newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא שנאת חינם הביאה לחורבן המקדש, אלא מוות לחינם

השיח המקובל היום בישראל הוא שבית המקדש חרב בגלל "שנאת חינם". אבל הפרשנות הזו לא ממש מתיישבת עם ההיסטוריה. החורבן הגיע בגלל אי-קריאת המציאות. מבט אחר על ט' באב

מאת:

בשטח החפירות הארכיאולוגיות הצמוד לכותל המערבי, מדרום לרחבת הכותל הנוכחית והיכן שעתידה להיבנות רחבת התפילה השוויונית, בשטח המכונה מרכז דוידסון ואזור קשת רובינסון, מונחת ערימת אבנים גדולות. הן נראות כאילו נפלו ונערמו על הרחוב המתוארך לתקופת בית המקדש השני.

הרחוב העתיק וערימת האבנים שעליו מוצגים לציבור כשרידים מימי בית המקדש. למבקרים מסבירים שהרחוב נבנה כחלק מהמתחם, ששכן סביב בית המקדש, וערימת האבנים נפלה על הרחוב כשהרומאים הרחיבו את המקדש בשנת 70 לספירה. כשהמקום נחפר בסוף שנות השישים של המאה ה 20, הוחלט להשאיר את מפולת האבנים כפי שהיא, זכר לחורבן בית המקדש ואולי גם תזכורת חיה לסכנה שאורבת מבית: פילוג קיטוב ושנאה. אולי קיוו שאנדרטת האבנים תשמש תזכורת ותציל את החברה הישראלית מן הסכנה שמכונה במקומותינו "שנאת חינם".

רק מעטים יודעים שישנה סברה בקרב החוקרים, שרעידת אדמה שפקדה את הארץ במאה הרביעית לספירה היא הסיבה למפולת האבנים, ללא כל קשר לחורבן המקדש. אבל, מן הסתם, מחלוקות בין חוקרים לא יכולות לעמוד במרכז השיח של עם שמחפש אחדות דעה, מחשבה ומטרה. לכן, כנראה, כל שנה לפני ותוך כדי תשעה באב, ישראל עוטפת עצמה בדיונים, הרצאות ותוכניות על שנאת חינם ועל כוחנו כחברה מאוחדת ומלוכדת.

מתפללים מול הכותל המערבי בתשעה באב. פרשנות "שנאת חינם" דחקה את הפרשנויות האחרות לחורבן המקדש (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

מתפללים מול הכותל המערבי בתשעה באב. פרשנות "שנאת חינם" דחקה את הפרשנויות האחרות לחורבן המקדש (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כמו האבנים הדוממות, המקבלות את הפרשנות הלאומית ללא עוררין, כך גם נרטיב היסטורי אחר מהמקובל לא נשמע. הדעה הרווחת בקרב חוקרים רבים, שלא שנאת חינם היא שגרמה לחורבן בית המקדש, אלא עצם המרד היהודי ברומאים. המרד היהודי בשנת 65 לספירה היה יכול להיגמר רק בצורה אחת: הרס הערים המורדות, לקיחת המורדים בשבי, שיעבודם  והריגתם.  לעמים חזקים בהרבה מן העם היהודי לא היה סיכוי לנצח את האימפריה הרומית, שלעוצמתה לא היה תקדים בהיסטוריה כולה. הלקח שראוי להילמד בתשעה באב הוא הסכנה שביוהרה והעיוורון שנובע ממנה. אף שהמורדים הכירו את עוצמתו של הצבא הרומי ואכזריותו, הם סירבו לפקוח את עיניהם ולהתעורר מהמציאות המקבילה שחיו בה, מציאות שהונחתה על ידי אמונה קנאית באל ועל ידי האמונה בצדקת דרכם.

כבר בראשיתו של מרד היהודים ברומאים פרצו מחלוקות בין היהודים לבין עצמם האם להצטרף אליו או לנסות למנוע אותו. מחלוקות אלו היו אחת מהבעיות המרכזיות של המורדים, שלא קיבלו לגיטימציה מלאה מעמם. המסורות היהודיות מתארות את ימי המצור בירושלים כתקופה שבה פלגים של קנאים נלחמו אלה באלה. מסורות אלו מבליטות את הפילוג כגורם שהביא את הקץ על חירות ירושלים. נראה שנכון יותר לנתח את הקרעים ואת האלימות בין פלגים יהודיים בימי המרד האחרונים ככאלו שמבשרים את ההפסד במאבק. ברור שהעימותים הפנימיים הועילו לרומאים, אבל ניתן לומר שהפילוגים לא היו הסיבה להפסד ולחורבן, אלא כוחו האדיר של הצד השני.

הנרטיב, המפרש את חורבן הממלכה היהודית בימי בית שני כנובע משנאת חינם, מהווה בעשורים האחרונים איום ממשי על החברה הישראלית ועל המדינה. ההטפה נגד שנאת חינם היא הטפה להתכנסות פנימה, הטפה לאשליה של מציאות חד-ערכית ומידור של האחר. ההטפה כנגד שנאת חינם היא חלק בלתי נפרד מהנרטיב הלאומני שרווח היום בחברה הישראלית: או שאת/ה אתנו ומתנהג כמונו  ומחזיק בסט הערכים שלנו במלואו או שאתה נגדנו, אויב מסוכן.

כיום, עיוורון הנובע מאמונה, מאי ראייה וקבלה של האחר, החזק או החלש, הם הסכנה לעם ישראל. במקום שנלמד צניעות לאומית מהי, נחנך את ילדינו נגד יוהרה ואמונה עיוורת בכוחנו, אנחנו מקדשים את המאבק הקולקטיבי בלי לבחון את מחירו.

אחרי כמעט אלפיים שנה הגיע הזמן לשנות את השיח. לא שנאת חינם הובילה לחורבן בית המקדש, אלא הבחירה למות לחינם. בפעם האחרונה שהעם היהודי החליט להילחם עד מוות, לקח לו כמעט 2,000 שנה לאחות את השברים. גם בשביל עם הנצח זה די הרבה זמן.

יונתן מזרחי הוא מנכ"ל עמק שווה, ארגון הפועל למען זכויות תרבות ומורשת ושמירה על אתרי העתיקות כנכס ציבורי השייך לכל הקהילות והעמים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf