newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצבא מונע מאמן לנסוע לפתיחת תערוכה שלו בניו יורק

האמן הפלסטיני ח'אלד ג'ראר נוסע תכופות להציג את יצירותיו בעולם. חותמת הדרכון שיצר ל"מדינת פלסטין" היא מהמוכרות בעבודותיו. הפעם, כשהגיע למעבר אלנבי, הצבא פשוט אסר עליו לצאת

מאת:

כותבת אורחת: נועה יחוט

ח'אלד ג'ראר, אמן פלסטיני חשוב המתגורר ברמאללה, היה אמור ברגעים אלה להיות בניו-יורק, בתערוכה במוזיאון החדש לאמנות עכשווית במנהטן. אלא שישראל אינה מתירה לו לצאת.

ג'ראר הגיע לגשר אלנבי ביום ראשון האחרון בשעה שלוש אחרי הצהריים. אולם במקום לחצות לירדן, כפי שעשה פעמים רבות בשנים האחרונות, נאמר לו כי הוא אינו מורשה לצאת "מסיבות בטחוניות". לאחר המתנה של עשר שעות, הוא שב לביתו בסביבות אחת בלילה.

> החשמל והאוכל שאנו מספקים לעזה הם בדיוק ההוכחה למצור

חאלד ג'ראר

חאלד ג'ראר

ג'ראר בן ה-38 סיפר לשיחה מקומית כי לעשרות פלסטינים נאמר לשוב על עקבותיהם במהלך הזמן שהמתין במעבר הגבול, וזאת למרות שאחרים הורשו לעבור. אין לו מושג מדוע סורבה יציאתו, לאור העובדה שבמהלך השנים האחרונות הרבה לנסוע על מנת להציג את עבודותיו, ומעולם לא נתקל בבעיה. הוא הסביר:

לאחר המתנה ממושכת מאוד ומבלי להבין את המתרחש, נאמר לי כי בשל "סיבות בטחוניות" נאסר עליי לנסוע עד הראשון באוגוסט. כרגע המשמעות היא שהחמצתי את הטיסה שלי מעמאן לניו יורק, שאחמיץ את ערב הפתיחה של התערוכה במוזיאון החדש, וגם את הדיון ביצירותיי עם למיה ג'וריג', שריף קיוואן ונטלי בל, שאמור להתקיים ב-16 ביולי.

אתמול היה היום הארוך בחיי, יום של השפלה. חשתי גזענות של ממש מצדם של אנשי הביטחון בגשר אלנבי. חייל אחד שוחח עם המפקד שלו וכינה אותי "זבל". צעקתי עליו שאני לא זבל ושהוא גס רוח אם הוא מכנה אותי כך. איש לא הקשיב לי, כאילו איני קיים.

גשר אלנבי הוא נקודת הכניסה והיציאה היחידה עבור פלסטינים החיים בגדה המערבית הכבושה. מעבר הגבול נמצא בשליטתה של ישראל, שסוגרת אותו לעתים תכופות בפני כל הפלסטינים. במהלך החיפושים אחר שלושת הנערים הישראלים שנמצאו מתים ב-30 ביוני, ישראל הטילה איסור גורף על יציאה ממעבר אלנבי לכל תושבי חברון – מהלך שגונה על ידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בשל היותו ענישה קולקטיבית.

ח'אלד ג'ראר, אמן מולטימדיה המתגורר ברמאללה, ידוע בעיקר בשל הפרויקט שלו "לחיות ולעבוד בפלסטין", במהלכו יצר חותמת דרכון של "מדינת פלסטין" ובולים שעיצב כביטוי לריבונות ולהתנגדות לכיבוש. לאחרונה יצר סרט דוקומנטרי בן 70 דקות בשם "מסתננים", אודות הסיכונים שלוקחים פלסטינים כשהם מחפשים דרך לעקוף את החומה המפרידה בינם לבין ישראל כמו גם בינם לבין חלקים נרחבים בגדה המערבית. הסרט, שזכה בחמישה פרסים בינלאומיים, יוצג בתערוכה במוזיאון החדש בניו יורק.

> לצאת מהכלוב: יום במעבר הגבול באלנבי, ובחורה מתולתלת

הבול "מדינת פלסטין" שיצר ג'ראר. גרמניה, צ'כיה, הולנד נורבגיה ובלגיה נמנו עם המדינות שהדפיסו את הבול.

הבול "מדינת פלסטין" שיצר ג'ראר. גרמניה, צ'כיה, הולנד נורבגיה ובלגיה נמנו עם המדינות שהדפיסו את הבול.

טריילר הסרט "מסתננים"

ג'ראר נוסע תכופות לצרכי הצגת עבודותיו ברחבי העולם. לשם המחשה, ניתן לראות רשימה של כל הפסטיבלים ששמו מופיע בהם בלינק הזה. הוא אכן הופיע במרביתם. בחודש שעבר הוא קיבל אישור להגיע לירושלים לשם ריאיון בקונסוליה האמריקנית; רק לפני שבועיים שב מתערוכה בפריז.

לא ברור בשל אילו סיבות בטחוניות ג'ראר ושאר האנשים סורבו לצאת, ולמעשה נותרו לכודים בגדה המערבית. גם לא ממש ברור איך – והאם – ההסלמה הכללית הפכה אותו לאיום בטחוני בשבועיים שעברו מאז נסיעתו האחרונה, ומדוע הוא, כמו גם שאר האנשים שסורבו, לא יהוו עוד איום כזה אחרי ה-1 באוגוסט.

פנינו למנהל האזרחי – הגוף הצבאי בעל השם המטעה, ששולט על תנועת פלסטינים מתוך ואל תחומי הגדה המערבית – כדי לשאול מדוע סורבה יציאתם של ג'ראר ועשרות אחרים. עד עתה לא התקבלה תשובה בעניין. הפוסט יעודכן אם וכאשר תגיע תגובה.

* נועה יחוט היא עובדת באיגוד האמריקאי לזכויות אזרחויות בניו יורק ועורכת באתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית ב-972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf