newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הלקח מפיטורי 'טבע': לשתף את העובדים בהנהלת חברות ציבוריות

בעולם כבר הבינו מזמן: שיתוף עובדים בהחלטות ניהוליות ובחלוקת הרווחים תורם לרווחת העובדים ולצמצום ניגודי האינטרסים בין החברה הציבורית לבין עובדיה. אולי אם בחברת טבע היו כאלה נציגים בדירקטוריון, היה קם אחד מהם ושואל שאלות קשות לפני שאישרו עסקאות הרסניות שאת תוצאותיהן אנחנו חווים היום

מאת:

כותב אורח: רן מלמד

בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים שימשתי בתפקיד דובר מפ"ם. כן, המפלגה ההיא שהתמזגה עם רצ ושינוי כדי להקים את מפלגת מרצ שזכתה בבחירות 1992 ל-12 מנדטים והפכה לשותפה המרכזית של יצחק רבין בממשלתו השנייה.

בימים ההם היתה למפ"ם נציגות מרשימה במוסדות ההסתדרות הכללית. לאחד מהאגפים או המדורים היה אז עסק בשיתוף עובדים בניהול מקום עבודתם. כבר אז לא הייתי בטוח שזו הדרך הנכונה. העובדים אינם צריכים לנהל. אבל הם בהחלט צריכים להיות חלק ממהלכים אסטרטגיים, כך לפחות חשבתי אז כדובר די צעיר במערכת פוליטית שחוקה ודי מרובעת.

לא מעט הצעות חוק כתבתי מאז בנסיון לסייע לעובדים. קרן תמריצים למעסיקי עובדים מבוגרים, הפחתת דמי ביטוח לאומי למעסיקים שכאלה, העדפה במכרזים למעסיקי עובדים המשתייכים לאוכלוסיות יחודיות כמו בעלי מוגבלויות, מיעוטים, חרדים, חד הוריות ועובדים מבוגרים, וגם שתי הצעות חוק חדשות יחסית. כאלה שעלו במוחי לאחר קריאה של עשרות מאמרים ומחקרים מכל העולם.

> שביתת ענק, הפגנות והתבצרות עובדים במחאה על הפיטורים הצפויים ב'טבע'

עובדי חברת טבע מפגינים באזור התעשייה באשדוד במחאה על הפיטורים ההמוניים המתוכננים. (באדיבות דוברות ההסתדרות)

שותפות גם בחלוקת הרווחים

הראשונה, פשוטה יחסית, כזו שמסתמכת על מאות מקרים דומים ברחבי העולם: שיתוף של נציגי עובדים בדירקטוריונים של חברות, בעיקר ציבוריות אבל לא רק. המטרה פשוטה – עוד שתי אוזניים ושתי עיניים כדי לראות את דרך קבלת ההחלטות ולנסות להשפיע עליה. אם תרצו, סוג של דירקטור מהציבור, אבל במקרה שלנו ציבור העובדים. אולי אם במקרה של טבע היו כאלה נציגים בדירקטוריון, היה קם אחד מהם ושואל שאלות קשות לפני שהחברים המכובדים שם אישרו עסקאות הרסניות שאת תוצאותיהן אנחנו חווים היום.

ההצעה השנייה קצת יותר מורכבת. היא כבר עוסקת בשיתוף עובדים ברווחי המפעל בו הם עובדים. לא סתם שיתוף ברווחים, אלא רק במצב בו המפעל מחלק דיוידנדים לבעלי המניות. במקרה הזה העקרונות שהצעתי כוללים:

א. כל חברה ציבורית תשתף את עובדיה בעת חלוקת רווחים (דיווידנדים) לבעלי מניותיה.

ב. הסכום לחלוקה לעובדים יהיה שווה ל-10% מסך הרווחים שיחולקו לבעלי המניות.

ג. הרווחים ישולמו לעובדים כבונוס, במזומן ובצמוד לחלוקת הרווחים לבעלי המניות.

ד. חלוקת הרווחים לעובדים תעשה על פי מפתח שוויוני של שנות ותק. המטרה היא להעניק חלק שווה ברווחים לעובדים בעלי רמת שכר נמוכה אל מול אלו המשתכרים שכר גבוה.

ה. לא ניתן יהיה להמיר את הרווחים באופציות למניות או כל צורת תשלום אחרת.

ו. תשלום המס על הבונוס יבוא על חשבון העובד.

זהו. יצאנו לדרך. זה התחיל בשנת 2014, ועדת השרים לחקיקה הכשילה אז את הצעת החוק שיזמה עמותת "ידיד" וקידם ח״כ איתן כבל יחד עם חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודב חנין למינוי נציגי עובדים בהנהלות החברות הציבוריות. ההצעה, אם היתה מתקבלת, היתה יכולה אולי לשנות את המראות שהתגלו לעיני הציבור בחודשים האחרונים, לאחר שנחשף להתנהלויות והחלטות עסקיות ואחרות לא ראויות של דירקטוריונים בחברות אשר קיבלו מענקים והטבות מס גדולות מממשלת ישראל. נדמה כי אם היה בכל דירקטוריון שכזה לפחות נציג עובדים אחד, יתכן והיה שם הילד שצועק "המלך הוא עירום".

> הצעת חוק חדשה בתגובה לדוח העוני: לקבוע סכום מינימום לקיום בכבוד

עוד שתי אוזניים ושתי עיניים כדי לראות את דרך קבלת ההחלטות ולנסות להשפיע עליה. עובדי 'טבע' מפגינים מול משרד ראש הממשלה בירושלים (יונתן זינדל/פלאש90)

לצמצם את ניגוד האינטרסים

היוזמה שלי לכתוב את הצעת החוק באה לאחר שבמשך שנים ניסיתי לטפל בבעיות התעסוקה של עובדים מבוגרים. יום אחד גיליתי שבאחת מחברות הרכב הגדולות בעולם החליטו שבמקום להוציא עובדים מבוגרים לפנסיה (בגיל 55) הם יתאימו את פסי הרכבת המכוניות לצרכים המיוחדים של העובדים. הרעיון הגיע, כך מסתבר, מאחד מנציגי העובדים בדירקטוריון החברה. וזה עבד מצויין. "למה שזה לא יעבוד בארץ", חשבתי לעצמי בתמימות מסויימת אך מתוך אמונה שאם הצלחנו בעמותת "ידיד" לקדם חוקים מורכבים יותר, הרי שדווקא חוק מסוג זה יהיה לא מסובך להעביר, בעיקר כי הוא אמור לייצר מצב של הצלחה לכולם. לראשי החברות ומנהליהן, וכמובן לעובדים.

ההצעה שהוכנה אז ביקשה להחיל בישראל נוהג שקיים ברוב המדינות המפותחות בעולם. הסתמכנו אז, בין השאר, על מסמך שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, על המגמות וההסדרים במדינות האיחוד האירופי בנושא שיתוף כלכלי של עובדים בחברות המעסיקות אותם. מהמסמך עולה כי ככלל, לשיתוף של עובדים יכולה להיות השפעה חיובית על רווחתם הכלכלית והאישית של העובדים, ומקביל על הגברת מוטיבציה, תחושת שייכות, מעורבות ותפוקה של העובדים.

עוד ציין המסמך, כי שיתוף העובדים בחברה הציבורית עשוי לתרום לצמצום ניגודי האינטרסים בין החברה הציבורית לבין עובדיה. צמצום ניגוד אינטרסים זה עשוי למנוע התמקדות באינטרסים של בעלי המניות ובעלי השליטה על חשבון אינטרסים של עובדי החברה ושמירה על זכויותיהם. מלבד השינויים האמורים, בכוחו של שיתוף עובדים בחברה המעסיקה אותם כאמור, לתרום גם להקטנת הפערים הכלכליים במשק הישראלי ולסייע במאבק לחלוקה צודקת ושוויונית יותר של ההכנסות בחברה.

לפני מספר ימים שלחתי לח"כ כבל מייל ובו העתק מהצעת החוק ומפרוטוקול הישיבה בכנסת. "אני חושב שעכשיו זה זמן מצויין להחזיר את הצעת החוק לשולחן הממשלה והכנסת", כתבתי לו. "אתה צודק", הוא ענה לי אחרי זמן לא רב. ועכשיו, אני מאמין, נתחיל את המסע מחדש, לטובת העובדים, לטובת המעסיקים, לטובת כולנו.

רן מלמד הוא סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת "ידיד" ועוסק מזה שנים רבות בקידום מדיניות של ביטחון תעסוקתי וזכויות עובדים.

> חיפה כימיקלים מנסה לכופף את המדינה על הגב של העובדים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf