הסכם הפיוס עם תורכיה: מה באמת מחפש ארדואן בעזה?
הסכם הפיוס הוא רק קצה הקרחון של בריתות חדשות שנרקמות במזרח התיכון. עיניו של ארדואן נתונות קודם לגז שמול חופי עזה, ופחות להתנחלויות או למסגד אל-אקצא. לנתניהו עדיף להפוך את הגז לסוגיה מדינית אחרת הוא עוד יצטרך לדבר על צדק חברתי
כותב אורח: רג'א זעאתרה
"הסכם הפיוס" בין ממשלות ישראל ותורכיה, שהושג בתיווך ועידוד ארה"ב וסעודיה, הוא דוגמה טובה לאופן המניפולטיבי והחלקי שבו היחסים הבינלאומיים, והפוליטיקה המזרח תיכונית בכלל, מתווכים לציבור: ישנו קרחון גדול שרב הנסתר ממנו על הגלוי – יהיו פיצויים? 20 או 21 מיליון דולר? יש התנצלות? התנצלות חלקית? האם מדובר בלקיחת אחריות או באקט הומניטרי?
אבל האמת, ברובה, נמצאת מתחת לפני המים: במעמקי הים התיכון רובצים להם עשרות מיליארדים של גז טבעי, אליו משתוקקת תורכיה לנוכח יחסיה העכורים עם רוסיה. ארדואן משתוקק גם לשלוט בשוק האנרגיה ברצועה. בתמורה במקום משטים לחופי עזה יפליגו מתורכיה לנמל אשדוד אניות עמוסות סחורות המיועדות לרצועה הנצורה. תחנת הכוח והמתקן להתפלת מים עליהם סוכם רק יגבירו את התלות של שלטון חמאס בתורכיה, ואת הנתק בין הרצועה לגדה המערבית. ברור כי עיניו של הסולטן התורכי, כמו גם של האמירים מקטאר, נעוצות בגז שמול חופי עזה, ופחות בהתנחלויות ובכבישי האפרטהייד בגדה או במסגד אל-אקצא בירושלים המזרחית.
למרות ההתגוששויות המתוקשרות מאז "עופרת יצוקה" (2008-2009) ומאז משט המרמרה (2010), היחסים הכלכליים בין ישראל ותורכיה לא נותקו. בשנת 2014 סחר החליפין בין שתי המדינות הגיע לשיא של 5.6 מיליארד דולר. בזמן שחלף קצרו גם נתניהו וגם ארדואן הון פוליטי בזכות התגוששויות אלו, כל אחד בדעת הקהל הפנימית שלו.
> הסכם ישראל-תורכיה: הודאה שהמרמרה לא היה משט טרור
פירות הסכם הפיוס. משאית של ציוד הומניטרי מתורכיה מגיעה לעזה לאחר שעברה במעבר כרם שלום. 4 ביולי 2016. (צילום: עבד רחים ח'טיב/פלאש90)
ההסכם הוא חלק מתהליך שקורם עור וגידים באזור: לנוכח הסכם הגרעין עם איראן, ולנוכח כישלונות התכניות האימפריאליסטיות בסוריה ובתימן – המדינות והמשטרים שחשים את אותותיה של הנסיגה האסטרטגית של ארה"ב, נערכים מחדש ומסדרים את קלפיהם, מלבנים חילוקי דעות טקטיים ומתמקדים באסטרטגיה; בסדר האזורי החדש מאחדת ישראל שורות בפומבי עם "הציר הסוני" של תורכיה וסעודיה, ובקרוב גם תצורף מצרים של סיסי שיתפייס גם הוא עם ארדואן – ומנגד: איראן, סוריה וכל הכוחות המתנגדים לכיבוש הישראלי ולהגמוניה האמריקאית. גם ההסכם בין מצרים לתורכיה צפוי לנרמל ולהנציח את המצור על עזה, ולרסן את האחים המוסלמים במצרים בדומה לשלוחתם בעזה.
בבסיס הברית החדשה-ישנה: מיסוד שיתוף הפעולה המודיעיני והצבאי נגד איראן, כדי לבלום את השפעתה בסוריה ובעיראק, ואת חדירתה של המעצמה האזורית החדשה לקרן אפריקה, הים האדום, מפרצי עקבה וסואץ, וכמובן לחופים הגובלים לשדות הגז בים התיכון.
לא בכדי דקלמו דוברי נתניהו, בהסבירם את דחיית יוזמת השלום הצרפתית, הגיגים אזוטריים על "תהליך אזורי". בראש מעייניה של ממשלת ישראל עומדות שתי אג'נדות עיקריות: הסדרת מתווה נוח לברוני הגז, וחיסול זכות ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלסטיני, על ידי הנצחת הכיבוש וההתנחלויות. ההסכם עם תורכיה, ומכלול הבריתות שציינתי לעיל, מסייעים לישראל בהשגת שתי המטרות. נתניהו ואנשיו מעדיפים לנהל את הדיון על הגז בשדה המדיני-בטחוני, כשאלה של אינטרסים אסטרטגים ובטחון לאומי; ולא בשדה החברתי, כשאלה של צדק חברתי וחלוקתי. ישראל תשתמש בברית החדשה גם כדי לחסום יוזמות ולחצים מדיניים לסיום הכיבוש.
רג'א זעאתרה הוא עיתונאי ואקטיביסט, חבר הנהגת מק"י וחד"ש, חבר-מייסד בקבוצת BDS48
> תיקים באפלה: הוארך צו איסור פרסום על הרג האחים בקלנדיה ע"י מאבטחים
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
