newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על זכותם המוסרית והטכנולוגית של העשירים לאכול את העניים

עהד תמימי מושלכת לכלא, אום אלחיראן בדרך להיהרס ובתימן נטבחים בני אדם. צדק? ממש לא. אבל מה זה משנה אם לישראל וארצות הברית יש הרבה כסף?

מאת:

כשעהד תמימי היפה והאמיצה עמדה מול השופט שלה השבוע, בבית הדין הצבאי של שלטונות הכיבוש הישראליים, היו בסצינה כל הרכיבים המוכרים: חוסר הבושה וחוסר החרטה של הדיכוי; היעילות הבירוקרטית המועכת של מנגנון הכיבוש; חוסר המודעות המוחלט והמכני לקונפליקט שבין היומרה הישראלית לדמוקרטיות, למציאות שבה היא דיקטטורה צבאית חסרת רחמים וחסרת עכבות, השולטת באכזריות ובציניות בחייהם של מיליוני פלסטינים בשטחי 67' כבר 50 שנה.

הרי בשעה הזו ממש ישנם מי שמגורשים ומי שנעצרים, מי שמסולקים ומי שמוכים, בזמן שכולנו מקבלים את שבת המלכה. איזה קסם.

כל היסודות הידועים והמגעילים של הכיבוש נכחו במשפט עהד תמימי. ולא פחות משמעותי מכולם, היה שם גם השופט – הגבר האמיד, בעל המעמד, המקובל, זה שהכוח הכלכלי הגדול של העולם, ארצות הברית, עומד לצידו. ומולו: נערה דלה לא רק במובן הפוליטי, לא רק במובן הלאומי, אלא גם במובן הממשי, שמתעלה גם לכדי סימבוליזם שהיה צריך ללחוץ לכל מאיתנו על עצב הבושה עד דמעות.

> כך התדרדרה החברה במצרים לשנאת בני ישראל, וכך אנו מתדרדרים בעצמנו

מהו התמ"ג של עהד? האם יש לה סניפים של פייסבוק וגוגל?מפגינות מחוץ לכלא השרון קוראות לשחרור נשות משפחת תמימי. 6 בינואר 2018. (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

מהו התמ"ג של עהד תמימי? האם יש לה סניפים של פייסבוק וגוגל? מפגינות מחוץ לכלא השרון קוראות לשחרור נשות משפחת תמימי. 6 בינואר 2018. (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

כי איזו התנגדות יכולים להעמיד הפלסטינים בפני חברה עתירת מיליארדים, משופעת בערבי גאלה והתרמה? כזו שאמריקה, אמריקה הגדולה, ביתם של החופשיים, יענו, עומדת לצידה?

מהו התמ"ג של עהד תמימי? כמה סייבר היא מכרה בשנה שעברה? האם תעשיית ההייטק שלה מציעה רכבי ליסינג שיוסיפו לחוויית הפקק הישראלי טאצ' נועז של מורמות מעם ואתה בחרתנו? יש לה סניף של גוגל ופייסבוק?

וכמה כסף, כמה כסף התרימה אגודת הידידים של עהד תמימי בהוליווד אשתקד? קדחת.

והפער הזה, או היסוד הכלכלי של המחיקה האישית והלאומית, הנדבך הפיננסי של גבהות הלבב האתנית, עמד לעיניי השבוע אולי יותר מכל דבר אחר – כשמנחם ליברמן, השופט הצבאי, שלח את עהד תמימי לשמונה חודשי מאסר בגלל שסטרה לשליח רשמי, מוגן בהררי מזומן ואשראי, של הכיבוש.

האם הכסף קונה צדק? האם הוא הופך למוסר במשרד חלפנים כלשהו? האם התקציבים העצומים של זרועות ה"ביטחון" בישראל מעניקים, למשל, תוקף מוסרי לצווי הגירוש של שארית תושבי אום חיראן, שחולקו השבוע? או האם היישוב הקהילתי "חירן" (ארור יהיה), אשר יעוטר בגינות ובתים נאים, כבישים מטופחים וגינות ציבוריות, בית עם ובית כנסת, שיוקמו כולם על חורבות אום חיראן הצנועה, העניה ומשובשת הדרכים, האם הישוב הזה נעשה מוסרי רק בגלל שליוזמיו יש הרבה, הרבה כסף? כסף לגרש, להחריב, לשבור, להגלות? כסף כדי להפריד אתנית?

קוראת וקורא יקר: תענו על זה לבד.

צדק מוחלט בלחיצת כפתור

ובאותו זמן, במקום אחר: קואליציה ערבית-אפריקאית, בהובלת סעודיה, טובחת ומרעיבה בתימן כבר יותר משנתיים במיטב הנשק האמריקאי שכספי הנפט שלה קונים. תחשבו על זה: תימנים ששווים בקושי מאה דולר בשוק החופשי מוצאים להורג וחוזרים לצורת מולקולה בעזרת נשק שרק המצגות והפסטיבלים הכרוכים במכירתו לרודנים עולים מיליוני דולרים להפקה. טילים, כלי טיס בלתי מאויישים, לווינים, רחפנים, ספינות, סייבר. והמון האדם שמתחת, נטול האמצעים, נרמס ונמעך, מפוצץ ונשרף, מאבד איברים, בני משפחה, את היכולת לראות, לשמוע, להרגיש, ללכת, לאכול. הכל בלחיצת כפתור.

לראשונה בתולדותיה, האנושות הצליחה להביא לידי קיום, בתמיכה משמעותית של מדינת ישראל ומיטב מוחותיה הטכנולוגיים(בין השאר באמצעות שדה הניסויים האנושי המלבב של פלסטין הכבושה), טכנולוגיה שמוציאה אנשים להורג בעצמה.

אולי בקרוב יהיו גם בתי משפט טכנולוגיים, אוטונומיים, ששולחים את כל האנשים הלא נכונים לכלא, ומשפטנים ישראלים לא יצטרכו יותר להסתכל בעיניה של נערה כמו עהד תמימי ולשלוח אותה לשמונה חודשים בכלא בטחוני.

העשירים שומרים על זכותם המוסרית, הטכנולוגית, הדתית והפוליטית לאכול את העניים בכל פינה במזרח התיכון, וכנראה שגם הרבה מעבר לו. הכל בגיבוי ארצות הברית, סגנית המעצמה המוסרית ביותר בעולם. כי אלוהים הוא הרי התנ"ך והדולר, ושלושתם, מאדר פאקרז, שלושתם איתנו.

> יום בחירות בקלפיות מרצ בדרום: באשקלון ושדרות בוסקילה נותר אנונימי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf