newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האופוזיציה החרדית יצאה להפגין כדי לזכות מחדש בשליטה על המגזר

מעצר עריק מצה"ל הוציא בשבוע האחרון מאות חרדים המזוהים עם האופוזיציה לסדרת הפגנות סוערות, בעוד הממסד שותק. פוסט שמנסה לעשות סדר במחלוקת בין הפלגים, לקראת חילופי ההנהגה בצמרת העולם החרדי

מאת:

בשבוע האחרון יצאו מאות צעירים חרדים להפגין בצמתי הערים ירושלים, בני ברק ובית שמש, במחאה על מעצרו של בן ישיבה עריק בבית כלא צבאי, לאחר שהועבר לצבא על ידי המשטרה.

המפגינים יצאו לרחובות בהוראת הרב שמואל אוירבך, מנהיג "הפלג הירושלמי", קבוצת האופוזיציה בזרם הליטאי במגזר החרדי, ששם לו למטרה להיאבק נגד גיוס חרדים לצה"ל וחוק הגיוס המתוקן – המכונה בפי תלמידיו "גזירת הגיוס".

> משחקי הכס של פוניבז': המלחמה שקורעת את העולם החרדי

הפגנות החרדים בירושלים השבוע (יונתן זינדל, פלאש90)

הפגנות החרדים בירושלים השבוע (יונתן זינדל, פלאש90)

למי שפספס את הפרקים הקודמים, הנה בקצרה: הזרם הליטאי, הדומיננטי שבין שלושת הזרמים המרכזיים במגזר החרדי, התפלג לפני שלוש שנים למחנה הרוב שסביב מפלגת "דגל התורה", ומחנה המיעוט המכונה "הפלג הירושלמי". מחנה המיעוט בראשות הרב אוירבך חרט על דגלו מאבק חריף נגד גיוס חרדים לצה"ל, ובמסגרת כך הורה הרב לתלמידיו שלא להתייצב אף להליך הפרוצדורלי שעורך הצבא לבני הישיבות שגיוסם נדחה. הסיבה לאי ההתייצבות נעוצה בכך שההליך הפרוצדורלי נועד להגדיל את מספר המתגייסים החרדים, בעיקר מהשכבות הנמוכות, הפריפריה והחרדים הספרדים.

המרי של הפלג הירושלמי: לא "העדה החרדית", אך גם לא "דגל התורה"

בהחלטה הזו הצטרף הרב אוירבך לקהילות הישוב הישן שתחת "העדה החרדית", שאף הם לא מתייצבים בלשכת הגיוס. רק שעל פי הכרעתו של הרב אוירבך, המאבק בחוק הגיוס הוא פסיבי ותגובתי בלבד: רק כאשר נעצר בן ישיבה עריק – יוצא "הפלג הירושלמי" להפגין להגנתו, זאת בעוד בעדה החרדית מנהלים מאבק יומיומי הכולל משמרות מחאה, הפגנות ופעולות הסברה, ובשוליים תופעות מטרידות כמו "קמפיין החרדקים", שנועד לסמן את המגייסים – "הציידים" – הפועלים בריכוזים החרדים.

השבוע נעצר עריק נוסף על ידי המשטרה, במקרה ולא אחר חיפוש, והועבר לצבא. הרב אוירבך הורה "כל הגולה כמדורת אש" – והמפגינים יצאו לרחובות. הם נתקלו באלימות משטרתית,  עשרות מהם נעצרו והם זכו לכתף קרה מהממסד הליטאי המאוים. בחברה החרדית פרץ פולמוס ער בעד ונגד ההפגנות, הפוקקות את הערים הגדולות, ששיאו היה עם פרסום התיעוד של חייל פרובוקטור שהגיע לרסס גז מדמיע על מפגינים באמצע בני ברק, והופל ארצה. עיתונאים חרדים המזוהים עם מחנה "דגל התורה" כינו את המפגינים "בהמות על שתיים" וכן "פורעים", וטורים תוקפניים מצד אנשי דגל התורה פורסמו בתקשורת החרדית, שאף הביעו שמחה לאיד המפגינים המוכים.

בכירי מפלגת "דגל התורה" ורבניה אמנם שומרים על שתיקה, אך הוראתו של שר הביטחון ליברמן לשלול מעמד משתי ישיבות המזוהות עם "הפלג הירושלמי", דוחקת בהם להתערב. בהקשר הזה צריך לציין כי שניים מחברי הכנסת של דגל התורה כיום, משה גפני ויעקב אשר, הם בוגרי ישיבת גרודנה באשדוד שבה מבקש ליברמן לפגוע.

הצעירים המפגינים כבר זכו בהכרה, כעת הם נאבקים על שליטה

כבר עם תחילת ההפגנות השבוע החלו פרשנים וכתבים לענייני חרדים לדבר על "התמונה הגדולה", ועל כך שמעצר העריק הוא רק "תירוץ" לתופעה פנים חרדית עמוקה יותר, שהצעירים החרדים בכלל מפגינים כנגד הממסד ונגד ההנהגה שדוחקת את רבניהם ממוקדי הכוח בשנים האחרונות ועוד. יש לשמוח על כך שעיתונאים מגלים יותר ויותר בקיאות בנעשה בתוך החברה החרדית, בפלגים השונים ובאידאולוגיות המנוגדות המתסיסות אותה, אך דומה שרובם הרחיקו לכת – בסופו של יום, מי שהחליט על מעצר העריק אלו הצבא והמשטרה ולא הרבנים, שמבחינתם הצהירו כי כל מעצר עריק חרדי יתקל במחאה חריפה, בלי קשר למצבו הבריאותי של מנהיג "דגל התורה" הרב שטיינמן או סיומו הקרב של "זמן חורף" (הסמסטר הארוך ביותר) בישיבות. לפעמים, גם מקריות היא אופציה.

ההבדל בין גלי ההפגנות הקודמים, שעליהם ועל ההקשרים הפוליטיים הפנים-חרדים המובהקים כתבתי כאן וכאן, נעוץ בעיקר בהתייחסות החיצונית למחאות בחוצות הערים; הסקרנות החילונית הגוברת, סדר היום שמוביל הרב אוירבך על אפם וחמתם של מתנגדיו, והעיתונאים החרדים המנסים להתנער מההפגנות ושמחים לאידם של המוחים המוכים על חשבונה של הסולידריות החרדית, בהיקף שלא נראה בעבר.

יאיר אטינגר כתב בהארץ על ההפגנות תחת הכותרת: "הפלג הקנאי של הרב שמואל אוירבך שורף את המועדון", ותיאר כיצד ההפגנות השבוע הן מפלטה האחרון של הקהילה המנודה, הנלחמת על הכרה ועצמאות. הפרשנות הזו הייתה נכונה לפני כשנתיים, בהפגנות הראשונות אליהן יצאו צעירי "הפלג הירושלמי" (וכך כאמור תיארתי אז בהרחבה), אך הן ממש לא נכונות היום: הפלג הירושלמי כעת, שלוש שנים אחרי הפילוג הליטאי, זו קהילה חזקה המיוצגת על ידי סיעת "בני תורה" בשלוש ערים ועם סגן ראש עיר בשכר בעיריית ירושלים, עיתון יומי (השורד חרף חרם מפרסמים עליו מצד משרדי הפרסום המשתפים פעולה עם דגל התורה), שורה ארוכה של ישיבות גדולות וקטנות, תלמודי תורה, סמינרים ובתי מדרש, שתי מערכות כשרות, עשרות רבנים שמזוהים איתה ועם מנהיגה הרב אוירבך וקשר חם ורציף ביניהם לבין מנהיגי הרוב החרדי – הספרדי והחסידי, זאת על אף מאמצי סיעת דגל התורה לפגוע בלגיטימיות שלה.

"הפלג הירושלמי" של תחילת 2017 הוא עובדה קיימת, ואינו זקוק לאישרור. לאחר שהתבסס, פניו קדימה אל המאבק על הנהגת הזרם הליטאי, שהם צופים כי ייפתח מיד עם תום תקופת הנהגתו הנוכחית של הרב שטיינמן בן ה-103, המאושפז בימים אלו במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים מעייני הישועה, ושתפילות לרפואתו נערכות בעולם כולו.

> תמיכה בדרעי וסימון המנהיג הליטאי הבא: כינוס נדיר של ועידת "דגל התורה"

על מנת לצבור נקודות במאבק הזה, נוקט "הפלג הירושלמי" בקו אידאולוגי נוקשה, כשהוא מותיר לדגל התורה את התדמית העסקנית והמתפשרת. המחלוקות נסובות בעיקר סביב "גזירת הגיוס" אך בעוד נושאים רבים – החינוך, הכותל, חיבוק נתניהו, השבת ואפילו פרסום מודעות על נופש פסח בחו"ל בביטאון "יתד נאמן", "שמוכיח" את האווירה הפשרנית שחודרת פנימה.

הדמוקרטיה שבדרך: ליטאים לקראת "מודל הקהילות" החסידי

בסופו של דבר, צריך להדגיש, אין באמת הבדל אידיאולוגי משמעותי בין המחנות הניצים בצמרת הליטאית, והרבנים נחלקים לכל היותר בשאלות טקטיות – זהו אך ורק מאבק על עמדות כוח, שליטה ומשאבים, שיקבעו מי האליטה שתיתן את הטון בזרם הליטאי. (עמדות הכוח הליטאיות המסורתיות הן מפלגות, ישיבות, עיתון, כשרויות, סמינרים וחיידרים, רבני שכונות, מועצת גדולי התורה, וועדות רבנים חשובות).

עם זאת, בקרב על ליבם ודעתם של האברכים ובני הישיבות, שהם העילית והעתודה ובכוחם להטות את הכף בשאלת "למי הבכורה" במגזר הליטאי, לעמדה החרדית-שמרנית יש כוח וקסם רב. למעשה, ישיבתה של "דגל התורה" על הגדר כעת מול מעצר תלמיד ישיבה, מול האלימות המשטרתית כלפי המפגינים וחרף הצהרותיו של ליברמן על פגיעה מתוכננת בישיבות גרודנה ומעלות התורה, לא עוברת טוב בקרב בני התורה, שנבדלים יותר ויותר מהקהילה החרדית הגדולה יותר, הכוללת אף חיילים וסטודנטים, ומתכנסים תחת ההגדרה החדשה לבני התורה החרדים – "ציבור היראים". (על ההבדל בין שמרנות וקנאות בהקשר החרדי והליטאי ראו כאן).

אז לאן זה הולך? ההפגנות מן הסתם ישככו עם שחרורו של העריק התורן ושובו לביתו ולתלמודו. שני הפלגים עדיין שואפים להשיג את "ההנהגה", באותו מודל שהיה מקובל בתקופתם של הרב שך וממשיכו הרב אליישיב, אך נראה כי הזרם הליטאי עובר יותר ויותר למודל המקובל אצל החסידים: חמש או שש קהילות גדולות המרוכזות סביב מנהיגים דומיננטיים, שמתנהלות במנותק זו מזו – אינן עסוקות בכפיית תפיסת עולמן על הקהילות האחרות, אך שואפות למקסימום כוח בעמדות ההשפעה. למעט הסכסוך היצרי מאד, הטעון באיבה רבה שנצרבה במשך עשרות שנים, זהו המצב גם כעת.

סיומו הלא-נראה-באופק של הפילוג הליטאי, וההתאוששות מהטראומה הקשה במגזר החרדי בשנים האחרונות, תבשר זרם ליטאי חלש אמנם, אך דמוקרטי הרבה יותר.

> החרדים מעולם לא היו כל כך חזקים, וזו בדיוק הבעיה שלהם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf