כך תיראה מערכת חינוך שחושבת במונחים של צדק מגדרי

כשילדה נכנסת אל מערכת החינוך, היא לא שואלת מה שיטת החינוך האופנתית החדשה. אם זו למידה בפרוייקטים, מיומנויות של המאה ה-21 או "למידה משמעותית". אלו כלים, אך לילדות וילדים חשוב התוכן. מה שחשוב לילדה זה שיראו אותה. מערכת החינוך של ימינו לא רואה אותה, אבל היא יודעת להראות לה הרבה דברים שהם לא היא. היא מציגה בפניה גיבורים גדולים, אנשים שהשפיעו על ההיסטוריה, ילדים, גברים, נערים. הרבה אנשים חשובים. אלו שכתבו שירים, אלו שלחמו במלחמות ואלו שחשפו תגליות מדעיות. בתוך העולם הזה היא אמורה לפלס את דרכה וללמוד כיצד להגיע הכי גבוה שהיא יכולה, אך תקרת הזכוכית הנמוכה נמצאת שם כבר מהרגע הראשון, בגובה המותאם לכתה א'.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בספרי הלימוד נמצאים בעיקר ילדים; במבחני המחוננים, כפי שראינו השבוע בפרסומי משרד החינוך, מופיעים טקסטים בהבנת הנקרא על בנים; במשלחות המתמטיקה, פיזיקה ומדעים נמצאים בעיקר בנים, ויש שנים שבהן נשלחים רק בנים לייצג את המדינה במשלחות הללו, ללא אף נערה אחת לרפואה. בשיעורי ספורט הילדה מופרדת ולומדת לעשות גלגלונים בזמן שחבריה לומדים לשחק כדורגל. אלו מהם שיצטיינו במשחק יהיו מפורסמים ויזכו לכבוד רב, ואילו היא, גם אם תהיה מתעמלת קרקע מדהימה, לא תזכה לעולם לאותה התהילה. והכל מתחיל בבית הספר שלא רואה אותה.

האם יכול להיות מוסד חינוכי אחר? בית ספר ששם בראש מעייניו צדק מגדרי? שהחינוך שלו הוא פמיניסטי? שקידום בנות ונערות הוא לא סיסמה בשבילו?

בשביל שינוי אמיתי, אנחנו צריכות כמובן מהפכה מהיסוד. כזו שמשנה את כל סדרי העדיפויות. שמוודאה שהחינוך הוא לכולן ולכולם. זה צריך להתחיל כמובן במשחקים של הגן, אך ברשימה זו אתמקד בבתי הספר.

בואו נוודא שהן מרגישות נוכחות בכיתה, שיש להן קול והרבה חוכמה, שלא שכחו אותן ושהחינוך הוא קודם כל, גם שלהן. ילדות בבית ספר (קובי גדעון/פלאש90)

לצורך העניין, אניח לרגע לשיטת החינוך של ימינו הכוללת למידה פרונטלית, מבחנים ושיעורי בית, למרות שגם אותה יש לשנות מהיסוד. בואו נאמר לרגע שאנחנו מתמקדות רק בשינוי מגדרי, כי הוא הדבר הדחוף והחשוב ביותר, ושמות בצד את כל שאר השינויים לשלב הבא. קודם נראה את הילדות ואחר כך נדון בשיטות ההוראה, שגם עליהן יש לתת את הדעת.

כדי לראות את הילדות, הדבר הראשון שיש לעשות מחר בבוקר בכל בתי הספר הוא לוודא ש-100% מהטקסטים כתובים בלשון מעורבת. נכון, אנחנו לא אוהבים/ות את הסלאשים וזה קשה לכולן/ם להתרגל ולכתוב על הלוח בשפה שמתאימה לילדים/ות, אבל זה מה שהעברית מאפשרת לנו כרגע. אולי בעקבות הטרחה נוכל לעורר בכיתה שיח ביקורתי על השפה, אבל קודם כל, יש לכתוב כל דף, מבחן, הוראה, לוח קיר, שיעורי בית, פוסטר והודעה בלשון שפונה לכולן ולכולם.

אחרי שהטקסטים ידברו אל כולנו, הצעד הבא הוא לשרוף את כל ספרי הלימוד ולכתוב חדשים. אוקיי, אז אולי לשרוף זה לא הדבר הכי אקולוגי. אפשר למחזר ולהכין מהם עיסת נייר לשיעורי אמנות. עיסת נייר שתספיק לכמה שנים. בספרי הלימוד החדשים (או באתרים/הספרים הדיגיטליים/אמצעי הלימוד החדשניים או מסעות המציאות המדומה), כל התוכן יאפשר היכרות עם מגוון האוכלוסייה. הכוונה היא לא לספר היסטוריה שבו יש עשרים גברים ציונים, אשה אחת ופלסטיני אחד כדי שלא יהיו תלונות על ייצוג. הכוונה היא להבין שההיסטוריה שלנו, המדע, האמנות, הספרות, הקולנוע ושלל המקצועות מכילים נשים וגברים.

אי אפשר לתהות לגבי כמות הילדות שמגיעות ללימודי פיזיקה בתיכון אם לא לימדנו אותן על פיזיקאיות בכתה ה'. כשהתכנים יכילו כמות שווה של גברים, נשים (ומגדרים אחרים, כן, כן), הם ישתנו. אולי ניחשף גם להיסטוריה של מלאכות הבית, לאמניות שגידלו ילדים, לסופרות שלא נישאו מעולם או שינו את שמן לכזה של גברים כדי לפרסם ספרים, או למתמטיקאיות שחשבו מחוץ לקופסה. הידע האנושי יהיה רחב יותר והלמידה תעמיק. גם תרגול החומר יהיה מגוון. שאלות בחשבון לא יבדקו רק מה המהירות בה אפשר לנהוג ברכב מבאר שבע לתל אביב, אלא גם איך לחשב היקף של שמלה או עודף בחנות צעצועים. שיעורי כימיה ימצאו תרכובות חדשות לסליים ויוודאו שהילדים/ות ידעו שיש עוד מדעניות חוץ ממארי קירי.

במערכת חינוך פמיניסטית לא תהיה היררכיה של מקצועות. זה קריטי להצלחה של כולן וכולם. במערכת חינוך כזו תהיה הערכה שווה להצטיינות בספרות והצטיינות בביולוגיה, לחישוב מהיר ולציור נוף ריאליסטי. לא יהיו מקצועות נשיים ומקצועות גבריים. לא תיפתח קבוצת כדורגל לבנים מבלי שתהיה כזו לבנות. לא יפתח שיעור שלא יכול להכיל את כל המגדרים. כל המקצועות יהיו מוערכים וישפיעו במהרה על שוק העבודה שבו חשובה עבודת צוות ויש הערכה גוברת למקצועות אינטר-דיסיפלינריים.

במערכת חינוך פמיניסטית, המגדר יהיה בתודעה של המורים והמורות כל הזמן. נוודא שגם ילדים וגם ילדות ידברו בשיעור, נמצא דרכים לפנות גם לאלו שתופסות פחות מקום במרחב, נוודא שכולן וכולם יקבלו הוקרה על הבמה, בתחרויות, במשחקי ספורט, בתעודות הערכה, בטקסים ובמופעים. נוודא שאם מתקיימת עבודה בקבוצות, גם ילדות מנהיגות את הקבוצה. שאם מתקיימות בחירות למועצת תלמידים/ות, יש שריון לילדות. שהן נמצאות בכל תכנית מנהיגות, בכל משלחת, בכל תמונה, בכל דימוי על הקירות.

במערכת חינוך פמיניסטית יהיה כבוד לאוטונומיה על הגוף. נוודא שבית הספר נקי מהטרדות מיניות ומשיח פוגעני, אפס סובלנות לאלימות מכל סוג ולאלימות מינית בפרט, אפס סובלנות להערות של מורות בנוגע לגוף של תלמידים/ות. נוודא שיש יחס שווה בנוגע לקודים של לבוש ומראה. נקיים שיעורים של התבגרות ומיניות בריאה, נקדם שיח חיובי על גוף, תזונה ופעילות גופנית לכל המגדרים, נלמד לכבד כל הופעה מגדרית של ילדים/ות, כולל ילדים/ות בעלות זהות מגדרית מגוונת, ונאפשר להן/ם נגישות לכל מרחב בבית הספר, כולל כמובן לשירותים הציבוריים.

צדק מגדרי בחינוך הוא אינטרס של כולנו ואפשרי להשגה. בדקו את בית הספר של הילד/ה שלכן/ם: האם השפה פונה לכולן/ם, האם התוכן הלימודי מציג ילדים/ות באופן שווה, האם כל המקצועות פתוחים בפני בנים ובנות, האם בית הספר מוודא שהגוף של כולן מוגן? בואו נוודא שהילדות שהתחילו השנה את מסען במערכת החינוך יסיימו אותו כשהן יודעות שהן יכולות ללמוד את כל מה שמעניין אותן, שהן מוערכות, שיש להן דמויות רבות שמהוות עבורן השראה בתוך כתלי בית הספר, שהן נחשפות לנשים רבות ולמיעוטים רבים שפעלו כדי לשנות את ההיסטוריה ולקחו בה חלק משמעותי, שהן מרגישות נוכחות בכיתה, שיש להן קול והרבה חוכמה, שלא שכחו אותן ושהחינוך הוא קודם כל, גם שלהן.

אילאיל קופלר. אשת חינוך ואקטיביסטית פמיניסטית, מלמדת בבית הספר הדמוקרטי קהילה ביפו.