newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך משתמש משרד החוץ בהצלחה הטבעונית להלבנת הכיבוש

לאחרונה מפמפמים לנו שצה"ל הוא "הצבא הטבעוני בעולם" ושת"א היא "בירת הטבעונות העולמית". האומנם? מהאנשים שהביאו לכם את ה"פינק ווש", קבלו את ה "וג-ווש"

מאת:

כבר זמן מה יש ניצנים לכך, וידענו שזה רק עניין של זמן עד שמשרד החוץ ייאמץ סופית את ה"וג-ווש" כאסטרטגיה של ממש. אחרי הכל, ממשלת ישראל כבר מתורגלת היטב, וכמו בפינק-ווש, כך גם בוג-ווש, המתכון (הטבעוני) פשוט: לוקחים אחת אג'נדה חברתית מתקדמת, קמצוץ פעילי אותה אג'נדה שיעשו הכל לקידומה, יהא המחיר אשר יהא, ומומחי הסברה בהתאם לטעם. לשׁים את הכל ביחד לכדי עיסה דביקה, אופים ברשתות החברתיות, ומגישים חזות של מדינה ליברלית ופרוגרסיבית.

לאחרונה, התבשרנו ש"צה"ל הוא הצבא הטבעוני בעולם". תותחי ההסברה רעמו, מבקשים לעשות שימוש בעובדה הזו כדי לחזק את הטענה שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. באירוע טבעוני השנה שמעתי הסבר מעניין מאחד החיילים ב"מטה לקידום הטבעונות בצה"ל", לפיו אחרי "צוק איתן" היה גל גדול של מעבר לטבעונות בקרב חיילים. הטראומה של הלחימה, או המצפון המתעורר, גם אם באופן לא מודע, הם ככל הנראה הגורמים לתופעה הזו. בכל מקרה, בין אם מדובר בחיילים הלומי קרב ובין אם מדובר בחיילים מלאי רגשות אשם על הפשעים שלקחו בהם חלק, הצבא ודאי לא יוצא טוב מהסיפור.

אגב, למרות הגאווה הגדולה במספר החיילים הטבעונים, כנראה שהצבא לא כל כך ממהר לדאוג להם – שיטוט בקבוצות בפייסבוק של חיילים טבעונים מלאות בתלונות על זלזול והזנחה, והשנה רבים מהם אף הגישו קבילת ענק על קיפוח, מהגדולות בהיסטוריה הצבאית, כך שנראה שהמספר הגדול של החיילים הטבעונים הוא למרות, ולא בזכות, המערכת הצבאית.

כשהחומוס נהיה "ישראלי"

ממש עכשיו, באחד לנובמבר, יום הטבעונות הבינלאומי, משרד החוץ העלה סרטון בהפקתו. את הסרטון פותחת פרזנטורית לבנה וחיננית שמברכת את הצופים באנגלית: "ברוכים הבאים לארץ חלב שקדים ודבש תמרים, כי תל אביב היא בירת הטבעונות העולמית". בהמשך הסרטון, אותה מגישה מתהדרת במזונות המקומיים שהם טבעונים בהגדרה: חומוס, טחינה ופלאפל, כאילו שמדובר במזונות שהביאו אבות אבותיה מאירופה ולא במזון פלסטיני. בסרטון, בו מככבת טל גלבוע, אף מוסבר שישראל נהייתה המדינה הטבעונית בעולם בזכות פעילות יומיומית של פעילים לשחרור בעלי חיים, קשר ישיר עם חברי הכנסת, תחקירים סמויים והרצאות.

אי אפשר ואסור לזלזל בפעילות של האקטיביסטים הישראלים, שמסורים למטרה (ויש שיגידו, יותר מדי, עד כדי מחיקת מאבקים אחרים). אבל לא ניתן לייחס את כל ההצלחה לפעילים. התרבות המקומית, בהם האוכל הפלסטיני וכללי הכשרות, מהווים תשתית מצויינת לקידום הטבעונות. טענה נוספת שלא ניתן לשלול היא שהישראלים כל כך נוחים באימוץ אג'נדה של זכויות בעלי חיים דווקא בגלל הכיבוש והפאשיזם הגובר, כמפלט למצפון ולתחושת מוסר ואנושיות. אחרי הכל, אם אנו חומלים על בעלי חיים אנחנו בהכרח אנשים מוסריים וטובים הדואגים לחלש. בני האדם שמעבר לגדר? נו, הם אשמים במצב שלהם.

לצד ההצלחה של התנועה למען בעלי החיים בישראל, יש מחלוקת בשאלה האם ישראל היא אכן המדינה הטבעונית בעולם. כך, לפי ויקיפדיה, אחוז הטבעונים במקסיקו הוא כמעט כפול מאחוז הטבעונים בישראל. בנוסף, ישראל היא המדינה הרביעית בצריכת בשר לנפש, וזאת בעיקר בשל היות הישראלים הראשונים בעולם בצריכת בשר תרנגולים. עוף, מה שנקרא.

אבל העובדות לא יבלבלו את משרד החוץ. ובדיוק כמו בפינק-ווש, גם פה המדינה מתהדרת בנוצות סינתטיות לא לה: לצד ההצלחות בכנסת ובבתי המשפט שסימנה התנועה לזכויות בעלי חיים בשלושת העשורים האחרונים, המדינה ממשיכה לסבסד את תעשיית המזון מהחי בסכומי עתק, אם על ידי סבסוד ישיר אם במתן הטבות מס. תעשיות החלב והביצים הן שווקים מתוכננים ומפוקחים בהם המדינה דואגת לכיסם של המתפרנסים מניצול בעלי חיים באופן שאין שני לו באף תעשייה. משרד החקלאות כושל בפיקוח על עבירות צער בעלי חיים, וגם במקרים הנדירים בהם הוא מפקח, האכיפה בפועל כמעט ואינה קיימת.

במקרה של פינק-ווש, סוף סוף החלה גם קהילת הלהט"ב המיינסטרימית להבין שמוכרים אותה, ושלא חשוב כמה תיירים יגיעו לפה בכל שנה ביוני, הממשלה לא רואה בהם אזרחים שווים. השאלה היא, האם גם הטבעונים יבינו שהממשלה הזו מנצלת אותם כדי להלבין את פשעי הכיבוש.

כפעילי שחרור בעלי חיים, יש לנו אחריות וחובה להתנגד לוג-ווש. המאבק למען בעלי החיים הוא חשוב וצודק מכדי שהוא ינוצל כדי לרמוס זכויות של אוכלוסיות אחרות. לצד זאת, אסור לאפשר לניסיונות הניכוס של המדינה להביא לכך שזכויות בעלי החיים ירמסו, ולהשתמש בווג-ווש כתירוץ להתנגד לטבעונות. טבעונות היא עדיין הבחירה המוסרית הבסיסית המתבקשת, ודאי בקרב פעילים הנאבקים למען חירות, צדק ושוויון. את ההתנגדות לווג-ווש אנחנו צריכות לעשות כשפינו, ליבנו וקיבתנו שווים, בסולידריות עם כל האוכלוסיות המדוכאות, בהן גם בעלי החיים.

* תם גור (שם בדוי) היא פעילת זב"ח. פרטיה מצויים במערכת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf