newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל מנצלת את החטיפה למתקפה על חמאס שאינה קשורה לנערים

פעילות בשכם, מעצרים של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי אגודות צדקה, והצהרות שהמבצע יימשך בלי קשר לנערים. נתניהו עושה עכשיו את מה שרצה לעשות לחמאס לפני שבוע ולא היה יכול

מאת:

צריך להגיד את זה: מה שישראל עושה בגדה המערבית בימים האחרונים חורג כבר בהרבה מניסיון למצוא את הנערים החטופים. זוהי מתקפה צבאית ופוליטית על החמאס שנועדה לשרת את האג'נדה של הממשלה בלי שום קשר לניסיון למצוא את הנערים, וכשלא ברור בכלל אם יש קשר בין חמאס לבין החטיפה.

למען הסר ספק אבהיר: אני בטוח שגם נעשים מאמצים רבים למצוא את שלושת הנעדרים, והלוואי ויימצאו וישובו שלמים ובריאים במהרה, אבל זה לא מצדיק את הניצול הציני של הנסיבות בשביל מטרות אחרות לגמרי.

> החטיפה: טבילת האש של הרשות הפלסטינית

בימים האחרונים הורחבה פעילות הצבא לתוך בית לחם ושכם – בלב שטחי איי. נעצרו פעילי אגודות צדקה של החמאס, עיתונאים שקשורים לחמאס, יו"ר הפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס וסך הכל כמאתיים אנשים. הוחרמו מחשבים ונשק. כל זאת בעת שהחיפושים אחר הנערים עדיין מתמקדים באזור חברון, שממשיך להיות תחת סגר. לא יכול להיות ספק שחלק גדול מהפעילות הזאת לא קשור לנערים, ואף אחד בצבא לא חושב שפעילי צדקה ועיתונאים ויו"ר הפרלמנט יודעים איפה הם.

במקביל למבצע הצבאי המתרחב גם ההתבטאויות של ההנהגה הצבאית והמדינית עוברות שינוי מסוים. אם ביומיים הראשונים הרטוריקה הייתה של חיפוש כללי אחר הנערים והטלת האשמה על הרשות ועל אבו-מאזן, עכשיו רואים התמקדות מפורשת בחמאס. קצינים בכירים עלומי שם אמרו לתקשורת שהמטרה של המבצע היא "כל מה שצבוע ירוק" בגדה, וכן שהמבצע יימשך גם אחרי שהמרדף אחר החוטפים יסתיים. בתוך כך אנחנו שומעים עוד ועוד אמירות חיוביות על שיתוף הפעולה של הרשות (מבלי להזכיר שחמאס שותף בממשלתה) ושל אבו-מאזן אישית.

צריך לשים את הדברים האלה בהקשר: לפני שבוע נתניהו היה בבעיה. הוא נכשל באופן חרוץ בניסיון שלו לגייס את העולם נגד ממשלת האחדות הפלסטינית. הממשלה החדשה זכתה לגיבוי מקיר לקיר, ואף קיבלה מתנת השקה של מליוני יורו מהאיחוד האירופי. אחרי שנים ארוכות של פילוג בתוך הנהגת העם הפלסטיני, של ניתוק מדיני בין הגדה המערבית לרצועת עזה (ניתוק שישראל עצמה הניחה את התשתית החומרית עבורו), פתאום הסתמנה האפשרות של חידושו של אש"ף וניהול מאבק פלסטיני אחד, לא חמוש, שמתמקד בלחץ בינלאומי על ישראל.

ונתניהו לא היה יכול לעשות שום דבר לגבי זה. הוא שחרר הצהרות לאוויר מכאן עד הודעה חדשה, אבל לא היה יכול להחרים את הרשות לגמרי, וודאי שלא היה יכול לשלוח אלפי חיילים ללב שטחי איי כדי לעצור חברי פרלמנט מחמאס סתם כך (אם כי עמירה הס ניבאה ב"הארץ" שזה בדיוק מה שיעשה, והזכירה את חברי המועצה המחוקקת מטעם חמאס שנמצאים כבר שנים במעצר מנהלי).

ואז באה החטיפה. ופתאום השתנו כללי המשחק. ופתאום אפשר לתקוף את חמאס כמה שרוצים, איפה שרוצים, איך שרוצים, ואף אחד בארץ או בעולם לא יוכל להתנגד לכך. ופתאום אפשר לנסות לפלג שוב, לסמן את הרשות ואת אבו-מאזן כמשתפי הפעולה החביבים על ישראל, ואת חמאס בתור האיום הגדול עליה שצריך לעקור.

זאת, כאמור, למרות שחמאס כלל לא לקח אחריות על החטיפה, שאנשיו בתוך השטחים לא התבטאו בנושא, ושמבחינה פוליטית ליזום חטיפה כזאת עכשיו תהיה התאבדות בשבילו. חמאס הרי נדחק לתוך ממשלת האחדות כשאיבד את כל תומכיו בעולם הערבי וסבל מחיזוק המצור מהצד המצרי של עזה. אין לו מוצא אחר. הוא בדיוק קיבל גלגל הצלה בדמות הממשלה החדשה והאפשרות לבחירות ולהכרה בינלאומית. ואז באה החטיפה.

יהיו שיאמרו שחמאס, וכל חבר בו, הם מטרה לגיטימית להתקפה ישראלית. בעיניי חמאס הוא ללא ספק גם ארגון טרור שתוקף והורג אזרחים ישראלים ללא כל הצדקה. אבל חמאס הוא גם מפלגה פוליטית, שבבחירות האחרונות שהתקיימו בשטחים קיבל את רוב הקולות. הוא גם מערך של גופי צדקה שלא קשורים בכלל לטרור. והוא גם גוף מדיני ששינה את עמדותיו בשנים האחרונות ומוכן כיום למשא ומתן עם ישראל. כמו שנועם שיזף כתב: אם ממשלת ישראל באמת הייתה מעוניינת בשלום, הפיוס הפלסטיני היה הזדמנות נפלאה בשבילה.

אבל גם מי שתומכים לגמרי במתקפה כוללת על כל חלק בחמאס צריכים לדעת שהמתקפה הנוכחית עליו היא בחלקה ניצול ציני של החטיפה בשביל להשיג מטרות אחרות, זרות לשחרור הנערים. עצוב שנתניהו הולך בדרך הזאת במקום להשקיע את כל המאמצים רק בחילוצם.

> לפלסטינים אין ספק מי עומד מאחורי החטיפות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf