newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל לפלסטיניות: חתונה והריון אינם צרכים הומניטריים

צעירה מעזה שרצתה להנשא בתורכיה סורבה על ידי ישראל. אישה מטול כרם שביקשה להתייחד עם בן זוגה האסיר סורבה גם היא, אבל הצליחה ללדת מהברחת זרע. איזה עתיד אנחנו מציעים לנשים האלה?

מאת:

עמירה הס מפרסמת היום ב"הארץ" כתבה על צעירה מעזה שביקשה לנסוע לתורכיה כדי להנשא ולחיות שם – ובקשתה נדחתה. הצעירה פנתה למינהלת התיאום והקישור הישראלית באמצעות "הוועדה האזרחית" של הרשות הפלסטינית, בבקשה לצאת דרך מחסום ארז לעבר הגדה המערבית, ממנה לירדן ומשם לתורכיה (חלילה לא דרך נתב"ג).

תשובת המדינה הייתה שחתונה אינה צורך הומניטרי, והרי במסגרת מדיניות המצור על עזה רק בעלי צרכים הומניטריים (כפי שאלה מוגדרים על ידי ישראל) יכולים לצאת מהכלא הענק המכונה רצועת עזה. הרי למה שניתן לכלה הצעירה להתחתן אם היא לא מפילה את שלטון חמאס?

במקביל סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" מפרסמת שאתמול (שני) בגדה המערבית עלה מספר הילדים שנולדו לאסירים פלסטינים בכלא הישראלי באמצעות הברחת זרע ל-35. רולא מטר, אשתו של האסיר הפלסטיני פאדי מטר (אין קשר משפחתי לח"מ), השפוט לעשר וחצי שנים, ילדה תאומים מזרע שהוברח מבית הכלא למרכז פוריות בשכם, שמספק שירותי הפרייה בחינם למשפחות האסירים.

בניגוד לנהוג ביחס לכל שאר האסירים בבתי הכלא בישראל – לרבות יגאל עמיר – המדינה מונעת מאסירים פלסטיניים ביקורי התייחדות, ומסרבת להכיר בזכותם להביא ילדים לעולם. לא צורך הומניטרי, כבר אמרנו? כך בתגובה הולכת ומתרחבת תופעת הברחת הזרע מבתי הכלא.

אני חושב של שתי הנשים האלה, א"ע מעזה ורולא מטר מטול כרם. שתיהן לא חטאו לאיש. אין נגדן שום טענה. שום אישום. הן לא מסוכנות לביטחון האזור. הן לא חברות בדאע"ש ולא מהנדסות גרעין באיראן. המדינה לא מאשימה אותן בדבר. כל מבוקשן הוא לחיות חיים נורמליים. א"ע רוצה להתחתן ולצאת מעזה, לחיות את חייה רחוק מכאן. רולא מטר ילדה כבר לפני שמונה שנים, והיא רצתה עוד ילד או ילדה (ובסוף קיבלה בן ובת). וישראל, שיושבת על ברז חייהן, מחליטה למנוע מהן את הדברים הכל כך בנאליים האלה, הכל כך פשוטים.

אלה דוגמאות זעירות, יום-יומיות, לשליטה הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה. יש עוד רבות אחרות. מה יש לנו להגיד לנשים האלה? מה יש לפוליטיקאים הישראלים להגיד להן? איזה עתיד אנחנו מציעים להן, שחיות כאן, לצדנו, עמנו?

> השקופים מכולם: הח"כים הערבים באמת צריכים לדאוג לפלסטינים בשטחים 

תהלוכת הפגנה עם חתונה בכפר מעסרה, 2009 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תהלוכת הפגנה עם חתונה בכפר מעסרה, 2009 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf