newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"טעות הסופר" שעוררה תקווה אצל חמישים סטודנטים מעזה

מתאם פעולות הממשלה בשטחים פרסם כי חמישים סטודנטים מעזה יורשו לצאת ללימודים בגדה, בפעם הראשונה מזה 15 שנים. כמה שעות לאחר מכן הוא חזר בו, והסביר כי הפרסום היה "טעות סופר"

מאת:

כותב אורח: אמיר רותם

תקציר הפרקים הקודמים: בראשית השבוע התפרסמו בתקשורת הפלסטינית ידיעות לפיהן הוועדה האזרחית הפלסטינית הגיעה להבנות חדשות בשיחותיה עם נציגי מנהלת תיאום וקישור סניף עזה, ושבין היתר, לראשונה זה 15 שנים, תושבי רצועת עזה יוכלו לצאת ללימודים גבוהים בגדה המערבית.

אתמול, יום רביעי, כבר התפרסם באתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) כי יורשה ל-50 סטודנטים מעזה לצאת ללימודים בגדה. חלפו רק כמה שעות, ומשעוררה הידיעה התעניינות בתקשורת, הודיעה דוברת מתפ"ש לארגון "גישה", כי הפרסום מקורו בטעות אנוש. "טעות סופר", כן טענו במתפ"ש.

העותק של "סטאטוס הרשאות בסגר" – קובץ הפקודות שמתפרסם מדי כמה שבועות ובו מתרעננות המגבלות שמטילה ישראל על הציבור הפלסטיני – שבישר על המאורע ההיסטורי הוסר מאתר מתפ"ש, ועלה למחרת רק לאחר שהסעיף נמחק.

מה התרחש מאחורי הקלעים בשעות האבודות שבין זמן הפרסום למועד ההחלטה על הסרתו? אין לנו תשובה, אבל נדרש מאמץ גדול כדי לקבל בלא שאלה את גרסת מתפ"ש כי מדובר ב"טעות סופר" כלשונם.

ומדוע שידיעה על 50 סטודנטים, שאמורים מתישהו, תחת תנאים כלשהם, לקבל, אולי, היתר לצאת ללמוד, תעורר כזאת התרגשות? בעיקר כי החלטה כזו הייתה אמורה לסמן סדק נוסף בהכרה ישראלית בקריסת תפישת הסגר – לפיה בידודה של רצועת עזה והפרדת תושביה מחלקה השני של הטריטוריה הפלסטינית בגדה המערבית הן מהלך ביטחוני ומדיני נחוץ ולגיטימי.

> אנחנו פשוט לא מבינים עד כמה נורא המצב בעזה

סטודנטיות פלסטיניות בעזה (צילום: ג'ו קרטון, פליקר CC BY-NC 2.0)

סטודנטיות פלסטיניות בעזה. אילוסטרציה. (צילום: ג'ו קרטון, פליקר CC BY-NC 2.0)

מבלי להיכנס לדיון על טיבה של אותה "מדיניות", שחבר בקבינט העיד שגם שר הביטחון ידע לומר עליה רק שהיא תוצאה של "אינרציה", אפשר לקבוע שריטואל האלימות ישראל-חמאס, על מחיריו הקשים, הוא אולי ההוכחה המובהקת ביותר לכישלון השיטה. במפתיע, ראשי מערכת הביטחון אף הכירו בכך ומדברים אחרת מאז תם הסיבוב האחרון, לפני חצי שנה בדיוק.

במסגרת המחויבות ההצהרתית להתגייס לשיקום רצועת עזה, תושביה והכלכלה שלה, יש לעשות יותר מאשר הצעדים הקטנים שננקטו עד כה בידי ישראל. יש לאפשר ליותר חומרי בניין לעבור, כדי לבנות מחדש את מה שנהרס במלחמה, אבל לא פחות קריטית היא נחיצות הנגישות לשווקים ולהזדמנויות מקצועיות, וגם חופש אקדמי, שיאפשר גם לצעירים מעזה לרכוש מקצועות חיוניים, להשכיל, לתרום לבנייה של חברה מתפקדת, שמוסכם על הרוב ששגשוגה יסייע לקיום מאוזן לאזור כולו.

הקלוּת שבה יכולה ישראל לתת ולקחת, לאפשר ולמנוע, לא רק מטרידה ומדכאת, אלא גם עוד הוכחה – למי שהיתה נחוצה – שהשליטה הישראלית על חיי היומיום של תושבי עזה היא כבירה. ברגע שישראל נוטלת על עצמה את השליטה הזאת, היא גם מבינה שמגיעה איתה אחריות שאינה ניתנת לניעור על החיים האזרחיים. זכויות האדם הבסיסיות, בהם הזכות לרכוש השכלה, הן רק חלק מהאחריות הזאת.

> ההרוגים של מלחמת עזה הרביעית

אמיר רותם הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון גישההפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf