newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הריאליטי של ביבי יורד מהפסים ועם ישראל צופה מהופנט

עדויות הנשים שמספרות באומץ לב על מעשי הטרדה ואונס הצליחו להרעיד את הארץ ואת העולם, כולם הבינו שמה שהיה לא יהיה עוד. רק במקום אחד כללי המשחק מסרבים להשתנות: סדרת האימה בכיכובו של ראש ממשלת ישראל, המנפיקה מדי יום פרק חדש לצהלת צופיה הנלהבים

מאת:

כותבת אורחת: כרמלה כהן שלומי

משהו קרה.

קמפיין #me too חשף סולידריות מרגשת וחוצת גבולות. זו חלפה בשמינו כמו בשורה חדשה האומרת למי שלא הבין: לא עוד.

שרשרת אנושית נשית קמה מעפר. מילים היו לזעקה, נשים חשפו בכאב ואומץ מעשי הטרדה ואונס. אחת ועוד אחת היו לצונאמי, וגברים שרק אתמול הניעו גלגלי ארץ לא האמינו שזה קורה להם, הממזרים עוד לא הפנימו את הכללים, חלקם נאלצו לעזוב מקום עבודה, אחרים כוססים שיניים ושותקים בחרדה, מחר תורם. איש לגורלו. והמדינה כמרקחה. גם העולם.

באותו זמן בדיוק נחשפו מעשים הקשורים בראש הממשלה ואשתו. כלומר עוד מאותו דבר מטריד. מאוד מטריד. עובדים כבר התלוננו בעבר על המתרחש במעון ראש הממשלה בבלפור, בית משפט קבע שהיתה העסקה פוגענית, והנה עובדת נוספת מתלוננת. ומה? שערי גיהינום נפתחים מעל ראשה.

אבל ראש הממשלה יכול להיות רגוע.

> הפעם הראשונה שהעזתי להתעמת עם מי שהטריד אותי

דמותו הרדופה של השחקן הראשי מרתקת, דמויות המשנה מופרכות אחת אחת. בנימין ושרה נתניהו משחקים בשלג, 2013 (אבי אוחיון / לעמ)

הסולידריות הנשית איננה. לא גרה כאן. שתסתדר. אין עומדים לצדה. לא פמיניסטיות, לא פעילים חברתיים. בשרה של המתלוננת נסרק במסרקות ברזל על-ידי עורך דינו של נתניהו וחברי כנסת, הם מקבלים במה בכל רשת שידור, מתראיינים לאורך ולרוחב וקורעים לגזרים את הצעירה החרדית שהעזה פנים מול מלכות בית נתניהו. היא סופגת אש עזה, אבל בגפה.

וראש הממשלה רגוע.

גם הפרשות הנערמות זו על גבי זו, 1000 2000 3000, מתקבלות כמו עוד פרק במשחקי הכס, אל תחמיצו. תככים, עוולות, עריפת ראשים מטאפורית, תודה לאל. אנחנו נאורים אנחנו. מי שלא צופה מפסיד. העם יושב מול הטלוויזיה ערב ערב וצופה בפרק החדש. זו רכבת הפתעות, אין רגע דל. ובפתח תקווה, כבר כמעט שנה, קומץ מפגינים מדבר אל הקיר.

אבל ראש הממשלה רגוע.

נתניהו מלהטט בכל התיקים שהוא מופקד עליהם, ממנה ומפטר, שרים יורדים למחתרת ושרי החצר האחורית עוברים לקדמת הבמה. נתניהו משתולל, זו דרמה יומית. הוא עורך כנסים, מעלה פוסטים, מצייץ בטוויטר, מאיים, הופך את השמאלנות לקללה, מאשים בבגידה, יוצא נגד המפכ"ל וחוקריו. אין רגע דל. מצביעיו חוגגים.

ראש הממשלה רגוע לאללה.

היועץ המשפטי מנדלבליט נרדם או מהתל בכולם ומושך זמן. אנשים סביב נתניהו נחקרים והוא שמור כמו אתרוג על מצע רך, דוהר קדימה על דלק של 'אל תגעו במשיחי'. ככה חסין.

ואנחנו על הספה.

מה עם עוד פרק? שלא ייגמר לעולם. זה טוב, זה. אלה חומרים של סדרת-על, איזה משחק! דמותו הרדופה של השחקן הראשי מרתקת, דמויות המשנה, מופרכות אחת אחת, ממציאות חוקים, הכל הולך. ואשתו! איזו דמות טראגית! מיטב הכותבים לא היו מצליחים לכתוב דמות מפוארת כזו. כל כך מופרך שזה לא אמין. אבל המשחק משובח. ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד בבלפור. מינימום פרס אופיר. אולי יקנו את הסדרה בחו"ל. זו תהיה גאווה ישראלית. וזה משלנו.

אנחנו מעצמת דרמות מציאות. צחוקים איתנו. איזה קורע ביבי. ואיזה דמויות פסיכיות. גדול. ככה אנחנו מתייחסים גם לנעשה בבית הקלפים שלנו. כמו אל סדרת טלוויזיה. אומת הסטארט אפ טובעת. איבדה את היכולת להפריד בין מציאות לדמיון, הכל משחק.

ועכשיו לפרסומות

מה יש בו בנתניהו שגורם לכל נושא הקשור בו להיראות כמו רדיפה על רקע אישי? איך הצליח להטות בהצלחה כל זרם לאפיקים פוליטיים? עובד מתלונן על התעמרות? הוא שתול של השמאל. סיגרים ושמפניה? זוטי זוטות. צוללות? הוא לא ידע, מסכן. חירש קצת. ועיוור. זה השמאל רוצה להפיל אותו. אפילו העיתון החינמי הפרטי שאדלסון סידר לו ומטה לטובתו את דעת חובבי עיתוני חינם, עובר בשקט על הספינים שבו והכותרות המשבחות, נחשו את מי.

איך זה שכל סוגיה הקשורה בו, כל עוולה הופכת לעניין פוליטי. שמאל נגד ימין. זו לא עוזרת בית, זו שתולה של השמאל. זה לא סיגרים, זו הפיכה שלטונית. הגורם האנושי מת. מה לנו ולעוזרת בית עלובה? הכל, הכל פוליטי. והעם מסתדר בשני מחנות עוינים. זה גאוני, אל תגידו.

אז מתי הפרק הבא ומי זאת לעזאזל שירה רבן? מרוב דמויות משנה העלילה נפגעת, תהיו רציניים.

פרסומות. עוד דקה נשוב.

כרמלה כהן שלומי, עוסקת זעירה, כותבת המון וסופרת מעט. סיפור שכתבה מופיע בספר "עד קצה הזריחה" שיצא לאור השנה.

> הרומנטיקה מתה. אולי זה דבר טוב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf