newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הכשרה בדיעבד של התנחלויות איננה כניעה למתנחלים, אלא מדיניות ממשלתית

ישראל נוהגת להשתמש באותה שפה תכנונית ומשפטית לתיאור בנייה ישראלית ופלסטינית בגדה. בפועל, המתנחלים זוכים לסיוע ונהנים מעצימת עין ומהכשרה בדיעבד, בעוד הפלסטינים נתונים תחת עוצר תכנוני

מאת:

כותב אורח: אדם אלוני

לפני פחות מחודש, וכמעט ללא דיון ציבורי, אישר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תכנית בניין עיר (תב"ע) רטרואקטיבית עבור ההתנחלות איתמר. בחלוף שבוע, ב-29.10, אישר נתניהו תכניות כאלה בדיעבד גם לשלוש התנחלויות נוספות – שבות רחל, סנסנה ויקיר. כך הולבנה שוב בנייה ישראלית בגדה המערבית, לאחר שאפילו הרשויות הישראליות הגדירו אותה במשך שנים כבלתי-חוקית. בניגוד לניסיונות התקשורת למסגר מהלך זה ככניעה של נתניהו ללחץ ראשי המתנחלים, מדובר למעשה במימוש מדיניות ישראלית ארוכת שנים של בנייה בלתי-חוקית רחבת היקף, והכשרתה בדיעבד. כך מבקשת המדינה לשמור על איצטלה של שלטון חוק, בעוד שבפועל היא מפרה אותו באורח יומיומי.

ברבות מההתנחלויות הייתה הממשלה עצמה, בעיקר באמצעות משרד הבינוי והשיכון, אחראית לבנייה בלתי-חוקית בהיקפים אדירים. ניתוח נתוני מאגר הנתונים שהכין תא"ל (מיל') ברוך שפיגל עבור מערכת הביטחון (בשנת 2009) מעלה כי ברוב מכריע של ההתנחלויות בגדה, כ-75% מהן, התבצעה בנייה, לעיתים רחבת היקף, בלי האישורים המתאימים או בניגוד לאלה שניתנו.

מנכ"ל החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית – הזרוע המבצעת של ממשלת ישראל בכל הנוגע להקמתן וביסוסן של ההתנחלויות הכפריות – העיד בשנת 2005 כי החטיבה דוגלת במפורש בהפרת הוראות חוקי התכנון והבנייה התקפים בגדה המערבית. לדבריו, שיטת הפעולה היא קודם כל להקים יישובים ישראלים, אחר כך לבססם, ורק כעבור מספר שנים להכשיר את הבנייה בתוכניות מאושרות –  "זאת שיטת העבודה".

> מדיניות התכנון של ישראל בגדה: סיפוח ללא זכויות

הכפר ג'בל אל באבא על רקע התנחלות מעלה אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

המתנחלים נהנים משיתוף פעולה מלא, בעוד הפלסטינים נתונים תחת עוצר תכנוני. הכפר ג'בל אל באבא על רקע התנחלות מעלה אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שפה זהה, פרקטיקות הפוכות

המשפט ההומניטארי הבינלאומי קובע כי הקמת התנחלויות – עם היתרי בנייה או בלעדיהם – היא הפרה של הדין ופוגעת בזכויות האדם של התושבים המקומיים. בזלזול מופגן באיסור זה, ממשלות ישראל לדורותיהן הקימו מערכת משפטית משוכללת שנועדה לעטוף את מפעל ההשתלטות על המרחב בגדה המערבית באיצטלה של חוקיות.

ישראל משתמשת אמנם באותה שפה תכנונית ומשפטית לתיאור בנייה ישראלית ופלסטינית בגדה. אולם בפועל, הליכים ותקנות אלו מיושמים באופן שונה בתכלית ביחס להתנחלויות וביחס ליישובים פלסטיניים: הראשונים זוכים לסיוע בפועל ונהנים מעצימת עין ומהכשרה בדיעבד – הכול כחלק ממדיניות מתמשכת לניכוס דה-פקטו של אדמות הגדה המערבית לשטחה הריבוני של מדינת ישראל; האחרונים לעומתם סובלים מבירוקרטיה דקדקנית, עוצר תכנוני ומימוש נרחב של צווי הריסה – כחלק ממדיניות מתמשכת של מניעת פיתוח פלסטיני ונישול פלסטינים מאדמותיהם.

כתמונת ראי ל"שיטת העבודה" של המדינה בהתנחלויות, ניצבת מדיניות הממשלה בכל הנוגע לתכנון ובנייה עבור פלסטינים בגדה המערבית. ביחס לבנייה פלסטינית בשטח C, הסבירה ממשלת ישראל לאו״ם בציניות כי "על מנת לאפשר הליכי תכנון ראויים, בנייה בלתי חוקית איננה נסבלת. בנייה בלתי חוקית מסוג זה פוגעת באוכלוסייה המקומית, בהינתן העובדה שזו אינה לוקחת בחשבון מדיניות תכנון שתבטיח איכות חיים נאותה וצורכי ציבור".

בפועל, לממשלה אין מדיניות תכנון כזו וגם לא תהיה. בכ-70% משטח C אסורה בנייה פלסטינית לחלוטין, וב-29% ממנו מוטלות הגבלות חמורות על הבנייה. באחוז הנותר משטח C, כ-18,243 דונם, אכן קיימות תכניות מתאר מאושרות המאפשרות פיתוח פלסטיני, אולם רובו של שטח זה כבר בנוי.

בשנים האחרונות הכינה הרשות הפלסטינית תכניות מתאר עבור 116 קהילות, 67 מהן הוגשו לאישור גופי התכנון במנהל האזרחי הישראלי. אולם מאמצים אלה לא נשאו פרי, רק שלוש תכניות, ל-570 דונם, 0.02% משטח C, אושרו. הדבר אינו מפתיע, בהתחשב בכך שפלסטינים מודרים לחלוטין מתהליך קבלת ההחלטות התכנוניות בשטח C.

ישראל הקיפה את הפלסטינים בטבעת חנק תכנונית, ובה בעת אישרה עד כה להתנחלויות תכניות מתאר המשתרעות על פני שטח של 282,174 דונם, שהם 8.5% משטח C. בנוסף, הקצתה ישראל לרשויות המוניציפליות של ההתנחלויות שטחים נרחבים המונעים כל שימוש פלסטיני בהם ומבטיחים שיישארו פנויים כעתודה להרחבת ההתנחלויות. בהינתן היקפן של שתי האוכלוסיות, השטח המתוכנן עבור כל מתנחל גדול פי 13 ויותר מהשטח המתוכנן עבור כל פלסטיני. כך מנכסת ישראל לעצמה את אדמות הגדה המערבית על חשבון תושביה הפלסטינים.

אדם אלוני הוא חוקר בארגון בצלם.

> בג"ץ קבע: מערכת התכנון בגדה המערבית תמשיך להפלות בין יהודים לערבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf