השבוע שהיה: איך הצלחתי למצוא טיפת אופטימיות אפילו אצל בנט ושקד

לשם שינוי, החלטתי הפעם לנסות לראות את הטוב והחיובי במה שקורה. ח'לס עם הביקורת הקטלנית שרק מעלה את צריכת הסוכר כתגובה למירמור התמידי, שמשאיר שכבות מיותרת של עול שומני במותניים ומכביד את הגוף ואת הנשמה. בנימה אופטימית זו אסכם את השבוע שחלף.

הישג: רצח בדרך לפענוח

שוב רצח של צעירה ערבייה. זו כבר הפעם השביעית מאז תחילת השנה. מזעזע? אני לא בטוחה. הקורבן האחרון היא צעירה בת 22 שאימא שלה יהודייה ואביה ערבי, דבר שמעיד שלפני עשרים שנה ארגון להב"ה לא היה קיים וכי היו ימים שבהם נישואים מעורבים היו נחלת הפרט ולא נושא לדיון ציבורי שנדחפו אליו מילים גדולות כמו "עתיד העם היהודי", "התבוללות" ו"אופי המדינה". פעם אישה וגבר התחתנו וזהו.

בכל אופן, הצעירה, בהייה מנאע, יצאה עם החבר שלה לבלות בתל אביב. הם ישבו במסעדה ונהנו מהים. עד כאן החלק "היהודי" הנורמלי והנאור כביכול של הסיפור, החלק הערבי והפרימיטיבי של העלילה החל כשהחבר הזה מצא את עצמו נוסע עם בהייה ברכב יחד עם חברים אחרים. ואז, איכשהו צצו על גופה סימני אלימות, ואיכשהו היא זרקה את עצמה מחוץ לרכב בזמן הנסיעה ונהרגה.

כל הסיפור הזה התפרסם בתקשורת כאירוע על רקע כבוד המשפחה. עדיין לא ברור על כבוד של איזה חלק מהמשפחה מדובר – היהודי או הערבי, ולמה מתעקשים לא לקרוא לפשע הזה בשמו: "רצח מגדרי". עוד רצח שהרקע שלו הוא גברים אלימים ושתלטנים שרוצחים נשים כי הם חושבים שהגוף שלהן הוא רכוש שלהם ולא רואים את האישה כאדם שווה לכל זכר, כי חינכו אותם שהגבר טוב יותר, חזק יותר ומגיע לו יותר. נקודה. מעודד דווקא שהפעם, להבדיל מפשעי רצח אחרים של נשים ערביות, המשטרה עצרה את החברים כולם ונראה שהרצח הזה בדרך לפענוח.

> שטח ההפקר: מדוע הרשויות לא מגינות על נשים בדואיות בנגב?

האשקלונים נבהלו מהערבים שנהרו לשובת הרעב

מוחמד עלאן שבת רעב יותר מ-60 ימים במחאה על מעצרו המנהלי. הוא ביקש להישפט ולדעת במה הוא מואשם ומדוע הוא מוחזק סתם כך בכלא במשך חודשים ארוכים. עלאן ניצח את המדינה שטיפסה על עץ גבוה, לא הוכיחה שיש לה משהו נגדו ועכשיו מנסה לצאת מזה ולמזער את הנזק. הוא השיג את החופש שלו. כשהוא חצי צמח, ספק עם נזק מוחי, רגע לפני המוות אמרה לו המדינה: עוף לך לחופש הנחשק, תהיה חופשי ומאושר, נכה ומשותק.

ישראל, על פי הכותרות, פרסה את סוללות כיפת ברזל כחלק מההיערכות שלה למותו האפשרי של האסיר שובת הרעב. מאות מפגינים ופעילים פלסטינים הגיעו לעיר הדרומית אשקלון במטרה לתמוך בעציר המנהלי, יחד עם רוב חברי הכנסת הערבים ששיגרו כל העת לחלל הפייסבוק והטוויטר סטטוסים רבים, נלהבים ולא מחדשים דבר מבית החולים.

הנוכחות המוגברת של ערבים הכניסה את תושבי אשקלון לפעולת תגובה וגבורה. חלק מהאשקלונים ממש נכנסו לתפקיד המגינים על גבולות העיר מכנופיות המחבלים הערבים שכובשים את העיר, או כלשון אחד הפעילים, אשקלוני גאה שהודיע בפייסבוק: "הצלחנו לעצור את כנופיית המחבלים מכוון צומת הכניסה לעיר, פינצ'רנו את הרכבים, פוצצנו את השמשות והם קיבלו מכות רצח".

הדון ז'ואן של המגזר הבדואי

הידיעה על כך שחבר הכנסת טלב אבו עראר נרשם לאתר הבגידות העולמי (!!) ותגובתו כי יש לו שתי מאהבות בבית ולכן הוא לא צריך אתר כזה, מאוד משמחת.

דבר ראשון, טוב לדעת שיש אתר כזה בכלל, אני מברכת על כך שהעיתונאים משועממים עד כדי שהם מבלים בגלישה באתרי דייטים ובגידות שעות ארוכות. זה גם מפריך את הטענה שהתקשורת נשלטת על ידי הומואים. שנית, וחשוב יותר כמובן, אני גאה באבו עראר על הכנות שלו מול ציבור הבוחרים שלו מהדרום. בראיון ברדיו סיפר חבר הכנסת הפוליגמיסט שיש לו אישה וגם ידועה בציבור. כנראה להן הוא קרא "המאהבות שלי". מעניין אם הנשים יודעות באיזה הקשר הן הפכו לידועות באמת בציבור יחד עם הדון ז'ואן של המגזר הבדואי.

> על כסא גלגלים, בשרב הכבד, מול מחסום קלנדיה

איילת שקד מחליטה שהפוליגמיה יקרה מדי

ואם כבר נגענו באהבה לנשים ובבדואים, איך אפשר להתכחש לאהבה המפתיעה לנשים הבדואיות קורבנות הפוליגמיה שנחשפה מצדה של שרת המשפטים איילת שקד. השרה החליטה לאכוף את החוק האוסר ריבוי נשים ולהילחם בתופעה. ההחלטה התקבלה לא בגלל הדאגה לנשים, לילדים או חלילה לזכויות אדם, אלא בגלל העול הכספי, כי הרי ידוע שריבוי נשים גורם לריבוי ילדים ערבים דבר שגורם לריבוי הוצאות למדינה.

ההודעה על ההחלטה לאכוף החוק שקובע מאסר על פוליגמיה, באיחור קל של שלושים שנה, יצרה דילמה קשה בארגוני הנשים: מצד אחד האכיפה חשובה מאוד, מצד שני המניעים של שקד נודפים פטרוניות ועליונות תרבותית והתוכנית התקבלה ללא שיתוף הקהילה והארגונים שעוסקים שנים במיגור התופעה. אחת הבעיות היא שאם תהיה אכיפה של החוק האוסר פוליגמיה על עובדי המדינה הדבר יגרום ביו היתר למחסור גדול במורים, מנהלים ומפקחים של משרד החינוך במחוז דרום ולא יהיה מי שיחנך את הילדים לכבוד האדם ולשוויון מגדרי.

אבנים תמורת יום לימודים ארוך

השבוע התפרסמה תוכנית גאונית חדשה, של משרד החינוך ומנהלת החינוך של ירושלים (מנח"י) בשיתוף המשטרה, שמטרתה לשים קץ ליידוי אבנים במזרח העיר. על פי התוכנית בני הנוער הפלסטינים, הבנים בלבד, יישארו בכיתות ליום לימודים ארוך. באופן הזה המתבגרים הכלואים ליום ארוך זוכים לתקופת הסתגלות לקראת כליאתם העתידית בבתי הסוהר הישראלים, לשם הם יגיעי ממילא לפי חוק יידוי האבנים החדש.

אבל עיריית ירושלים לא לקחה בחשבון מספר דברים: הראשון הוא המחסור בכיתות במזרח ירושלים – קצת קשה להעניש תלמיד בכיתה אם אין כיתה. השאלה השניה שנשכחה היא איך תתמודד העירייה עם בני נוער רעבים ביום חינוך ארוך? הרשויות יצטרכו להקים מפעל הזנה מיוחד, אחרת האינתיפאדה נגד הרעב לא תאחר לבוא. הסוגיה האחרונה ששכחו בעירייה היא הבנות כמובן. כיצד עברה התכנית הזאת בלי לחשוב על שוויון בין המינים, על הנערות שלא זורקות אבנים.

אולי כאן טמון המפתח לפתרון משולב שיחבר בין כל המרכיבים – ניתן לנערות להכין סנדוויצ'ים לנערים המשועממים. כך ילמדו נשות העתיד לשרת את הבנים, נשמור על מסורת מגדרית ועל בטן מלאה, וכל המתבגרים בנים ובנות במזרח ירושלים יהיו עסוקים בעצמם בשעות הערב.

> בנט בהתבטאות מפתיעה: לצמצם את הפיקוח בחינוך

ללמד את הערבים את שפת שוק העבודה

במסגרת מבצעי סוף הקיץ לחינוך הערבים, נראה לי שהשר בנט הוא השר היחיד שמסרב לעזוב את תפקידו הקודם, ועוד חולם על שילוב של ערבים בשוק העבודה. הקשר הרגשי שלו עם משרד הכלכלה הביא לתוכנית של לימודי עברית לערבים מגן החובה. לטענתו התוכנית לא קשורה לזהות פלסטינית או לתרבות או למחיקתן. מדובר רק בשפה של שוק העבודה. לכן צריך ללמד חגי ישראל, שירי רחל וביאליק ואת מגילת העצמאות מגיל צעיר.

אם התוכנית תתממש יגיעו המועמדים הערבים בוגרי הגן המותאם לכלכלה הישראלית לראיון עבודה עם מדבקת עידוד על המצח. עד אז אלפי בוגרי האוניברסיטאות בארץ ימשיכו לדבר עברית טובה ויעמדו בתור בלשכת התעסוקה הקרובה ובלי מדבקות על המצח. במקביל המעסיקים היהודים משתלבים יפה בתוכנית משרד החינוך "האחר הוא עני, ויישאר עני וזה ממש בסדר מבחינתי כל עוד הוא לא יהודי".

לאן נעלמה מירי רגב? 

זה היה שבוע קיצי חם מהרגיל שרשם לזכותו כמה אירועים מרשימים וחמודים. בין היתר השרה רגב לא פתחה את הפה שבוע שלם, תודה לאל, וגשר מעריב נפל סופסוף וירד מהכותרות. ובפעם הראשונה בתולדות הפוליטיקאים הערבים, ואולי גם היהודים, חברת הכנסת עאידה תומא סולימן מבקשת לקבל משוב על חודשיים בתפקיד וזימנה שיחת "הערכה והיערכות" לקראת מושב החורף. תודו שזה חידוש מרענן בתרבות הפוליטית בת זמננו, חידוש שרק פמיניסטית מעיזה לעשות.

שבוע נפלא שיהיה לכן ולכם.

> בית המשפט: צלמים שתיעדו הפגנה בנבי סלאח נעצרו ללא עילה