחרונים. בכך היא גם מצדיקה את מדיניות היד הקשה של נתניהו, אלא שהניסיון מלמד שזו תוביל רק לעוד אלימות

מאת:

כותב אורח: אכרם נתשה, חברון

הפלסטינים הם פושעים צמאי דם. הם תאבי רצח והרס. כל יום הם רוצחים מישהו בירי, ואם אין ברשותם אש חיה הרי שהם משתמשים בסכינים, ואם אינם מצליחים בכך אזי הם משתמשים במכוניותיהם כדי להרוג. בעימות מול עַם צמא דם זה מוכרח נתניהו המסכן לנקוט בצעדי מנע להגנת הישראליים מפני מוצצי הדם הפלסטינים. זוהי, בקווים פשוטים, התמונה שמתקבלת מאמצעי התקשורת הישראליים ואף מחלק מאמצעי התקשורת העולמיים הידידותיים לממשלת ישראל.

מי שעוקב אחר אמצעי תקשורת אלה יכול להיות רגוע, ואם לא יפקפק בסיפור מעשה זה, שהתקשורת לא הייתה יכולה לטוות בלי להסתיר הרבה אמיתות ולהתרכז בדברים אחרים, עלול להחמיץ את הבעיה היסודית או אף לדבוק ביתר שאת בגרסת הממשלה. אבל השאלה החשובה יותר היא מדוע מסתירה התקשורת הישראלית את המניע שמאחרי הפיגועים שהתרחשו בעת האחרונה, ומציירת את דמות הפלסטיני הרוצח כדי להדגיש את תמונת הישראלי הקורבן.

הפיתרון של נתניהו: עוד אלימות

כמובן שאותה תקשורת, שמנסה לשכנע את קהלה שהפלסטינים פושעים, היא זאת שמכשירה את הציבור לקבל את פתרון הקסם של נתניהו לבעיה הרצינית שאיתה מתמודדת החברה הישראלית. צעדי נתניהו, שתמציתם הכבדת היד על הפלסטינים, ובמיוחד תושבי ירושלים, כוללים את תגבור המתנחלים וחימושם, התרת הרסן של הצבא והמשטרה בעימותים והקלת הוראות הפתיחה באש.

אם נבחן צעדים אלה היטב נראה בקלות שהם יובילו דווקא להתלקחות וישפכו שמן על המדורה. אם נחזור מעט לאחור נראה שהגורם להסלמת העימותים והפיגועים הוא דווקא מעשיהן של ממשלות ישראל לדורותיהן, המכבידות על הפלסטינים מדי יום ביומו.

הפריצה של הימין למתחם אל-אקצא היתה הניצוץ שהצית את התבערה. ממשלת נתניהו הימנית ליבתה את האש על ידי איסור הכניסה לאל-אקצא על גברים מוסלמים מתחת לגיל חמישים, בעוד היא מרשה למי שמעל לגיל זה להיכנס דרך מחסומי משטרה שמוקמו במרחק כה גדול, שבפועל גם כניסתם של אותם קשישים נמנעה. נושא זה נוגע לכל המוסלמים כולם ולא רק לפלסטינים ותושבי ירושלים, מפני שאל-אקצא היא קו אדום עבור כולם. וכאשר רבנים קוראים לאסור את ביקורי הימין באל-אקצא, מתברר שאותן פריצות היו על רקע פוליטי ולא דתי, ואין ניצול מכוער מזה של הדת למטרות פוליטיות.

> אשליית חופש הפולחן בירושלים

נשים מפגינות בכניסה למסגד אל אקצא (אקטיבסטילס)

נשים מפגינות בכניסה למסגד אל אקצא (אקטיבסטילס)

כאשר ניסו נשות ירושלים להגן על אל-אקצא נוכח איסור כניסתם של הגברים, התנפלה עליהן המשטרה והיכתה את הנשים לעיני המצלמות. עבור החברה הפלסטינית, תקיפה של אישה אסורה מבחינה תרבותית וחברתית, ולא רק דתית. מלכי ערב המוסלמים יצאו למלחמות כדי להגן על כבוד האישה. המשך ההתקפות על הנשים הוא התגרות בכל פלסטיני שרואה את הנשים מוכות ברחבי העיר העתיקה של ירושלים. בהמשך התברר שעניין זה פתח את הדלת לגל פעולות הדריסה והדקירה, במיוחד בירושלים.

הריסות בתים כדי לרצות את המתנחלים

מקום של כבוד בהשתלשלות האירועים תופסת מדיניות הריסת הבתים של ישראל, ובמיוחד בירושלים. שם הרסו העירייה והמשטרה יותר מחמש מאות בתים בעשר השנים האחרונות, על פי ארגון בצלם, בנוסף על כמעט אלף בתים נוספים שנהרסו חלקית ב-15 השנים האחרונות. כל זאת בירושלים בלבד, כאשר בגדה המערבית ובמיוחד באזורי סי (שבשליטה ישראלית מלאה) המספרים גדולים פי כמה. די היה במדיניות זו בלבד, שהותירה אלפי פלסטינים ללא קורת גג, כדי שהגדה המערבית וירושלים יתפוצצו בפניה של ממשלת ישראל הימנית, המנסה לרצות את המתנחלים מדי יום.

נתניהו מתעקש על מדיניות שתגרום ותצדיק את ההתפוצצות הבאה כשהוא מחליט להרוס את בתיהם של מבצעי פיגועים נגד ישראלים. איזו איוולת זו להחליט להעניש אדם לאחר מותו כאשר הוא לא זה שייענש, שהרי חייו כבר הסתיימו. אבל הרס ביתו יזרע אצל אחרים את זרעי השכנוע שרק פעולות צבאיות או אלימות יורידו את עול הכיבוש מעל גבם של הפלסטינים. וכתוצאה מכך יתרחב מעגל האלימות, ולא רק בטווח הקרוב.

ברשותו של נתניהו אמצעי תקשורת שבאמצעותם הוא יכול להפיץ את התמונה שהוא רוצה לצייר לציבור הישראלי ואולי לחלק מהציבור המערבי, כאילו ברשותו פתרון קסם, ודחפורי ההרס נושאים בחובם מטה קסמים לסיום העימות. בתוך כך, הוא מתעלם מכך שהוא מפר את החוק הבינלאומי, ומכך שברוב מדינות העולם רואות בהריסת בתים ענישה קיבוצית האסורה לפי החוק. מכונת ההסברה של נתניהו ובני בריתו מתעלמת מהסבל שמדיניותו וצעדיו גורמים, וקול הדחפורים גובר על כל הקולות שקוראים שלא לחדש מדיניות נפשעת זו.

> משוגעים, רדו מהגג: התנחלות זעירה כמשל לישראל כולה

פלסטיני עומד ליד הריסות ביתו, בית חנינא, מזרח ירושלים, 3 ספטמבר, 2014. פיאז אבו-רמלה/אקטיבסטילס

פלסטיני עומד ליד הריסות ביתו, בית חנינא, מזרח ירושלים, 3 ספטמבר, 2014. פיאז אבו-רמלה/אקטיבסטילס

תרופה נקודתית

צעדי נתניהו מטילים מגבלות על תנועת הפלסטינים, ובמיוחד על תושבי ירושלים, במענה להתלקחות עימותים בין המשטרה ומשמר הגבול ובין התושבים. אבל צעדים אלה עצמם נושאים בחובם את זרעי התרחבות העימותים והפיצוצים.

כדי לרצות את הימין, מקלה עליהם ממשלת ישראל לשאת נשק. אמנם גם קודם הדבר לא נאסר, אבל ההקלה על נשיאת נשק רק תוביל, לפי הניסיון ההיסטורי, לטבח ושפיכות דמים חדשה על ידי המתנחלים, שכבר הרגו בכלי נשקם ומכוניותיהם מאות פלסטינים. די בטבח במערת המכפלה לבדו כדי להעיד על כך. בואו רק נדמיין את התרחיש בשלב הבא כאשר מתנחל הנושא נשק ברישיון ממשלתו יפתח באש בטענה שזרקו עליו אבנים ויהרוג פלסטינים, וכך יתרחב מעגל האלימות מידי יום ביומו.

הפתרונות הביטחוניים שמציע נתניהו אינם אלא משככי כאבים לחולה סרטן, שלאחר זמן קצר מתפוגגת השפעתם וכעבור עוד זמן מה אף מתהפכת. הפתרון כאן אינו בתרופות נקודתיות שבדרך כלל רק מלבות את האש, אלא בעקירת הסרטן, שרק היא תשים קץ לסבל ולעימותים. הלחץ על הפלסטינים רק יגביה את הלהבות, בעוד שהפתרון הברור לעין כל הוא סיום הכיבוש והענקת זכויות לפלסטינים.

זוהי האמת שנתניהו כה מנסה להסתיר: שהכיבוש ופעילותו היומית נגד הפלסטינים הם שורש הבעיה, וכמה שאמצעי התקשורת שלו ינסו להסתיר או ליפות זאת, כל הפתרונות הביטחוניים שהוא מציע רק יביאו לעוד התפוצצות.

אכרם נתשה הוא עיתונאי פלסטיני מחברון. תרגמה מערבית: שושנה לונדון-ספיר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf