newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חוק הלאום: שם חדש למצב ישן וקבוע

אף שופט או פקיד ישראלי לא צריך חוק יסוד בשביל לדעת שתפקיד המדינה הזאת הוא להעדיף בכל רגע ובכל עניין את היהודים על פני הערבים

מאת:

חוק הלאום שעומד במרכז המשבר הקואליציוני מרגיש בעיקר כמו אחד מאותם אירועים שהעיתונות הפוליטית מסוגלת לטחון בווליום גבוה במשך ימים ולילות ושהציבור יחסית אדיש אליהם (המשא ומתן עם הפלסטינים הוא עוד דוגמה מהסוג הזה). אין לי ספק שמרבית הציבור בכלל לא יודע מה החוק הזה אומר, ומכיוון שמונחות על השולחן שלוש הצעות שונות, קשה עוד יותר לדעת מה מסעיפי החוק יגיע לקו הגמר. החוק נתפס בעיקר כעוד קרב במלחמה בין אלו שרוצים מדינה "יהודית" יותר לבין מי שרוצים שהיא תהיה "דמוקרטית" יותר, ושני הצדדים רושמים רווחים פוליטיים מסוימים בקרב הקהל שלהם.

לדעתי אין שום צורך בחוק הזה, ולא מפני שהחוק מסוכן לדמוקרטיה הישראלית, אלא כי מדינת ישראל העדיפה מאז ומעולם את האינטרסים של היהודים על פני הדמוקרטיה, ואף שופט, מושל צבאי או מחוקק לא היה צריך בשביל זה חוק יסוד. אפשר לומר שהמלחמה נגד חוק הלאום קשורה יותר לדימוי העצמי של מחנה שרוצה להאמין שהוא חי בדמוקרטיה ליברלית.

במציאות הישראלית שאני מכיר ושבה אני חי כבר ארבעים שנה, יש ריבונות אחת בין הים לירדן, והיא מעניקה זכויות מלאות לכל היהודים שחיים בתחומה. הפלסטינים לעומת זאת מחולקים לכל מיני תתי קבוצות – יש אזרחים שמופלים לרעה, יש "תושבים" במזרח ירושלים שאין להם זכויות מלאות למרות שהם חיים בעיר הזאת מדורי דורות, יש נתיני המשטר הצבאי בשטחים ויש נצורים בעזה. כל יהודי הוא אזרח שלם ומלא, וכל ערבי הוא בקטגוריה משלו, חלקית ודפוקה. אם זו לא מדינה שמעדיפה את היהודים על הערבים, או את היהודים על הדמוקרטיה, אז אני לא יודע מה כן.

יש מי שטוענים שהחוק הזה יהווה תשתית לפסיקה וחקיקה נוספת שתפלה יהודים מערבים. כאמור, כל מערכת החוק והממשל הישראלית כבר מפלה יהודים וערבים. בג"צ לא צריך את חוק הלאום בשביל לאשר את חוק הנכבה ומינהל מקרקעי ישראל או קק"ל או משרדי הממשלה לא צריכים את חוק הלאום בשביל להבין שתפקידם להעביר מקסימום אדמה מערבים ליהודים או לסייע לאלע"ד להתנחל בשכונות ערביות במזרח ירושלים.

נסו להיזכר בכל האירועים שבהם בתי המשפט או הבירוקרטיה יישמו במלואו את "עקרון השוויון" בין יהודים לערבים, ונראה לכמה דוגמאות תגיעו. מן הסתם, כולן גם ייגעו רק לאזרחי ישראל הערבים, שהם בסופו של דבר מיעוט בקרב הערבים שבתחומי הריבונות הישראלית. בישראל אי אפשר אפילו להעלות על הדעת מצב שבו יהודי וערבי תושב בלעין או סילוואן יהיו שווי זכויות – הרי זה סוף החזון הציוני! – אבל חוק הלאום הוא-הוא האיום על הדמוקרטיה.

ניקח לדוגמה את פסק הדין החשוב ביותר של בית המשפט העליון – בג"צ קעדאן, שאילץ את היישוב הקהילתי קציר להקצות מגרש לאזרח הישראלי פלסטיני עדל קעדאן ולאשתו. יש מי שאומרים שגל החקיקה הנוכחי, מחוק ועדות הקבלה המתועב ועד לחוק הלאום המטופש, הוא תגובה לבג"צ קעדאן. אבל בואו נודה: כמה אזרחים ערבים כבר יש שרוצים או יכולים להרשות לעצמם לקנות בית ביישוב קהילתי יהודי? את מי בדיוק הפסיקה הזו משרתת? אם בית המשפט היה באמת מחויב לעיקרון השוויון, אם הוא באמת היה אקטיביסטי, הוא היה מכריח את המדינה להקצות קרקעות ותוכניות מתאר לערבים באותה האינטנסיביות שהיא עושה זאת ליהודים. המחשבה הזאת נשמעת כל כך רדיקלית ואבסורדית שזה רק מלמד כמה עמוק אנחנו בתוך המצב המנטלי של חוק הלאום, עוד לפני שאלקין או איילת שקד פתחו בכלל את הפה.

שלא לדבר על חוק האזרחות, שמונע ממאות אזרחים פלסטינים-ישראלים לגור בארץ עם בני זוגם. איפה נשמע דבר כזה? באיזו עוד מדינה בעולם מונעים מאזרחים את הזכות הזאת באופן גורף? ואת התועבה הזאת בג"צ אישר – פעמיים. פה פחות או יותר היה צריך להיגמר הדיון על בית המשפט האקטיביסטי או השמאלני. ומה עם העובדה שמפלגות ערביות לא היו פה מעולם בקואליציה? שבכל ההיסטוריה הישראלית היה רק שר ערבי אחד? האם מישהו היה מדמיין תוכנית פראוור לציבור היהודי? איך אנשים רציניים יכולים להעמיד פנים שהמדינה הזו אינה "מדינת הלאום היהודי" בכל רגע ורגע נתון?

צריך גם לומר מילה על הכיבוש, שכבר מזמן אינו אינו איזו תאונה זמנית, אלא הפרויקט המרכזי של מדינת ישראל בארבעים ומשהו השנים האחרונות. אני בטוח שהפלסטינים בדהיישה ובחברון מאוד מבוהלים מחוק הלאום. עכשיו כשיעצרו אותם במחסומים או יחפשו להם בבתים באמצע הלילה או ישליכו את הילדים שלהם לכלא לשנתיים, זה לא יהיה בשם המדינה הדמוקרטית והיהודית, אלא היהודית והדמוקרטית. בסדר הזה ולא להפך.

בקיצור, כמו בכל יום אני מאחל לממשלה הזו שתיפול ולא תקום, ואם זה על חוק הלאום – שיהיה. אבל בואו לא נעמיד פנים שיש פה איזו נקודת מפנה היסטורית. להילחם על הדמוקרטיה זה לנסות להפוך את ישראל למדינה שוויונית ודמוקרטית, ולא להעמיד פנים שהיא כזו כעת, ואז להילחם על האשליה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf