newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חקירת הצוללות דחפה את נתניהו להבעיר את ירושלים

בניגוד להמלצת גופי הביטחון שאינם המשטרה - זו שחוקרת כעת את ראש הממשלה - קיבל הקבינט את ההחלטה שלא להחליט, ודחף את ירושלים ואת ישראל כולה להסלמה שגבתה מחיר כבד. כעומק החקירה

מאת:

כותב אורח: מירון רפופורט

כמה מלים על נתניהו, צוללות ומגנומטרים

החלטת הקבינט ביום חמישי קבעה שיא של בריחה מאחריות. בעוד שלכולם ברור שמדובר בהחלטה שעלולה – סיכוי ממשי ודאי שהיה – להצית אש בירושלים, ואולי בארץ כולה, הקבינט "הסמיך" את המשטרה לקבוע את סידורי הביטחון בהר הבית, כאילו מדובר בהסדרי התנועה בתל אביב בזמן מצעד הגאווה או המרתון.

ברור שהכלים של המשטרה להעריך את גודל הסכנה נופלים מהכלים שנמצאים בידי השב"כ, צה"ל והמועצה לביטחון לאומי, ובכל זאת ההחלטה הזו נמסרה לידי המשטרה. יכול היה הקבינט להחליט שחובה להשאיר את המגנומטרים, יכול היה להחליט להסירם, אבל ברור שזו החלטה בעלת משמעות לאומית, לא החלטה משטרתית.

> ישראל יכלה למנוע את היום המדמם הזה בירושלים

ההחלטה הזו משקפת תהליך ארוך של היחלשותם מנגנוני הביטחון בצמרת הישראלית. מאלאור אזריה והתפטרותו של יעלון, דרך עצירת ההחלטה להרחיב את קלקיליה ועד אתמול. הממסד הביטחוני כמעט מאוחד בדעה אחת, הממשלה מחליטה אחרת. קשה עוד להעריך מה יהיו השלכותיו של התהליך הזה, אבל קשה להמעיט בחשיבות שלו.

אין-החלטה מסוכנת מאד

אך נדמה שלתהליך הזה נוסף עוד אלמנט. חולשתו של נתניהו. נתניהו תלוי היום בימין יותר מאי פעם. זה שבבית היהודי, וזה שבתוך המפלגה שלו. הימין הזה נותן לו גיבוי מוחלט בחקירות, מתוך חשש שאם נתניהו ייפול, הימין ייפול יחד אתו. אבל זה לא אומר שהימין לא גובה מחיר על התמיכה שלו. הזובור שהימין עשה לנתניהו בחוק ההסדרה ובקלקיליה, לשם הדוגמה, הם ביטוי של המחיר שגובה ממנו הימין.

עכשיו, עם ההתפתחות בחקירת הצוללות, התלות ההדדית הזו נעשית חריפה יותר. בניגוד לפרשת המתנות או ידיעות-ישראל היום, שבוחרי הימין סירבו להתרגש מהן, סיפור הצוללות הוא שונה. גם ללא קשר פלילי, אם יתברר שהעסקה הזו, שנתניהו דחף אותה בכל כוחו, הייתה מושחתת מיסודה, יהיה לציבור – כולל למצביעי הימין – הרבה יותר קשה לבלוע אותה. אם יתברר שמעורבותו של דוד שמרון – בן דודו, איש סודו, והמוציא והמביא הפוליטי שלו – משמעותית בפרשה, זה רק יחמיר את הדברים. גילויים אפשריים לגבי מעורבותם של מקורביו של נתניהו, או אפילו של נתניהו עצמו, בהסכמה ישראלית למכירת צוללות למצרים, תקרב את הפרשה למחוזות הבגידה.

לכן, גם אם השב"כ, אמ"ן והמל"ל הצליחו לשכנע את נתניהו בנחיצות הורדת המגנומטרים (אין לנו אינדיקציה שזה קרה, אם כי גם ההפך לא ברור), הסיכוי שלו להעביר החלטה כזו בקבינט לא היו גדולים. לא רק בנט קיבל פה נפח, אפילו ארדן הפך לאגוז קשה. אחרי שהבטיח בסגנון "קיראו את שפתיי" שהמגנומטרים לא יירדו, החלטה הפוכה הייתה מציגה אותו באור גרוע מאוד. שלא לדבר על כך שאין לנתניהו עניין מיוחד להסתכסך עם המשטרה בדיוק בשעה שהיא נמצאת ברגעים הכי רגישים של חקירת הצוללות.

החולשה הזו, של נתניהו מצד אחד ושל מערכת הביטחון מצד שני, מסבירים לדעתי את האין-החלטה של הקבינט. אין-החלטה שהייתה למעשה החלטה מסוכנת מאוד.

מירון רפופורט הוא עיתונאי ישראלי ומראשי תנועת "שתי מדינות, מולדת אחת"

> מה כל כך מפריע להם בגלאי המתכות?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf