newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התשובה של אתר וואלה להטרדות מיניות: גזענות

אתר וואלה דיווח לקוראיו בידיעה ראשית על בחור פלסטיני שנעצר באשמת הטרדה מינית של נשים בחוף הים בתל-אביב. האם גם כאשר גברים יהודים מטרידים נשים על החוף זה שווה כותרת ראשית באתר, או שהאימה קשורה למוצאו של הבחור?

מאת:

כותב אורח: עדו קונרד

ביום שישי האחרון פרסם אתר וואלה ידיעה תחת הכותרת הבאה: "הפלסטינים שמגיעים לחופי תל-אביב לא עומדים בפני מראה הנשים". הכתבה מתארת כיצד גברים פלסטינים מהגדה המערבית מנצלים את אישורי הכניסה לישראל, הניתנים בקלות רבה יותר במהלך חודש הרמדאן בכדי לאפשר למתפללים גישה לירושלים, ליהנות מחופי תל-אביב. אבל אם תשאלו את וואלה, הרי שלא כל הגברים הללו תמימים כל כך.

המאמר מדווח על בחור פלסטיני בן 19 מחברון שנעצר באשמת הטרדה מינית של שתי נשים בחוף, בשבוע שעבר. "בכל שנה בחודש הרמדאן אנחנו נתקלים בתופעה הזו", אמר החוקר רב סמל בכיר יוני הירשהורן בדיון שנערך בהארכת מעצרו של הבחור. עוד הוסיף הירשהורן כי "תיירי הרמדאן שמקבלים אישורים להתפלל משלבים גם טיול בתל-אביב. הם מגיעים לחופי תל-אביב וחלקם לא עומד מול מראה המתרחצות, ואז אנחנו מקבלים דיווחים על הטרדה מינית ועל תקיפה מינית".

> ברמדאן גם נשים פמיניסטיות חוזרות למטבח

פלסטינים בחוף הים בתל-אביב בסיומו של עיד אל-פיטר, אוגוסט 2013 (אקטיבסטילס)

פלסטינים בחוף הים בתל-אביב בסיומו של עיד אל-פיטר, אוגוסט 2013 (אקטיבסטילס)

אין להקל ראש במופעים של הטרדה ותקיפה מינית, ואין כל ספק כי יש להתייחס במלוא הרצינות לכל תלונה על תקיפה מינית. גברים לא יכולים לבצע פשעים מיניים אלימים נגד נשים ולצפות ליחס סלחני. אבל עלעול בכתבה של וואלה, העמוסה לעייפה בתמונות אילוסטרציה של גברים פלסטינים-למראה המזילים ריר למראה נשים יהודיות ולבנות לכאורה על החוף, אי אפשר שלא לתמוה מדוע לכל הרוחות מצאו עורכי האתר את הידיעה הזו ראויה לפרסום, בעוד ידיעות על גברים יהודים המטרידים נשים יהודיות זוכות לפרסום לעתים נדירות בלבד. האם מוצאם הלאומי של התוקפים משרת משהו פרט למספר הכניסות לכתבה, שלא לדבר על הסתה לאומנית? האם גם כאשר גבר יהודי תוקף אישה יהודיה על החוף, זה אייטם שווה דיווח?

עניין אחר שתופס את העין הוא האופן בו האתר מבנה את דמותן של הנשים היהודיות, החשופות לתקיפה. המאמר של וואלה מזכיר עד זרא את ההבנייה הגזענית של דמותו של הגבר השחור כ"פרא אולטרה-מיני בעל תשוקה אינסופית לנשים לבנות", כפי שהגדיר החוקר כריסטופר מלצר. למעשה, המאמר של וואלה רק מהדהד מחדש את הקלישאה לפיה נשים יהודיות לבנות נתונות בכל רגע נתון לסכנת תקיפה מצד פרא חום או שחור. אין בזאת, כמובן, משום תמיכה בנשים עצמן. כל שעושה הבנייה זו הוא להעמיד את הקורא מול שתי מסקנות: גברים פלסטינים הם מקור לפחד, ונשים יהודיות הן רכושם הבלעדי של גברים יהודים.

בעוד המסקנה הראשונה היא בבחינת שגרה בשיח התקשורתי בישראל, המסקנה השניה הולכת ותופסת בשנים האחרונות נפח של ממש, במיוחד על רקע צמיחתו של ארגון להב"ה, ה"מפציר" בנשים יהודיות שלא להתרועע עם גברים לא יהודים. ואולם בעוד הגזענות של ארגון להב"ה גלויה לעין כל, אתר וואלה מנסה להציג את המאמר שלו כ"חדשות". לא נותר אלא לשאול, מה יהיה גורלנו כאשר לא נוכל עוד להבחין בין השניים.

עדו קונרד הוא עורך באתר 972+. המאמר התפרסם במקור באנגלית באתר 972+

> בצבא חושבים שאבנים הורגות רק אם ערבים זורקים אותן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf