newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חבל שדונלד טראמפ לא בא לארץ

עשרות ח"כים קפצו השבוע בדאגה מהעלבון למוסלמים ומהפגיעה בדמוקרטיה שיביא איתו דונלד טראמפ. במקביל הממשלה ממשיכה לרדוף מוסלמים מאמינים ובכנסת לועגים לערבים ולנכים. האם נשאר לח"כים על מה להגן בכלל?

מאת:

חברי הכנסת נבהלו השבוע מהגעת צונאמי הגזענות למחוזותינו: דונלד טראמפ בדרך לכאן, ועשרות מהם מיהרו לחתום על מכתב שמטרתו למנוע את המפגש עם נתניהו. "פגישתם בסוף החודש נותנת גיבוי לאמירותיו הגזעניות (של טראמפ), ובכך ביזוי אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל וכן פגיעה באזרחיה המוסלמים", הסבירה ח"כ מיכל רוזין (מרצ) את המניעים מאחורי המכתב.

החותמים משתייכים ברובם הגדול למפלגות האופוזיציה ובהן מרצ, הרשימה המשותפת, המחנה הציוני ויש עתיד. כמו כן, מטעם הקואליציה, חתמו גם ח"כ יעקב מרגי מש"ס וח"כ רועי פולקמן ממפלגת כולנו.

דיון סוער התנהל אצלי בבית השבוע: בעד או נגד? לא על הביקור עצמו, לפני שמר טראמפ הודיע על ביטולו, אלא בעד המכתב הזה או נגדו. את מה הוא משרת ולמה היה נחוץ?

> דונלד טראמפ לא יותר גזען מהפוליטיקאי הישראלי הממוצע

דונלד טראמפ (Ninian Reid CC BY 2.0)

יותר סטייל מאורן חזן. דונלד טראמפ (Ninian Reid CC BY 2.0)

ולהלן סיכום הדברים מהדיון הביתי: קודם כל, הבנאדם גזען, בוטה, דוחה ומבזה, ולא בדיוק דיפלומט. ברור לכולם שלא משנה מה הוא יעשה – הוא ייצר כותרות. אבל במה הוא שונה מאורן חזן, למשל? חזן מגדיר את עצמו איש עסקים וגם טראמפ הוא איש עסקים, מבריק כנראה (עד שנגלה אחרת), שככל הידוע לא סרסר בנשים (בניגוד לטענות לכאורה נגד חזן), ובתי המלון שלו הם ברמה קצת יותר גבוהה מאלה של חזן בהונגריה.

אבל תכלס, אם ננטרל את נושא ההון והכסף, שניהם מדברים באותה רמה, או ליתר דיוק תת-רמה. חזן הוא נבחר ציבור לגיטימי לפי מצביעי הליכוד והימין, וטראמפ מועמד מוביל במפלגתו. אז לפני שאתם, חברי הכנסת המכובדים, מזדעזעים משערורייה בלונדינית מחו"ל, תנקו את בית הנבחרים שבו נאמר "ג'יב אל-הוויה" ושבו לעגו לאנשים עם מוגבלויות.

שבו על הגדר

הדיון המשיך והגענו להגנה על "אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל". מה אני אגיד לכם? בטיעון הזה בן זוגי ניצח אותי. אני טענתי שלא משנה מה ישראל עושה לפלסטינים בכל מקום – הסגר על עזה, הכיבוש, הרציחות, ורדיפת האזרחים – לא חסרים לנו עוד גזענים ופשיסטים פה, יש מלא תודה לאל. טראמפ הזה לא לגיטימי בעיניי ולא יכול להיכנס לכאן. שחור על גבי לבן. אבל אז זוגי החכם הסביר שדווקא בגלל שאנחנו סובלים מהגזענות של ישראל, הבנאדם מאוד מתאים לכאן: החיבוק שהוא היה מקבל מנתניהו היה משרת את הטיעון שהם דומים, ואם העולם מקיא מטארמפ, אולי יתחיל פה קלקול קיבה קולקטיבי גם ממדיניות נתניהו. הזוויג הזה מושלם!

דמיינתי בראש את תמונת היום, שקראתי לה "טראמבובינה", בה נראים שני הגברים האלו יחד. זה באמת הדבר הכי הגיוני. מאות אלפי אזרחים בבריטניה חתמו נגד טראמפ, ופה מנהיג העם היהודי מקבל את פניו בחום. למה לא?

אני יכולה אם כך להבין למה חברי כנסת ציונים, שעדיין חולמים על מדינה בעלת צביון דמוקרטי, נאבקים בביקור ולמה יש להם אינטרס שלא להלבין את פניה השחורות של ישראל מול העולם. אכן פדיחה! אבל מה מניע את חברי הרשימה המשותפת להצטרף בהמוניהם לקרקס הגינויים? האם המסר הוא שגם אנחנו מאמינים בדמוקרטיה הישראלית, היקרה לנו, ורוצים לשמור עליה מכל משמר? הרי בהפוך על הפוך, חברי הרשימה היו חייבים לשבת בשקט ולא להתלהב ממסע המאמצים לעצור את הביקור. כפי שאומר הפתגם הערבי החכם: بنقعد عالحيطة وبنسمع الزيطة – כלומר, נשב בשקט על הגדר ונשמע שהכל סוער.

> בג"ץ, אויב זכויות האדם בישראל

בנימין נתניהו מדליק נרות חנוכה עם נפתלי בנט (עמוס בן גרשום, לע"מ)

בכלל לא נגד מוסלמים. בנימין נתניהו מדליק נרות חנוכה עם נפתלי בנט (עמוס בן גרשום, לע"מ)

ומה עם הגז?

למה הדם הערבי התחמם פתאום וחברי הכנסת הערבים מיהרו לחתום? "זה בטח כי הם נעלבו מההצהרות שלו על מוסלמים", אמרתי לבעלי היקר. "עד כאן. מי שנוגע באסלאם ומעליב את המוסלמים אסור לו לבוא לכאן!" אבל איך ששמעתי את עצמי צחקתי מההתפעלות שלי עצמי ומהסתירה הפנימית במשפט.

כי "כאן" זו לא פלסטין, זאת ישראל, וכאן ממשלת ישראל לא מזמן דרכה על כל המוסלמים וכל הערבים וכל בני המיעוטים הלא יהודים והוציאה מחוץ לחוק תנועה ואסרה על אלפי מוסלמים להתארגן ולפעול במדינת הפלורליזם הדתי. רק ביום חמישי נעצרה אישה בת 64 כי היא נהגה להתפלל במסגד אל אקצא והצהירה על עצמה כפעילה בתנועה האסלאמית. נתניהו מבשל כאן מלחמת דתות כבר המון זמן, ואין בלבו שום כבוד או קבלה לדת האסלאם, גם אם הוא מצהיר שיש בו כבוד לכל הדתות ולכל האזרחים.

אז מה אם טראמפ לא רוצה שמוסלמים יכנסו לארצות הברית כי הוא מפחד קצת? אם היינו עושים סקר בישראל, שילמד אותנו מה עמדת היהודים כלפי מוסלמים אזרחי המדינה, ברור לכם מה הייתה התוצאה, לא? מספיק לשוטט בין התגובות לידיעה על הביקור באתרי החדשות כדי לראות כמה העם היהודי אומר את הדברים דוגרי ובלי חוכמה דיפלומטית. "טראמפ צודק, והלוואי שהיה לנו מנהיג כמוהו שמעז להתבטא כך", כתב אחד, וזו עוד התגובה הכי מאופקת שמצאתי בשבילכם. לא חסרים פה אזרחים שמחפשים עוד גזענות, עוד בוטות, עוד ים של שנאה, ומעל כל התמהיל הזה כמה שיותר דיכוי וכוח.

חברי הכנסת מהאופוזיציה, שפעלו מהר הפעם נגד הביקור, נתנו אחלה שירות לנתניהו. טראמפ גאל את הכנסת מעוד מופע הזוי ומופרך של בזיון בית המחוקקים כאשר הודיע שהוא מבטל את הביקור. "אני לא רוצה להגביר את הלחץ על נתניהו, ואני בספק שהוא לא חושב כמוני", הוא אמר.

הרבה אנשים נשמו לרווחה וחזרו לשגרה ואצלי בבית הוויכוח עבר לנושא חשוב לא פחות: השפעת מתווה הגז על ההחלטה הרת הגורל איך לחמם את הבית בחורף הזה, עם תנור הגז או עם מזגן וחשמל. בשני המקרים זה יעלה הון, ולנו אין כסף כמו לטראמפ, שלא דופק חשבון לאף אחד.

> לשבור שתיקה על אלימות מינית – בערבית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf