newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם נתניהו יצליח למנוע שינוי במזרח התיכון?

התרככותו האחרונה של הנשיא טראמפ כלפי איראן והכישלון להוציא אותה מסוריה הלחיצו את נתניהו, שמנסה להרחיב את "המערכה" גם לעיראק וללבנון. היום הגיב החזבאללה למהלכים הללו בירי לעבר בסיס צה"ל וכלי רכב צבאיים בצפון

מאת:

לואי סי.קיי, הקומיקאי המטרידן (והמצחיק), נשא מונולוג בתוכנית המערכונים האמריקאית המפורסמת "סאטרדיי נייט לייב" על שנות ה-70, אז התחיל שידור התוכנית, שבו אמר: "הכל השתנה מאז שנות ה-70 חוץ משני דברים – סאטרדיי נייט לייב והמזרח התיכון".

בשנים האחרונות, אולי מאז תחילת העשור, נראה שלואי דווקא טועה. אחרי האביב הערבי (בלי מרכאות, אחרי אביב מגיע קיץ חם ומצמית שנדמה שנמשך נצח), המזרח התיכון עסוק כולו בשינוי. למעשה, הוויכוח הגדול ביותר באזור הוא ויכוח על שינוי, ועל השאלה אם הוא טוב או רע. זהו קו השבר, שמגדיר את הזיקות והמהלכים הבולטים ביותר במזרח התיכון כיום.

ישראל היא שחקנית משמעותית בוויכוח הזה. גם זה שינוי. מעולם לא היתה המדיניות הישראלית מזרח תיכונית יותר, ומעולם לא הניעה המדיניות הזאת תהליכים משמעותיים כל כך באזור.

מצדו האחד של קו השבר הזה ניצבות מדינות שמתנגדות לשינוי. שתי המנהיגות הבולטות של המחנה הזה הן ערב הסעודית וישראל. עבורן המצב הקיים הוא הטוב ביותר האפשרי, או הגרוע פחות מכל התרחישים. זה לא כל כך משנה. מה שחשוב הוא שמדינות אלה מגדירות את המאבק בשינוי ובהתהוות כאינטרס לאומי דחוף. בין המדינות התומכות בשינוי, הבולטת ביותר היא איראן.

ערב הסעודית מתבססת על שלטון אבסולוטי של משפחת מלוכה, המונה כיום אלפי נסיכים. הממלכה הסעודית היא קודם כל משפחת אל-סעוד. הם אלה שיצרו את היישות הפוליטית הזאת, על בסיס של מיליטנטיות שבטית וטהרנות אסלאמית, באזור שנתפש היסטורית כערש האסלאם ולכן ככלל אסלאמי.

כבר שנים ארוכות שולטת המשפחה המלכותית בכוח כספי הנפט והאסלאם הווהאבי – דת המדינה בסעודיה. מסורתיות קיצונית ותלות כלכלית מגדירות את יחסי הכוח בין השליטים לנשלטים במדינה. שינוי פוליטי, אלא אם הוא מגיע ישירות מלמעלה, הוא איום קיומי על הסידור הזה.

הנשיא טראמפ בביקור בסעודיה (צילום: Shealah Craighead, הבית הלבן CC BY 2.0)

שינוי פוליטי הוא איום קיומי על משפחת המלוכה הסעודית. הנשיא טראמפ בביקור בסעודיה (צילום: Shealah Craighead, הבית הלבן CC BY 2.0)

מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, יזם כמה רפורמות שהיו אמורות להדגים מתינות חדשה. אך הן נתפשות כקוסמטיות בעיקרן ולא קנו למשפחת המלוכה רצון טוב במערב. אם כבר, ההפך הוא הנכון. אפילו ארה"ב מפקפקת בשיקול הדעת הסעודי בעקבות מספר האזרחים הגדול שהסעודים הורגים בתימן.

גם ישראל חוששת מאוד משינוי פוליטי באזור. הכיבוש הישראלי נשען על יציבותן של ההנהגות הערביות – גם כדיקטטורות, וגם ברמת המדיניות. כל עוד אין דמוקרטיה במדינות ערב, ישראל נהנית מהילת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". ישראל נהנית גם מהאפשרות "לעשות עסקים" עם ההנהגות הערביות באופן בלתי שקוף ותלוי אינטרסים "ביטחוניים", שהם כביכול לא פוליטיים.

אם לא יהיו הנהגות שאינן מחויבות בדין וחשבון ציבורי במדינות ערב, הדבר יהווה איום על ישראל. במצב כזה – כשהפוליטיקה הערבית תתחבר יותר לציבורים שונים ולציבור בכלל – יכול להיות שהמדינות הערביות לא יספקו לישראל את המשענת היציבה שלה זקוק הכיבוש. שינוי כזה יכול גם לערער את פרדיגמת ה"וילה בג'ונגל" – לב המדיניות של ממשלות ישראל משמאל ומימין כבר עשורים ארוכים.

העולם לא התייצב לצד הסנקציות

מנגד, איראן היא אחת המובילות של מחנה המדינות התומכות בשינוי אזורי. איראן קיבלה החלטה אסטרטגית ללכת לכיוון של שינוי כשחתמה על הסכם הגרעין הידוע, JCPOA, מול חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון של האו"ם + גרמניה. השינוי הזה היה תוצר של מאבק בתוך ההנהגה האיראנית. החתימה על ההסכם סימנה ניצחון למי שחשבו שעל איראן להשתלב בעולם כדי לשפר את רווחתם של אזרחיה, ובעיקר את היחסים בין הרפובליקה האסלאמית לבין אותם אזרחים.

באיראן, שעברה ב-120 השנה האחרונות ארבע מהפכות עממיות, מתקיימים יחסים מורכבים בין ההנהגה הדיקטטורית לציבור. מנהיגי איראן יודעים היטב את מה שנשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ, החמיץ – הציבור יכול בהחלט להפיל אותם אם רק יתנו לו סיבה טובה לכך. איזון הוא האתגר המסובך ביותר שנמצא על שולחנה של ההנהגה האיראנית – גם בתוך המדינה וגם מחוצה לה. לא יצוא המהפכה והשתלטות על המזרח התיכון, אלא איזון בין הדילמות של משטר שתחילתו במהפכה והמשכו בהתייצבות והתפתחות.

האיזון הזה מחייב שינוי. דיכוי מחאות "התנועה הירוקה" בעקבות המחטף של בחירות 2009 באיראן, ההרעה הנמשכת במצב הכלכלי והבידוד הבינלאומי הרחיבו את הניכור – הרחב גם כך – בין האיראנים לבין הממסד הדתי-פוליטי. חסן רוחאני נבחר כנשיא איראן ב-2013 על מצע של מילה אחת – "מתינות".

הנשיא האיראני חסן רוחאני. הבטיח שהמצב הכלכלי לא יידרדר (צילום: Moritz Hager, פליקר, WORLD ECONOMIC FORUM/swiss-image.ch CC BY-NC-SA 2.0)

נבחר על מצע של "מתינות" וצמצום מעורבות המדינה בחיי האזרח. הנשיא האיראני חסן רוחאני (צילום: Moritz Hager, פליקר, WORLD ECONOMIC FORUM/swiss-image.ch CC BY-NC-SA 2.0)

כמובן שגם המתינות הזאת היתה רחוקה מדמוקרטיה מרחק שמים וארץ. אבל רוחאני דיבר על צמצום מעורבות המדינה בחיי האזרחים, ועל ניסיון מרוכז להחזיר את איראן אל העולם. בנוסף, החלו להישמע במדינה קולות שקראו לצמצום מעורבותה הפעילה של איראן במזרח התיכון.

אחרי שנים ארוכות של שלטון שמרני, לעתים פופוליסטי אך תמיד דכאני, נדמה היה שאזרחי איראן סימנו בבירור את הכיוון שבו ציפו מהרפובליקה האסלאמית לבחור – השקעה באיראן פנימה, עם דגש על הכלכלה, וצמצום של האלמנטים "המהפכניים" בחיי היומיום במדינה. כל אלה הובילו את רוחאני לסכם משא ומתן ארוך בחתימה על הסכם הגרעין, שהיה אמור להזרים השקעות לאיראן ולייצב את מקומה בתוך הקהילה הכלכלית הבינלאומית.

פרישתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מההסכם בשלב התחלתי יחסית של יישומו שיבשה את הכוונות האיראניות. עם זאת, האיראנים הודיעו כי הם מתכוונים להמשיך לעמוד בתנאי ההסכם, וכך עשו גם חמש החותמות האחרות פרט לארה"ב. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית המשיכה בביקורת על פי ההסכם, ושירותי המודיעין בעולם הסכימו שאיראן עומדת בהתחייבויותה. אך הסנקציות שהוטלו על איראן דחפו אותה למצוא הסדרים חלופיים למכירת הנפט שלה.

הסנקציות זכו לתמיכה נרחבת מסעודיה ומישראל. סביר להניח שקולו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה העיקרי במאמצי השכנוע שהופעלו על טראמפ. אל נתניהו הצטרפו גם שני מחנות בתוך הממסד האמריקאי – אחד של נצים ביטחוניים המייחלים לנפילת המשטר האיראני מאז הקמתו, והשני הוא קולם של הנוצרים האוונגליסטים בממשל.

ברית נוצרה בין שני נציגים בולטים של המחנות הללו, ג'ון בולטון (היועץ לביטחון לאומי) ומייק פומפאו (שר החוץ). הברית הזאת דחפה לפרישה מההסכם ולהטלה של סנקציות כלכליות חריפות ככל האפשר. פומפאו גם פירסם מסמך של 12 נקודות שבו פירט את התנאים הבסיסים למשא ומתן שיוביל להסרת הסנקציות. לכל המתבונן היה ברור שמדובר במתווה להפלת המשטר. ארה"ב, שתחת טראמפ ביקשה לצמצם את מעורבותה הבינלאומית, הצטרפה בגאון למחנה המתנגדות לשינוי.

הסנקציות, מאז הטלתן, היו מוצלחות ולא מוצלחות כאחד. הן פגעו משמעותית בכלכלה האיראנית. ערך המטבע האיראני התדרדר והמחסור במוצרים שונים התחיל להיות מורגש. הבנקים האיראניים, שרוחאני ואנשיו ניסו לשלב במערכת הבנקאות הבינלאומית, חטפו שוב מכה כאשר סומנו כ"תומכי טרור". אבל ממשל טראמפ, ואיתו גם ממשלות ישראל וסעודיה, הניחו שהעולם יציית למשטר הסנקציות באופן מלא. ההצלחה שלהן היתה תלויה בציות כזה. הוא לא התרחש.

המלחמה בין ארה"ב לאיראן לא פרצה

בחודשים האחרונים של 2019 הסלים המאבק בין המתנגדות לשינוי במזרח התיכון לבין התומכות בו. אף אחד מהצדדים לא היה מרוצה. בארה"ב הרגישו שאיראן לא נענשת מספיק. באיראן הרגישו שהפרת ההסכם על ידי ארה"ב מסבכת אותם, ושעמידתה בהסכם לא זוכה להכרה ולתגמול מצד החותמות האחרות.

הביטוי העיקרי להסלמה היתה השתלטות של שני הצדדים על מכליות ששייטו במפרץ. בריטניה וסעודיה השתלטו על מכליות איראניות, ואיראן השתלטה בתגובה על מכלית בריטית ומכלית סעודית. איראן גם הפרה בגלוי את הסכם הגרעין באופן מדוד, במטרה למשוך תשומת לב לעוול שנעשה לה לתפישתה. ההתחממות במפרץ הוצגה כמשהו שבוודאות ייהפך למלחמה בין ארה"ב לאיראן. זה עוד לא קרה.

הסיבה העיקרית לכך שזה לא קרה היא ההתנהלות האיראנית. למרות האשמות חוזרות ונשנות מצד ארה"ב, אבל בעיקר מצד ישראל וסעודיה, בשקרים בנוגע לגרעין ובפעילות טרור באזור, איראן עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, ונמנעה מפעילות בוטה בסוריה ובלבנון. רוסיה הודיעה לישראל שעליה לחדול מן המאמצים להוציא את איראן מסוריה, כיוון שאיראן דרושה למאמצי ההסדרה לאחר סיום מלחמת האזרחים. הסיוע שלה לחות'ים בתימן החוויר מול הפעלתנות הסעודית שהביאה למותם של אלפי תימנים.

טראמפ לא נסוג מהסנקציות, אבל התבטא כמה פעמים בענין האפשרות להשיג הסכם "תוך יום" עם איראן. התנהלותו של האגף הנצי בממשל, ובמיוחד זו של ג'ון בולטון, נתפסה על ידי טראמפ כנזק פוליטי. מעולם לא היה לו עניין במלחמות גורפות – גם לא מול האיראנים. הפער בין בולטון לטראמפ החל לגדול.

לכך הצטרפו החדשות מפסגת ה-G7. שר החוץ הצרפתי הזמין את שר החוץ האיראני לביקור מפתיע בפסגה. זריף הגיע לביאריץ. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הודיע ש"בשלו התנאים לפגישה בין טראמפ ורוחאני". מיד נשמעו הכחשות איראניות ואמריקאיות, אבל טראמפ לא פסל פגישה כזאת על הסף.

גם האיראנים הסבירו שפגישה כזאת לא תתרחש עד שיוסרו כל הסנקציות, אך סגן שר החוץ האיראני הודיע שארה"ב מפגינה גמישות בנוגע לגיבוש קווי אשראי שיסייעו לאיראן להתייצב כלכלית. מעל למזרח התיכון מרחפת כעת אווירה של מגעים. רק שתי מדינות נותרו לגמרי בחוץ – סעודיה וישראל.

סטטוס "מר הביטחון" תלוי כולו ב"מערכה" מול איראן. נתניהו בצוללת (צילום: לע"מ)

התנהלותו של טראמפ הלחיצה את נתניהו. הסטטוס שלו כ"מר ביטחון" היה מושתת כולו על "המערכה" שישראל כביכול מנהלת מול איראן. "המערכה" הזאת כשלה בסוריה – איראן, כאמור, לא הוצאה מהמדינה. נתניהו החליט להרחיב את "המערכה" לעיראק, שם תקפו (אף גורם ישראלי לא פירסם אבל איש לא הכחיש, ולמעשה כולם אישרו בקריצה) מל"טים ישראלים מחסני נשק של מיליציות שיעיות.

על פי הדיווחים בתקשורת הישראלית, המחסנים הכילו "טילים מאיראן". הפרשנים הביטחוניים כתבו מיד על האיום המתרחב. הנוכחות בסוריה כבר לא היתה הרת גורל. האיראנים, כך התבשרנו, "פתחו חזית חדשה בעיראק". שום דבר, ככל הנראה, לא התחדש בעיראק. המיליציות העיראקיות הן גורם מוכר וידוע. גם "איום הטילים" החדש לא היה חדש, וסביר מאוד להניח שלא יועד לפגוע בישראל. אבל במערכה כמו במערכה – יש צורך באויב ויש צורך בפיצוצים.

אחרי שתי תקיפות שהוכחשו בעיראק ובסמיכות גדולה להתפתחויות ב-G7, פנתה ישראל ללבנון. תקיפה של מל"טים מתאבדים בביירות פגעה במפעל שמייצר חומר המשפר את דיוק הטילים של חזבאללה. המכונה שנפגעה הוברחה לביירות על ידי איראן. התקיפה הזאת לא הוכרה על ידי גורמים ישראליים רשמיים, אך גם לא הוכחשה. ישראל מביעה כבר זמן רב חשש מפני שדרוג של הטילים והרקטות שבידי חזבאללה על ידי איראן. ובכל זאת, המשמעות של תזמון התקיפה היתה ברורה. כאשר ארה"ב כבר לא תומכת במאבק בשינוי, ישראל תשמור על הסטטוס קוו לגמרי בעצמה.

אחרי שתי תקיפות שהוכחשו בעיראק פנתה ישראל ללבנון. המשמעות של תזמון התקיפה היתה ברורה. כאשר ארה"ב כבר לא תומכת במאבק בשינוי, ישראל תשמור על הסטטוס קוו לגמרי בעצמה

גורמים ישראליים טענו שבאחת מתקיפותיה בלבנון מנעה ישראל מבצע נקמה איראני. הפרסום בנושא, שהיה חריג בסטנדרטים ישראליים, חזר שוב על הטענה הישראלית הידועה – איראן מערערת את היציבות באזור ומתכננת פיגועי טרור, ולכן יש לבלום אותה. הטענה הזאת נדחתה בסוריה – גם בשטח וגם על ידי המעצמות המעורבות. הטענה הזאת נראתה מופרכת ומניפולטיבית בעיראק, כשגורמים אוהדים בממשל טראמפ טענו שמחסני הנשק התפוצצו בגלל החום הגדול במדינה. בלבנון, הטענה הישראלית כבר נראתה מנותקת מן המציאות.

האיראנים עדיין לא הגיבו לתקיפות בעיראק. חזבאללה הגיב היום לתקיפות בלבנון בירי של טילי נ"ט לעבר בסיס צה"ל וכלי רכב צבאיים בגליל העליון.

עשן עולה ליד מושב אביבים בגבול עם לבנון ב-1 בספטמבר 2019 (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

עשן עולה ליד מושב אביבים בגבול עם לבנון ב-1 בספטמבר 2019 (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

במציאות הזאת, איראן וישראל נאבקות על סדר היום האזורי. אף אחת מהן לא מקווה להכריע או לכבוש את השנייה. כל אחת מהן מגלמת עתיד אפשרי עבור המזרח התיכון. שתיהן מלופפות זו בזו בזוגיות ארוכת טווח. אף אחת מהן לא צודקת. אבל אחת מהן (איראן) עושה כמיטב יכולתה להתכייל במציאות המתהווה. השנייה (ישראל) עושה מעשה זמרי ומבקשת שכר מפנחס. לו הייתי אנליסט בשוק ההון שצריך להכריע איזו מניה מבין השתיים לרכוש, לא הייתי מהמר על ישראל.

ד"ר אורי גולדברג הוא חוקר השיעה ואיראן בפורום לחשיבה אזורית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf