newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האינטרסים האפלים מאחורי עסקת הפליטים של ישראל ורואנדה

משטרו של קגאמה ברואנדה הואשם על ידי האו״ם בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וחשד לרצח עם בקונגו השכנה. כיצד, אם כך, הוא הצליח להפוך לדמות מכובדת בקהילה הבינלאומית? כתמיד, מדובר בשילוב של אינטרסים פוליטיים והרבה מאוד כסף

מאת:

כותב אורח: שמואל לדרמן

עסקת הפליטים בין ישראל ורואנדה, לה רואנדה מתכחשת, מאפשרת הצצה להקשר הרחב יותר של היחסים בין שתי המדינות, והקשר זה חשוב להבנת מה שקורה לפליטים המגורשים. משטרו של פול קגאמה ברואנדה הואשם על ידי האו״ם וארגוני זכויות אדם מרכזיים בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וחשד לרצח עם בקונגו השכנה. במיוחד דו״ח האו״ם מ-2010 הציג מאות עמודים הנקראים כאוסף של סיפורי זוועה על פעולותיהן של רואנדה, אוגנדה ומיליציות הקשורות בהן (בין שאר מדינות ומיליציות חמושות) בקונגו בין השנים 1996 ו-2003. דו״ח נוסף מ-2012 הצביע על כך שאחת המיליציות הידועות ביותר לשמצה בקונגו הופעלה למעשה על ידי רואנדה לאחר שנים אלו. בעוד דו״חות אלו ואחרים מצביעים על רצח של מאות אלפי אזרחים לו אחראית רואנדה, המחיר בחיי אדם לו קגאמה אחראי גבוה הרבה יותר.

לפי הערכת ועד ההצלה הבינלאומי מתו 5.4 מיליון בני אדם בקונגו בין 1998 ל- 2007 כתוצאה ממה שמכונה ״מלחמות העולם האפריקאיות״, רובם הגדול ברעב ומחלות הנוהגים ללוות מלחמות כאלו במדינה עניה כל כך. רואנדה חולקת עם שאר המדינות שפלשו לאפריקה את האחריות לאסון ההומניטרי הידוע רק מעט הזה, אבל היא שהייתה הכוח המניע מאחורי הפלישות לקונגו ב-1996 ושוב ב-1998, ולכן מוטלת עליה אחריות מרכזית. קביעתו של פיליפ ריינטז׳נס, מחשובי חוקרי רואנדה, שקגאמה הוא ״כנראה פושע המלחמה הגרוע ביותר המכהן היום״, נראית אם כן מוצדקת. השאלה המתבקשת היא, מדוע במקום לקבל צו הבאה לבית המשפט הבינלאומי בהאג, קגאמה הינו דמות מכובדת בקהילה הבינלאומית?

> טייסים מאל על: נסרב להטיס פליטים בניגוד לרצונם

מבקשי מקלט מפגינים מול שגרירות רואנדה בהרצליה פיתוח, במחאה על הסכם הגירוש שרוקמת המדינה עם ישררל. 22 בינואר 2018 (אקטיבסטילס)

מבקשי מקלט מפגינים מול שגרירות רואנדה בהרצליה פיתוח, במחאה על הסכם הגירוש שרוקמת המדינה עם ישררל. 22 בינואר 2018 (אקטיבסטילס)

הפיל בחדר

ישנן פרשנויות שונות לגבי התנהגותה של ארה״ב בזמן רצח העם ברואנדה ב-1994. הדעה המקובלת היא שארה״ב נמנעה מלהתערב כי לא היה לה אינטרס חיוני במדינה הקטנה והענייה והיא לא הייתה מעוניינת לסכן חיילים אמריקאים, במיוחד לאחר הסתבכותה בסומליה זמן קצר לפני כן. דעה אחרת היא שארה״ב התנגדה להתערבות היות והייתה מעוניינת בהשתלטות של קגאמה ו״החזית הפטריוטית הרואנדית״ בראשותו על רואנדה, לאחר שתמכה בו באופן סמוי במלחמת האזרחים שהתרחשה ברואנדה מאז שפלשה ״החזית״ מאוגנדה באוקטובר 1990, וזאת על מנת לסלק את המשטר הפרו-צרפתי במדינה. תהא אשר תהא הפרשנות הנכונה, מיד לאחר ש״החזית״ עצרה את רצח העם והשתלטה על רואנדה, היא הפכה להיות בעלת ברית קרובה של ארה״ב. ניסיונות של תובעים בבית המשפט הבינלאומי להרחיב את חקירת רצח העם להריגתם של עשרות אלפי בני הוטו חפים מפשע בידי ״החזית״, נתקלו בהתנגדות אמריקאית. ארה״ב גם ניסתה לחסום פרסום של דו״חות מרשיעים על רואנדה. יד הברזל בה שולט קגאמה ברואנדה, הכוללת התנקשויות ומאסר של מתנגדים פוליטיים ומבקרים, גם היא זכתה רק לגינוי רפה. מדוע זוכה קגאמה לתמיכה כה נחושה של המערב ובראשו ארה״ב?

הפרשנות הרווחת היא שהסיבה היא רגשות האשם על אי התערבות המערב ברצח העם ברואנדה. פרשנות נלווית היא שיקומה של רואנדה לאחר רצח העם, אשר הצליחה להשיג הישגים מרשימים במונחים של פיתוח כלכלי, חינוך, צמצום העוני וכיוצא בזה, כמו גם בפיוס בין בני ההוטו לטוטסי ברואנדה. ברוח זו הגן טוני בלייר על קגאמה כאיש בעל חזון, וקלינטון כינה אותו ״אחד המנהיגים הגדולים של זמננו״. אכן קשה להתכחש להישגי רואנדה מאז 1994, המאפשרים להציג אותה כסיפור הצלחה של מה שמנהיגות חזקה ונחושה, פתיחת הכלכלה למשקיעים זרים וסיוע של תורמים בינלאומיים יכולים להשיג, וגם זו סיבה חשובה שהפכה את קגאמה לרודן המועדף על האליטה הגלובלית.

ועם זאת, במידה רבה מכסות פרשנויות אלו על הפיל הגדול שבחדר: חשיבותה האסטרטגית של קונגו, הידועה כ״סקנדל גיאולוגי״ בגלל המשאבים הטבעיים הרבים המצויים בה, המוערכים לעתים בכ-24 טריליון דולר. כאן עלינו לחזור לפלישותיה של רואנדה לקונגו. הפלישה הראשונה ב-1996 נועדה בעיקרה לחסל את איום מיליציות ההוטו שביצעו את רצח העם ושמצאו מקלט במזרח קונגו ולהפיל את רודן קונגו דאז, מובוטו. אך גם במהלכה, ובמיוחד בפלישה השניה ב-1998, שוד המשאבים של מזרח קונגו הפך להיות מניע מרכזי. קשה להעריך באיזו מידה שוד זה מהווה חלק מהצמיחה הכלכלית של רואנדה בשני העשורים האחרונים, אך סביר שמדובר בלא מעט.

> מבקשי מקלט הפגינו מול בית הנשיא: "אל תפקיר חיי אדם"

האינטרסים של ישראל באפריקה מרובים, מתמיכה דיפלומטית דרך השגת מודיעין ועד לניצול הזדמנויות הסחר עם היבשת בעלת הפוטנציאל הגדול. רואנדה משחקת תפקיד חשוב בכל אלה. נשיא רואנדה פול קגאמה בבית הנשיא בירושלים בחברת ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ראובן רבלין (צילום: לע"מ)

האינטרס הכפול של ישראל ברואנדה

פלישותיה של רואנדה העשירו גם חברות ותאגידים בינלאומיים. בין בעלי החברות שנהנו מכל הטוב הזה היו למשל חברים טובים של ביל קלינטון ותורמים חשובים של המפלגה הדמוקרטית. בעלי הון ישראלים נהנו גם הם. כך למשל דן גרטלר, שהיה מקורב לליברמן, עשה את הפריצה הגדולה שלו בקונגו. בני שטיינמץ היה שותפו של גרטלר ונהנה גם הוא מהרווחים הגדולים של כריית היהלומים בקונגו. שותף אחר של גרטלר כמו גם בלובי עבור ג׳וזף קבילה (שהחליף את אביו בשלטון לאחר הירצחו ב-2001) בוושינגטון היה חיים לייבוביץ׳, מקורב לליברמן ונתניהו והאיש לו מיוחסת סיסמת הבחירות ״נתניהו טוב ליהודים״. ליבוביץ׳ נודע גם ביחסיו הקרובים עם קונדליסה רייס, היועצת לביטחון לאומי ולאחר מכן מזכירת המדינה של בוש הצעיר. בכל מקרה, למעשה הייתה זו רק ההתחלה. בשנת 2000 מחירי הקולטן, המשמש למוצרים אלקטרוניים כמו מחשבים ניידים ופלאפונים, עלו במאות דולרים לקילו. תאגידים כמו אפל, מוטורולה ואינטל מתבססים על מחצב זה ואחרים בקונגו. במובן זה לכולנו יש חלק בשוד של קונגו ובסבלם של עשרות מיליוני אנשים שם. כפי שציינו בדה מארקר, אם ממשלת קונגו הייתה מחלקת את משאביה לתושביה, ״קונגלוזי ממוצע המשתכר 1.3 דולרים ביום היה מקבל משאבים בשווי 358,029 דולר״.

אך עם כל חשיבות האינטרסים של תאגידים ובעלי הון למיניהם, למשאביה של קונגו יש חשיבות גדולה יותר. כבר ב-1982 קבע מחקר של הקונגרס האמריקאי: ״הפגיעות של ארה״ב להפרעות באספקת חומרים הנחשבים חיוניים לייצור תעשייתי היה ועודנו מקור לדאגה לקובעי מדיניות בעידן שאחר מלחמת העולם השניה. קובלט הוא דוגמא מרכזית של ״מינרל אסטרטגי״ כזה…. רוב אספקת הקובלט בעולם נמצאת במרכז אפריקה…״ ברוח זו מצטטת הצעת החוק שהגיש סנטור ברק אובמה ב-2006 את קביעת סוכנות הפיתוח הבינלאומית האמריקאית כי ״לאור גודלה, אוכלוסייתה, והמשאבים בה, קונגו היא שחקן חשוב באפריקה ובעלת אינטרס ארוך טווח לארה״ב.״ הבטחת הגישה למשאבים של קונגו חיונית להגמוניה האמריקאית, במיוחד אל מול כוחות עולים כמו סין. באור זה יש לראות את תמיכת ארה״ב בפלישות רואנדה ואוגנדה לקונגו.

בתוך הקשר זה יש לראות גם את יחסי רואנדה עם ישראל. האינטרסים של ישראל באפריקה מרובים, מתמיכה דיפלומטית דרך השגת מודיעין ועד לניצול הזדמנויות הסחר עם היבשת בעלת הפוטנציאל הגדול. רואנדה משחקת תפקיד חשוב בכל אלה. קגאמה ציין בעבר את חשיבות הסיוע הביטחוני של ישראל לרואנדה להבסת ״ג׳יהאדיסטים״ (מושג שצריך להיות מובן ככולל את כל מי שקגאמה תופס כאיום), ושגרירת ישראל ברואנדה ציינה בעבר כי המדינה היא ״להיט בקרב משקיעים, ועכשיו גם בדיוק מעבירים שליטה ברבים מהתחומים מהממשלה לידיים פרטיות […] עוד חמש שנים יהיה מאוחר מדי להשקיע. לא תאמיני כמה משקיעים רוצים דריסת רגל במדינה… תוסיפי לכך שכוח האדם זול מאוד, אז מדובר במכרה זהב למשקיעים".

אך גם כאן, חשוב להסתכל על התמונה הרחבה יותר. ביחסיה עם הדיקטטורה הברוטלית ברואנדה, ממשלת ישראל משרתת לא רק את האינטרסים שלה, אלא גם את האינטרסים של ארה״ב – תפקיד מסורתי שתועד בהרחבה בעבר. בחימוש, אימון וידע צבאי היא מסייעת להפוך את רואנדה למעצמה צבאית אזורית. לא פחות חשובה היא התמיכה הפוליטית והמוסרית שממשלת ישראל ובעלי בריתה מספקים לקגאמה. במערב, ציינה שרה ליבוביץ-דר בצדק, נשמעת ביקורת על קגאמה במקומות רבים אליהם הוא מגיע, ואפילו בארה״ב נמתחה ביקורת על החלטתו לרוץ לבחירות לנשיאות פעם שלישית ב-2017 (בהן זכה ב-98% מהקולות). אכן, כבר ב-2012 היה ניתן למצוא כותרות המכריזות, גם אם טרם זמנן, על סיום ״הפרשה המשפילה של המערב עם פול קגאמה״, וישראל התגייסה למאמץ למנוע זאת, תוך שימוש ציני בזיכרון השואה.

> הגירוש הוא חורבן הבית השלישי שלנו, תושבי דרום ת"א

כוחות אמריקאים מביאים מים לפליטים אשר בוחרים מרואנדה במהלך רצח העם. אוגוסט 1994.

כוחות אמריקאים מביאים מים לפליטים אשר בורחים מרואנדה במהלך רצח העם. אוגוסט 1994. (צבא ארה"ב)

ביקורת יכולה עדיין להשפיע

כך למשל, בפאנל בניו יורק עם קגאמה שמומן על ידי שלדון אדלסון בנושא ״רצח עם: האם לחזקים יש אחריות להגן על החלשים״, הרב שמואל בוטח כינה את הרואנדים ״היהודים של אפריקה״, הילל את קגאמה והדגיש את האופן בו שתי המדינות שסבלו מרצח עם נורא סובלות כעת גם מביקורת לא הוגנת מהאו״ם. בפאנל הקפידו לא להעלות את הנושא של פשעי קגאמה עצמו ברואנדה ובקונגו. לחזקים, מסתבר, יש אחריות להגן רק על חלשים מסוימים. גם נתניהו דואג בקפידה לעשות קישורים בעייתיים אלו בין השואה לרואנדה לטובת האינטרסים הפוליטיים של ישראל כפי שהוא רואה אותם.

קגאמה מחזיר בשירות נאמן. לא לחינם קיבל לפני מספר חודשים פרס מאדלסון על חברותו עם העם היהודי.

הוא מבין את חשיבות ממשלת ישראל ובעלי בריתה להכשרת פשעיו, להדיפת הביקורת כלפיו ולהבטחת המשך התמיכה בו בארה״ב. מסיבות דומות הוא מנסה להפחית את הביקורת כלפיו באירופה, למשל כשהכריז לאחרונה על מוכנותו לקבל לרואנדה פליטים מלוב, לקול אנחת הרווחה של האירופאים המבקשים לצמצם את זרם הפליטים מאפריקה שנפתח לאחר הפלת משטרו של קדאפי. לאור אופי משטרו של קגאמה ואופי יחסיה של ישראל איתו, העובדה שהפליטים המגורשים מישראל לרואנדה מגורשים גם ממנה למותם או למגוון צורות של סבל שמחכה להם אינה מפתיעה, ויש לראותה כחלק מהעסקה האפילה הרחבה יותר בין ממשלות שתי המדינות. אך רגישותו של קגאמה לביקורת בינלאומית, שנדמה שהיא שהניעה את רואנדה להכחיש את קיומה של עסקה לגירוש הפליטים בינה לבין ישראל, עשויה לעצור או לצמצם את הגירוש אם המחאה נגדו תהיה חזקה מספיק.

שמואל לדרמן הינו חוקר ג׳נוסייד ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.

> רוצים לסייע במאבק נגד גירוש הפליטים? זה מה שאפשר לעשות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf