newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הודא אוהבת האדם, לא עזר לה איש

הכתובת הייתה על הקיר. האלימות בחייה של הודא אבו סרארי לא נפסקה לרגע, ואנחנו אכזבנו אותה ולא הצלנו אותה. אבל המאבק לא אבוד ואנחנו נמשיך להיאבק ולצרוח למען החירות

מאת:

התגלגלתי ברכבי לתוך הסמטה הריקה ברחוב יפואי קטן כדי להגיע לביתה של הודא אבו סרארי. בראשי נשאתי חבילה נכבדה של שאלות ודילמות גדולות שהופרשו אל תוך התודעה שלי מדיון שהתנהל שעה קודם עם פעילות מיפו: האם למחות נגד החברה שלנו או נגד הממסד והדיכוי שלו? האם זה מאבקן הטהור של נשים פלסטיניות, או שמא שותפות גורל מלכדת אותנו גם עם אחרות? להזמין מפלגות למחאה או לא? לדבר על אלימות בכל החברה או רק על אלימות מגדרית?

עם כל השאלות האלה התיישבתי לי מתחת לסוכת הגפן, שנאבק על שאריות הירוק שלו בפתחו של הסתיו הקשה הזה. לשוני הוציאה מלים מעטות, העיניים הזילו דמעות רבות. הנשים סיפרו לי את האמת הקשה של הודא ושל חייה, וכאן מפי נשים אלו הבנתי שכל הדילמות שבהן התייסרתי בדרכי לכאן כל כך זניחות מול המציאות המרה של חיי האישה שנגדעו בטרם עת. פה, מסביב לשולחן ההכנה לקבורה הענק הזה, טמונות כל התשובות לכל דבר, ועוד מעט הסדין הלבן הזה יקפל בתוכו את גופתה של אישה אחת, ויחד איתה תיקבר האמת בחולות הרטובים של הים שכל כך אהבה.

> מאות הפגינו נגד רצח נשים ביפו: "כל הקהילה אשמה"

הודא אבו סרארי

הודא אבו סרארי

"כמו מפלצת"

על הודא אבו סרארי כפו אירוסים כבר בגיל 14, ורק אמה מנעה בקושי רב ובכאב שנשאה על בשרה את החתונה עד גיל 18. בגיל 19 היא כבר הפכה לאמא. תגידו לי אתם: האם לא היה פה רצח? המתה של חלום? המתה של עתיד? המתה של אישה פורחת, חזקה וצומחת?

החצר הקטנה הזו וקירות החדר הצנוע הזה שמעו הרבה צעקות , קיבלו הרבה מכות, ופה ושם טפטף עליהן דם בטיפות. "כך גידלו אותנו, תשבי בצד ותסתמי", בכתה אינאס אחותה היחידה של הודא. הגברים נולדים עם הכוח והשליטה המוחלטת, הקשורה באיברי הרבייה שלהם, כאילו היא חלק בלתי נפרד מהווייתם, מהישות הגברית שלהם, מסתובבים להם בגאווה גדולה עלי אדמות ומצלצלים בפעמון הכבוד כאוות נפשם.

הודא התגרשה אחרי סבל רב, חזרה לבית ההורים וחלמה לפתוח דף חדש בספר חייה, בו תוכל ללמוד, לעבוד ופשוט לחיות. אבל הדיכוי חזר ובגדול לרדוף אותה. אל אישה גרושה, מתייחסים כאל מפלצת, פצצה מתקתקת, מוחקים אותה. "כאלו שהיא לא בנאדם", אמרה הדודה. אסור לה להתלבש יפה, לצאת, לשים בושם. "אמרתי לו פעם: זה לא בושם, זה קרם גוף בלבד", הוסיפה. "זה לא עזר והוא הרביץ לה. הוא קינא לה". קינא לה או קינא בה, שאלתי, וכולן שתקו.

הודא אוהבת החיים נרצחה; אוהבת היופי איננה והלכה בדרך מכוערת; אוהבת האדם לא עזר לה איש. היא נרצחה עשרות פעמים לפני שנפחה את נשמתה. בגדנו בה, פעם אחרי פעם. היא נרצחה כי אנחנו מגדלים גברים מזועזעים לצדן של נשים איתנות באדמה, הם תולים את כבודם בצווארנו וחורצים את גורלם בשלנו. גבריות חלולה שותה ממעיין אהבתנו וצומחת לעקור אותנו באכזריות מהחיים.

> הטרור הגברי הוא כלי שליטה שחייבים לפרק

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

בעקבות רציחתה של הודא אבו סרארי: הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

כמה נשים כמו הודא אבו סרארי אתם מכירים? תענו לי, ואל תשבו כמו אבנים.

"החברה הרקובה הזאת לא תשתנה עד שיביאו צדק לנשים", אמרה אישה מבוגרת שהגיעה לסוכת האבלים מעכו. "מה שונה יפו מעכו מלוד ורמלה? בכולן אותו המצב. גברים כושלים והכל בגללנו". כמה שאת צודקת, אישה עלומה, את שכל קמט בפנייך העייפות מספר תאוריות פמיניסטיות. משפט אחד קצר שמסביר הכל.

בנות עמי מוכה האסון, אל לנו להתייאש, לא נרים את הדגל הלבן. אל תחכו למשיח, אל תצפו לישועה, זאת המערכה שלנו. אנחנו עם הנשים, לצדנו גברים מעטים טובים. אנחנו המון. אנחנו ננצח, אין ספק. יום אחד תזרח פה שמש אחרת, שמש החירות והחופש. תהיו בטוחות שנשלם מחיר יקר, נבכה ונקריב דם רב. אין לנו חלופות – חייבות לנסות, חייבות להיאבק, חייבות לחבק אחת את השנייה.

אל תפחדי ממהפכה, אישה יקרה, הקול שלך הוא חרב בפני העוולה, הוא איננו עוד ערווה. חצי המילים הרבה יותר חזקים מסיכומי הדממה. אל תפחדי מקליעים בוגדים. אף אחת מאיתנו לא תלך אם הא נולדה להשאר. אם הנצחון והגאולה תאחר להגיע בדור שלנו, מרחמנו יבקע הדור הנלחם הבא, דור של לוחמים למען זכיות נשים, צאצאייך, הילדות והילדים שלך! הגאולה טמונה לה אי שם בין האזניים, המוח הפה והשפתיים שלך. תחשבי, תדברי ותצרחי: "חירות"!

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> 60 שנים לטבח: אך לדבר עם תלמידים על מה שקרה בכפר קאסם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf