newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אם אובמה דיבר עלינו, כנראה שאנחנו קיימים

מה באמת קרה בפגישה של אימן עודה עם נתניהו, איזה ועדה השיגה הרשימה המשותפת (ועל מה ויתרה), מי אחראי להפסד באירוויזיון ולמה פרעה מתהפך בקברו. סקירה סאטירית גלילית של עיתוני סוף השבוע בעברית ובערבית

מאת:

אחת לחודש אני נוסעת להורים שלי בכפר טורעאן בצפון. בסוף השבוע האחרון מצאתי את עצמי על כביש שש לצד הרבה משפחות מעם ישראל במכוניות עמוסות בילדים, צידניות ומזרנים. בהתחלה לא הבנתי את הנהירה ההמונית צפונה עד שנזכרתי שחג שבועות בפתח.

״שני וראשון חופש מבית ספר!״ הצהיר אדם הקטן שלי מהמושב האחורי, ואני נחרדתי מהידיעה. ״לא נכון, זה חג ליהודים בלבד בבית הספר הדו לשוני״, עניתי לו. ״גם לערבים יש חג ואין בית ספר״, הוא ענה בביטחון וששון. ״כן, גם שבועות וגם ישו עלה למקום גבוה, לא זוכר לאן. העיקר שיש חופש״.

ניחמתי את עצמי בכך שלפחות שישי ושבת אצל אמא יהיו מאורע שמח, מלא אוכל ועדכונים שוטפים רבים, ומה שאותי הכי מרגש – ערימת העיתונים הגדולה של סוף השבוע. מזה שנים רבות קריאת העיתונים האלה תופסת מקום חשוב בחוויה המשפחתית שלנו. אנחנו מקפידים לריב על השאלה איפה החלקים השונים של ידיעות אחרונות, כל אל ערב, סוות אל חק, מעריב, פנורמה, אל סינארה, אל אתחאד, ישראל היום – שהצטרף לערימה לא מזמן, ועוד מקומונים רבים, ולהתווכח עם אבא על כך שהוא מכניס ידיעות אחרונות הביתה, ולמה הוא לא מביא גם את הארץ. פעם אחר פעם חוזרת התשובה הידועה: ״אין הארץ בצפון. בתחנות הדלק – אין. תביני כבר״.

אחרי שאני מסיימת לפשפש בכל הערימה המכובדת אני מתרגלת עם אחיותיי במליאה משפחתית מהודרת את כישורי הסאטירה שלי על הפרשנות לחדשות. עם כניסתה של אמא לעולם המדיה הווירטואלית נכנסה למופע גם פינה מיוחדת של עדכוני פייסבוק.

כשירות לציבור הקוראים אני מגישה לכם הפעם את העדכונים בעברית היישר מטורען, בירת התקשורת הגלילית.

> הקיץ חזר: שוטרים עיכבו ערבים שהותקפו על ידי יהודים בירושלים

ערימת העיתונים בבית המשפחה בטורעאן (פאטמה עיסא סלאימה)

ערימת העיתונים בבית המשפחה בטורעאן (פאטמה עיסא סלאימה)

תשעה באב

איימן עודה נפגש עם נתניהו! זו כנראה הפעם היחידה שבה עודה הצטלם עם פרצוף תשעה באב, כמעט בוכה מכאב ומיגון. אין תמונה אחת נורמאלית בעקבות הפגישה, וזה כנראה מסכם את התוכן שלה. עודה יצא כמו אותו רופא מחדר הניתוח שהכריז: ״הניתוח הצליח והחולה מת״. או במלים אחרות: אין תקווה, אנחנו חייבים לחזור לעבודה קשה למען עצמנו ועם מי שאפשר.

הרחק מעבר לים, סתם כך ללא התפתחות מדינית או פוליטית מיוחדת (נתניהו לא הזמין את עצמו לבית הלבן, ולא מצביעים בקונגרס על שום דבר שקשור לישראל) – התחשק לאובמה להצהיר שיש מצב שהעמדות שלו ישתנו בעקבות הצהרות נתניהו ביחס לאזרחים הפלסטינים. איזה שמחה והתרגשות ברחוב הערבי! מישהו רואה את הפלסטינים ממטר! אם אובמה מחשיב אותנו – אנחנו כנראה קיימים!

״עזבי אובמה, לא מאמינה בו, מה הוא עשה שום דבר בכלל? חלש, חלש הבנאדם", הגיבה אמא. "חשבתי שאת מאמינה רק באלוהים, אמא", הגבתי. "ונשיא ארה״ב הוא הסגן שלו עלי אדמות, אז זה בכל זאת מרגש". ובכלל, אולי עם הזמן אובמה ישנה את עמדתו מ״מאוכזב״ מישראל ל״מיואש", וזה – ודאי – כבר יהיה ממש דרמטי.

הנשיא אובמה מבקר בסעודיה (צילום: Pete Souza, דוברות הבית הלבן)

סגן האלוהים, הנשיא אובמה, מבקר בסעודיה (צילום: Pete Souza, דוברות הבית הלבן)

החדר של ליברמן

וחזרה לחדשות פנים: הרשימה המשותפת דחפה את עצמה לוועדות הכנסת השונות, וקיבלה בפעם הראשונה את ראשות ועדת קידום מעמד האישה. העיתונים מדגישים את הוויתור של טיבי על ועדת הביקורת. עודה אמר ״זה לא אני עשיתי את זה, אני חדש וחסר ניסיון, אשף הח"כים ניהל את המשא ומתן״. אותו אשף, טיבי כמובן, הצהיר: "עשיתי מה שטוב לאומה הערבית. מה רע במעמד האישה? רק אתמול התייצבתם להגן על זכויות נשים בטירה, חשבתי שאתם באמת בקטע הנשי הזה! ביקשתי ונתנו לי. חלמתם פעם על ראשות ועדה חברתית וגם ועדה ערכית בכנסת?"

בנוסף אמר טיבי שיש ועדות ביטחוניות בכנסת שערבים לא יכולים להיות בהן, כי כנראה ידברו על הערבים בדיונים שם, ואנחנו לא יכולים לבלבל את המערכת הביטחונית, רק כי בא לנו להיות בעמדות מפתח. קצת התחשבות בשכנים היהודים, מה קרה?

אני כפמיניסטית מאוד גאה ומבסוטית מההישג של ראשות הוועדה לקידום מעמד האישה, ובעיקר אם כפי שפורסם עאידה תומא-סולימאן תוביל אותה, אבל לפי העיתונים בערבית יכולנו לקבל יותר. עיתון אחד רמז שכדי שחנין זועבי לא תעשה פרצופים יחלקו את ראשות הוועדה חצי חצי, גם כך הרי יש הרבה חצאים ברשימה. יתכן שיהיו בחירות מוקדמות וזועבי בכלל לא תספיק להגיע לכסא יו"ר הוועדה.

אשר ליתר הוועדות, חברי הרשימה המשותפת בחרו באופן שקול ומקצועי את נציגי הרשימה בכל אחת מהן. זאת בניגוד מוחלט לממשלה של נתניהו, שם נבחרו שרים למשרדים שאין להם לא קשר ולא כישרון למינויים שקיבלו, ועד שילמדו מה לעשות ראש הממשלה יחזיק אותם במקום רגיש מאוד.

בכנסת הוקצה חדר גדול לרשימה המשותפת הגדולה שאפילו אפשר לשדר את הדיונים שמתקיימים בו. ליברמן, לעומת זאת, נזרק לחדר שהיה פעם של מפלגת חד״ש. נראה לי שהמסקנה המתבקשת היא שאצל הערבים הגודל כן קובע.

ועוד בעניין הרשימה המשותפת: זו פעם ראשונה שאני רואה עשר ידיעות בו זמנית על חברי הכנסת של הרשימה, כל אחד עם תמונה ותיאור של מה שעשה השבוע בכנסת, על מה הוא דיבר ועל מה מחה, וחבר הכנסת החדש אבו מערוף הציג את השאילתא הראשונה שלו בפרלמנט. הייתה אפילו ידיעה על המכנה המשותף לכל הנאומים של השבוע! טוב, קצת הגזמתם חברים. הבנו שאתם חבר'ה רציניים, אל תהיו נודניקים בבקשה.

> יש לנו מלחמה אישית ומכעורת עם המלך נתניהו

הרשימה המשותפת, נצרת, לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות, 17 במרץ, 2015. (אקטיבסטילס)

אל תהיו נודניקים. הרשימה המשותפת. 17 במרץ, 2015. (אקטיבסטילס)

פינת המכרזים

בין הידיעות השונות, על חצי עמוד ענק, נפרסה תמונה של נשיא מצרים המודח מורסי עם חבל מסביב לצוואר. ״עצרת חותכים את החבל״ – נכתב שם. אמא שוקלת להשתתף בעצרת. "אני גם אלך", אמרתי לה. ״זה של התנועה האסלאמית, ואת לא לבושה!", ענתה אמא. "אני לבושה, אמא, התכוונת שאני ללא כיסוי ראש? אז מה, יגרשו אותי מהעצרת? ח'לס לא הולכת לשום מקום, תחתכי לבד את החבל". אגב, בעיתון גם צוין כי השופט במשפט מורסי מונה לתפקיד לשר הצדק במצרים. נראה לי שפרעה בעצמו מתהפך בקברו וכועס על השפל החדש במערכת החוק המצרי.

ולפינת התרבות השבוע: נער הזהב מהאירוויזיון כיכב בעיתונים בעברית. התברר שהוא מזרחי, ששר מוזיקה ערבית עם מלים באנגלית פשוטה. הנער עלה לגמר ובעיתונים ניבאו שאם יזכה זה יהיה בזכות מיליוני הערבים באירופה שסופסוף שומעים צלילי מוזיקה קצבית ומוכרת לאוזניהם, ואם יפסיד זה יהיה גם בגלל הערבים והמוסלמים והאנטישמיים באירופה שונאי ישראל. יצא שהאפשרות השנייה התממשה.

בכל אופן העיתונות הערבית לא הזכירה את הנושא כלל. די מוזר לאור העובדה שרק ערבים רואים עדיין את הערוץ הראשון בשבת בערב.

במקום חבורת הרקדנים היהודים, במדיה הערבית חגגו את שתי הפלסטיניות שהאפיפיור קידש. כולם מבסוטים ואבו מאזן מחייך כי קיבל מהאב הקדוש את הכינוי "מלאך השלום". האפיפיור כבר חזר בו מהכינוי אבל המלאך פרש כנפיים ועף חזרה למוקטעה ברמאללה. כבר לא יעזור לישראל כמה שתכעס מזה. ככה זה. אתם רוקדים וחוגגים, עם דגלים ובהר הבית ובכל מקום, ואילו אנחנו מתפללים לשלום.

בפינת המכרזים: על חצי עמוד נפרס מכרז מעניין ורלוונטי במיוחד לחברה הערבית. ״היחידה להתיישבות במשרד החינוך״ פונה לציבור הרחב לקבל הצעות למכרז ״חיזוק המורשת של היהודים האתיופים, שיתוף משפחות, חברה ובתי ספר בפנימיות בחינוך ילדי העולים האתיופים״. בחצי השני של העמוד הופיע "מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל" שמחפש "עובדי ניקיון למשרדים בבני ברק וירושלים".

הבנתי מזה שמדיניות הממשלה תתחיל ללמד את האתיופיים חינוך יהודי ראוי וטוב, ואז בהיעדרם יהיה מחסור בעובדי ניקיון במשק, ולכן הערבים ישתלבו בענף הזה בהצלחה. כך נפתור את בעיית האתיופים שנלחמים בגזענות ואפליה, ובערבים שנלחמים באבטלה. מי אומר שהממשלה החדשה לא מתכננת מהלכים לטווח ארוך למען האזרחים כולם?

> מה קרה לי כשנכנסתי למונית עם נהג יהודי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf