newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"האם את חושבת גם עלי?" מכתב מפליטה פלסטינית למיקי חיימוביץ'

בקשתה של חברת הכנסת ופעילת זכויות בעלי החיים, מיקי חיימוביץ', להחליף את ריפוד העור של כסאה בכנסת הובילה למסר יוצא דופן שנשלח אליה על-ידי פליטה פלסטינית, במקור מהכפר עליו עומדת כיום הכנסת. חיימוביץ' בתשובה: אשמח להיפגש

מאת:

עם פרסום הידיעה על בקשתה של חברת הכנסת הטרייה מסיעת "כחול-לבן", מיקי חיימוביץ', להחליף את ריפוד העור של הכיסא עליו היא מיועדת לשבת במליאת הכנסת, קיבל העיתונאי ודיע עואודה מכתב לא שגרתי מפליטה פלסטינית המיועד לחיימוביץ', פעילה מוכרת למען זכויות בעלי חיים. עואודה מיהר לשגר את הפנייה לחיימוביץ', ואף זכה למענה מחברת הכנסת הנכנסת. להלן חילופי המסרים בין השניים.

"האם תתחשבי באותה מידה גם בבני אדם שאינם יהודים, כמוני, כבת למשפחה פליטה שבמשך שנים רבות לא היתה בתוך ביתה, לא על כיסא מרופד בשום עור או כיסא שבור?" חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' (רבקין פנטון / פלאש90)

לכבוד ח"כ גב' מיכל חיימוביץ,

שלום רב וברכות על תפקידך החדש,

אני פונה אלייך במכתבי זה בברכת שלום, ובתוכי תוהה אם תתרמי בצורה כלשהי להגשמת השלום עם העם הפלסטיני שכולם מייחלים לו. פנייה זאת באה ביום השבעתך כחברת כנסת חדשה, ובעקבות בקשתך האנושית, המצפונית והמכובדת כצמחונית ידועה שיחליפו לך את הכיסא המרופד בעור הצבי בכיסא אחר.

הודות לתקשורת הגיע סיפורך לאוזניה של גזאלה, פלסטינית תושבת מחנה פליטים ליד ירושלים. גזאלה, בעברית, פירושו איילת או צבייה, והיא בת למשפחה שהתגוררה על גבעה שנקראת בערבית  "תל שייך בדר", אותה גבעה שעליה הוקמה הכנסת, סמוך לגבעת רם, לפני שנעקרה בנכבה בשנת 1948, יחד עם פלסטינים מירושלים המערבית ועם עשרות מהכפרים סביבה שנעלמו כלא היו, במהירות הצבי.

היום גאזלה פנתה אליי כעיתונאי וביקשה למסור לך דרישת שלום ולהעביר לך מסר קצר:

"התחשבותך בצבי ובחיות בכלל משמחת אותי, כי אני כמוך גם אישה וגם צמחונית. ובאותה בנשימה אני תוהה האם תתחשבי באותה מידה גם בבני אדם שאינם יהודים, כמוני, כבת למשפחה פליטה שבמשך שנים רבות לא היתה בתוך ביתה, לא על כיסא מרופד בשום עור או כיסא שבור, וזאת כתוצאה מנישול ועוני מתמשכים בעקבות עקירתנו מכפרינו ליפתא, אליו שייכות האדמות שעליהן הוקמו הכנסת ומשרדי הממשלה.

לפני הבחירות לכנסת ה-21 שמתי לב שמפלגתך "כחול לבן" התעלמה מהפלסטינים תחת הכיבוש, הרחוקים ממקום מושבך כעשר דקות נסיעה בלבד, ולא שמענו ממנה וממך אפילו הגה שדומה למילה שלום. האם אצפה ממך כאשת ציבור ישראלית, כאישה ואימא שתתחשבי גם בחיי שותפות ושלום כנים ובבני אנוש כמוני וכמו המון פלסטינים ילידים שחלקם הרב הפכו פליטים? האם לצפות שתנסי לתרום לעשיית שלום ושותפות והענקת זכויות שוות לאנשים שחיו פעם בשלום ושכנות טובה עם יהודים וגם עם איילים יפים בסביבתם הטבעית בתל אלשייך בדר? או מה שהיה לפני הבחירות ימשיך להיות אחריהן, ואישה כמוני ושאר הפלסטינים ימשיכו להיות מבחינת מפלגתך ומבחינתך נוכחים נפקדים?"

עד כאן תרגום מדויק של האיגרת ששלחה אלי אותה גזאלה, ואשר נתבקשתי על ידה להעבירה אלייך.

מקווה שאוכל לקבל התייחסותך ולהעבירה אליה. מי יודע, אולי תיפגשו בשלום.

בידידות,

ודיע עואודה

עיתונאי

תשובתה של חברת הכנסת מיקי חיימוביץ:

"שלום ודיע,

אנא מסור לה כי התרגשתי מאוד מהאיגרת ששלחה. כולי תקוה שאוכל לפעול לקירוב לבבות ודיאלוג עם כל אדם באשר הוא, ובוודאי עם פלסטינים כמו גזאלה. תקוותי לשלום היא כנה ואמיתית ואשמח לפגוש אותה. בברכה, מיקי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf