newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצצה למתקן חולות: אוכל מזוהם, טיפול רפואי לקוי והפקרת מבקשי המקלט

המדינה לא מאפשרת לתקשורת להיכנס לתוך מתקן הכליאה חולות, ולעמוד על תנאי מבקשי המקלט הכלואים שם. קבוצת "חדשות חולות" החליטה לשבור את מסך ההסתרה, ולחשוף החוצה את המציאות הקשה

מאת:

כתבה: קרן מנור

בסוף אוגוסט 2017 קבע בג"צ כי אין לכלוא מבקשי מקלט לתקופה בלתי מוגבלת כאמצעי לחץ או ענישה, בעקבות סירובם לעזוב את ישראל. בג"צ אמנם הכשיר את מדיניות הגרוש של מבקשי מקלט מאפריקה למדינות אוגנדה ורואנדה, אך קבע שגרוש זה חייב להיעשות "מרצון". כמו כן, קבע בג"צ כי אין לכלוא את אותם אלו המסרבים לגרוש לתקופה של יותר מ-60 יום. אך כפי שהורגלנו כבר – אם קביעותיו של בג"צ אינם לרוחה של הממשלה, הפתרון יהיה סלילת דרך חדשה, עוקפת, אשר "תתקן" את החוק הקיים. יש פסיקה? נחוקק חוק שיגבר עליה.

> מה שלמדתי מאמי: מול גזענים כמאי גולן מתייצבות בלי להתנצל

כך היה כאשר פסל בג"צ ב-2013 את "החוק למניעת הסתננות" שחוקקה הממשלה שנה לפני, שקבע כי מבקשי מקלט יכלאו ללא משפט לתקופה של כשלוש שנים, למעט מקרים הומניטריים חריגים. כתגובה, חוקקה המדינה תיקון לחוק, אשר קובע כי משך הכליאה ללא משפט יהיה שנה (לאותם מבקשי מקלט שנכנסו לישראל לאחר כניסת החוק לתוקפו) ולאחריה יועברו הכלואים למתקן אותו הגדירה המדינה כ"פתוח" – כלא חולות.

כלא חולות נפתח בסוף שנת 2013, ונועד לכליאת מבקשי המקלט, גם אלו שכבר שוהים בישראל מספר שנים. ב-2014 פסל בג"צ גם את חוק זה, ונתן למדינה 90 יום לסגור את חולות. נחשו מה? חוק חדש חוקק במקום. המדינה קבעה את משך הכליאה בחולות ל-20 חודשים, שקוצרו לשנה על ידי בג"צ, וכלא חולות נותר על כנו.

בשבוע האחרון היינו עדות להתבטאויות הרבות של פוליטיקאים כנגד פסיקת בג"צ האחרונה, ולתמיכתם במציאת דרכים אשר יאפשרו גרוש בכפייה למדינה שלישית או לפחות בחקיקה חדשה שתייצר "מנוף לחץ" על מבקשי המקלט על ידי כליאתם ללא הגבלת זמן עד שיסכימו לעזוב "מרצון". היינו עדות גם לסיור המתוקשר והמבוים היטב של נתניהו בדרום תל אביב – שלמענו הפך שטח נווה שאנן ל"אזור סטרילי", על מנת שבסיורו יוכל ראש הממשלה לראות ולבקר רק קומץ מתושבי דרום תל אביב "הטובים בעיניו" שהוזמנו להשתתף בהצגה. באוזניהם יכל נתניהו לחזור ולהשמיע את הצהרותיו הפופוליסטיות וזורעות השנאה.

לפי נתוני משרד הפנים, כ-38 אלף מבקשי מקלט שוהים בישראל, רובם מאריתראה ומסודן. מעל עשרת אלפים בקשות מקלט הוגשו לרשות האוכלוסין וההגירה, אך אינן זוכות לטיפול ולבדיקה ראויה. "אנחנו עוסקים במסתננים בלתי חוקיים. לא בפליטים" קבע ביבי בבטחה אל מול המצלמות, כאילו הוא ישב ובדק בכובד ראש כל אחת מהפניות האלו.

> בג"ץ אישר את גירוש מבקשי המקלט, אך אסר כליאה ללא הגבלה

מראה ישנה ושחוקה בכלא חולות. כדי להיעזר במראה, לגילוח למשל, נאלצים חלק ממבקשי המקלט להיעזר במכשירי טלפון סלולריים. למרות הבקשות המראות לא מוחלפות בחדשות. צילום: קבוצת "חדשות מחולות".

כלא חולות כיום מאוכלס חלקית במבקשי מקלט מסודן ומאריתראה. הוא אמנם מוגדר "מתקן פתוח", אך מיקומו בלב המדבר ומחויבות האסירים להתייצב לספירה מידי ערב לא באמת מאפשרים יציאה ועיסוקים מחוץ לתחומו. חולות מנוהל ע"י שרות בתי הסוהר, מבקשי המקלט חיים בו תחת תנאי מחייה, תזונה ותברואה קשים, ונאסר עליהם להכניס לכלא מזון או תרופות. גם מספר המסעדות המאולתרות שהוקמו ע"י מבקשי המקלט מחוץ לגדרות הכלא, על מנת לספק אוכל חלופי לזה של חולות, נהרסו בשנה שעברה ומפעיליהם נעצרו.

למבקשי המקלט שנכלאים בחולות לתקופה של שנה נותר רק לחכות ולנסות להעביר את הזמן עד שיוכלו לעזוב ולבנות את חייהם מחדש. כיום, עם שחרורם, נאסר על מבקשי המקלט להתגורר או לעבוד בערים אילת ותל אביב. כל אלו תורמים לתחושת הייאוש וחוסר האונים, שהוכרזו כאחת המטרות לכליאתם, כמו שהיטיב לנסח המילים שר הפנים דאז אלי ישי: "עד שתהיה לי אפשרות לגרש אותם, אני אכלא אותם ואמאיס עליהם את חייהם".

> ביקור נתניהו בדרום תל אביב: סיוטים וחלומות על שטח סטרילי

תור בכניסה לחדר האוכל בכלא חולות. חדר האוכל לא יכול להכיל את כל הכלואים בו זמנית. צילום: קבוצת "חדשות מחולות".

הרשויות הישראליות אוסרות על כניסת תקשורת לשטח הכלא. "חדשות מחולות" הנה פלטפורמה שנוצרה בעקבות התארגנות של מבקשי מקלט הכלואים בחולות בשנת 2016, בוגרי קורס צילום של "סטודנטים בבן גוריון למען פליטים" וקולקטיב הצילום "אקטיבסטילס".

כיום קבוצת מבקשי מקלט אחרת השוהה בחולות, בוגרי קורס צילום שנערך כחלק מסדנאות "דוקו-רייטס" של האגודה לזכויות האזרח בשיתוף "המרכז לפליטים בנגב" ו"שתיל", בהנחיית צלמי אקטיבסטילס אורן זיו וקרן מנור, ממשיכה לפרסם תחת הפלטפורמה הזו. התמונות והסרטונים המפורסמים פה הם עדות ודיווח ממקור ראשון על הנעשה בתוך הכלא, שחושפים את מה שמדינת ישראל לא רוצה שתראו.

> המרוויחים הגדולים מפסק הדין של העליון הם הרודנים של רואנדה ואוגנדה

"זבובים בתוך חדר האוכל בכלא חולות". צילום: קבוצת "חדשות מחולות".

בחודשי הקיץ החלה מגיפת זבובים במקום. פרט לכך שמדובר במטרד, הזבובים נמצאים בחדר האוכל, באוכל עצמו ופגרי הזבובים מהווים סכנה בריאותית. כמו כן, ישנן בעיות ניקוז מים וביוב שמהוות מפגעים בריאותיים. בכלא ניכר שבעיות רבות נובעות מהזנחה של התשתיות. מבקשי המקלט פונים לשומרים ולאחראים במקום אך הבעיות נותרות ללא מענה.

האוכל בחולות דל הן מבחינת הכמויות המוקצבות לכל אדם והן מבחינת ערכן התזונתי. מבקשי המקלט מדווחים כי המזון נשמר במקרר במשך ימים רבים, מחומם שוב ושוב ולעיתים קרובות מוגש להם אוכל רקוב או מקולקל. המזון הוא גם אחת הסיבות לתחלואה של רבים מהכלואים.

אוכל לא ראוי בכלא חולות- ירקות רקובים ואבן שנמצאה בצלחת האורז. צילום: קבוצת "חדשות מחולות".

אוכל דל בכלא חולות – ארוחת בוקר, צהריים וערב של יום אחד. צילום: קבוצת "חדשות מחולות".

נחש בכלא חולות. צילום: קבוצת "חדשות מחולות".

בשני מקרים המתועדים כאן ניתן לראות כיצד מבקשי המקלט לא מקבלים טיפול רפואי מהיר והולם ונותרים חסרי אונים בטיפול בחבריהם. בסרטון הראשון ניתן לראות מבקש מקלט חולה בכלא חולות, שלא מקבל סיוע רפואי במשך מספר שעות, על אף בקשות חוזרות ונשנות של חבריו".

בסרטון השני, מבקש מקלט שנחנק מאוכל שנתקע לו בגרון לא מקבל טיפול במשך מספר שעות על אף שאנשי מקצוע נמצאים במקום אבל לא נותנים לו סיוע.

לא רק שרותי הרפואה אינם זמינים למבקשי המקלט. גם משרד רשות ההגירה והאוכלוסין, שנועד לטפל ולתת מענה לבקשותיהם של הכלואים בחולות, לרוב סגור ב"שעות הפתיחה" ורבים נאלצים לחכות בחוץ זמן רב. גם כשהם נכנסים לשיחה עם הפקידים, לרוב זוכים מבקשי המקלט ליחס מזלזל ומשפיל.

מבעד לעדשת המצלמה אפשר לראות את מה שישראל מנסה להסתיר – על ידי הזנחה מכוונת מצד ישראל, נוקשות והתעמרות, הופך מתקן הכליאה "חולות" למקום שאינו אפשרי למגורי אדם. האוכל המזוהם, הטיפול הרפואי הלקוי, תנאי ההיגיינה והתברואה הקשים מציירים תמונה של הפקרת מבקשי המקלט, הנכלאים במתקן למשך שנה.

> עשרות תושבות דרום תל אביב הפגינו נגד נתניהו: "דורשות צדק, לא רוצות הסתה"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf