newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך הפך הסופר-טנקר של ההסברה לשגריר ישראל בבריטניה?

לקראת כניסתה של שנת היובל לכיבוש שולח נתניהו לחזית המערכה הדיפלומטית קלף מנצח. האם מארק רגב, נער הזהב של ההסברה הישראלית שהחל לשרת כשגריר בבריטניה, יצליח לנטרל את הביקורת הבינלאומית?

מאת:

לא בטוח שהשם מארק רגב מוכר כל כך בארץ. אבל בעולם, נדמה שהוא אחד השמות המזוהים ביותר עם המדינה, ובטח עם ממשלותיה האחרונות. במבחן החדשות של גוגל, עולה שהשם "מארק רגב" מופיע בחיפוש בעברית כ-170 פעמים, ואילו בחיפוש בחדשות באנגלית מופיע השם הזה למעלה מ-12,500 פעם. די מוזר לאדם שעבד צמוד כל כך לממשלות ישראל בעשור האחרון, אבל לא כל כך מפתיע בהתחשב במוקד עבודתו.

רגב שירת כיועץ ראש הממשלה לתקשורת בינלאומית החל מ-2007, אז שימש אהוד אולמרט בתפקיד. שנה לאחר מכן, הוא כבר הופיע בכל תחנת טלוויזיה אפשרית בעולם. זה היה במהלך מבצע עופרת יצוקה, במהלכו נהרגו 1,417 פלסטינים ו-13 ישראלים. רגב נתן אז ראיון אחר ראיון לכל אמצעי התקשורת העולמיים, והצליח להסביר גם את נתוני ההרג הנוראיים שצוינו כאן תוך שהוא חוזר ומדגיש כי ישראל לא עשתה שימוש מוגזם בכוח.

רגב היה למעשה ה"מסבירן" הראשי שדיברר את ישראל לעולם. ובכל מה שנוגע להסברה, פרופגנדה, ספינים, דיפלומטיה-ציבורית, העברת מסרים ומה שביניהם – נדמה שלא היה בן אדם שיודע טוב ממנו את המלאכה, בטח לא באנגלית. באינספור הראיונות שנתן לתקשורת הבינלאומית, שמר רגב על קור רוח, ועשה – לפחות מבחינתו – את עבודתו נאמנה.

> משרד התיירות מודה: תפקיד הקהילה הגאה הוא להיות יפה ולרקוד

מארק רגב הופך לשגריר ישראל בבריטניה באופן רשמי

פעם אחר פעם אחר פעם, וישראל בעשור האחרון נתנה המון חומרים לביקורת עליה – הימשכות הסגר על עזה, המתקפות על הרצועה והשימוש המופרז בכוח, התקיפה של המרמרה במים בינלאומיים והריגת אזרחים טורקים, ירי בפלסטינים בשטחים הכבושים ובכלל, הריסת בתים, המשך הבניה בהתנחלות, עידוד תפילת יהודים בהר הבית ושינוי הסטטוס קוו במתחם, ועוד ועוד – בכל האירועים הללו ניצב רגב אל מול המצלמות, ובארשת פנים רגועה הצליח בדרך כלל לצאת מהריאיון כשהמסר שלו מועבר בבטחה. לא בטוח שרגב הצליח לשכנע את הכתבים הזרים שראיינו אותו, אבל הוא סיפר את מה שישראל רצתה להשמיע, ופעם אחר פעם הצליח לסובב את הביקורת בחזרה אל הפלסטינים.

עבור רגב – שלא ברור אם יש לראות אותו כמעצב קו ההסברה הישראלי בעשור האחרון או רק כשופרו הטוב ביותר – ישראל תמיד רק "מגיבה" לאלימות הפלסטינית, ישראל היא כמובן הקורבן, הפלסטינים לא רוצים בשלום, אין סגר על עזה וכיבוש יש רק במלפפונים. כאמור, לא משהו שאנחנו לא מכירים – אחרי הכל המצב הוא כה עגום שבינינו כל המפלגות בכנסת, מלבד מרצ והרשימה המשותפת, היו חותמות בשתי ידיים על כל הטשטוש ההסברתי הזה ועוד מוסיפות לו חיבוק והצדעה – אבל בכל זאת, רגב עשה זאת כנראה בצורה הטובה ביותר, ועוד באנגלית.

המסבירן הלאומי קפץ כיתה

לא הייתי נדרש לכל ההקדמה הארוכה הזו, אילולא שמעתי שלאחרונה החל רגב לשרת בתפקיד שהוא אולי השני בחשיבותו בשגרירויות ישראל בעולם: שגריר ישראל בבריטניה. הוא מונה לתפקיד אחרי שעשה שירות נאמן כיועץ לענייני תקשורת בינלאומית של ראש הממשלה נתניהו – פוליטיקאי שכזכור יודע גם הוא דבר וחצי דבר על פרופגנדה בכלל ופרופגנדה באנגלית בפרט. נתניהו כנראה היה הראשון לזהות שמי שעשה תפקיד הסברתי כל כך טוב, שנדמה שהצליח להעביר בכחש מאות ואלפי עיתונאים בעולם כולו, אין מתאים ממנו מלקבל את המשרה הנכספת.

המינוי של רגב נובע כנראה מהביקורת הגוברת בבריטניה נגד המשך הכיבוש הישראלי, ביקורת שנתניהו יודע היטב שרק תגבר בשנה הקרובה – בה יציינו בכל מדינות העולם, מלבד ישראל, 50 שנים לכיבוש. ניתן להעריך שבגלל הביקורת הגוברת, ובגלל המשימה ההסברתית המאתגרת המצפה לכל נציגי ישראל בעולם בשנת 2017, הוקפץ רגב כמה כיתות והפך מיועץ תקשורת לשגריר.

המהלך הזה, מבחינת נתניהו כנראה, הוא גאוני, שכן הוא שם את "מר הסברה" בתפקיד הדיפלומטי החשוב ואולי הקשה ביותר בזירת הביקורת הגוברת נגד ישראל. מצד שני, מבחינת החיים עצמם, העובדה שישראל משפרת את הסיפור שהיא מספרת לעצמה, או שהיא מחדדת את דף המסרים שלה לעולם, לא ישנה במשהו את התמונה על פני הקרקע. במילים אחרות, המילים לא יצליחו לשנות את מה שעושה ישראל במציאות.

> למה המדינה הפרידה בין אשה שעברה הפלה לבין בעלה?

דני דיין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

קונסול ומתנחל של כבוד. דני דיין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שליחותם של הממונים על האשליות

נדמה ששירות החוץ הישראלי הפך לזירת הסברה משוכללת, שפועלת על פי החליל, והפוביות, של ראש הממשלה. קחו לדוגמה ארבעה מוקדים חשובים בעולם: וושינגטון, ניו יורק, רומא ולונדון. בניו יורק התמנה לאחרונה דני דיין ממועצת יש"ע לקונסול ישראל, אחרי שבברזיל סירבו לקבלו כשגריר בשל התנגדות ברזיליה להמשך השליטה הישראלית בשטחים שהיא מעולם לא סיפחה אליה, ובהמשך השליטה בעם אחר; לא הרחק משם, באותה העיר, מייצג דני דנון את ישראל כשגריר המדינה באו"ם, וזאת אחרי שכיהן בישראל בתפקיד שר החלל ופוטר מתפקיד סגן שר הביטחון כשהתבטא נגד חוסר המחץ של ישראל במתקפותיה ברצועת עזה.

בוושינגטון הבירה משמש חברו הטוב של נתניהו ויועצו המדיני לשעבר, רון דרמר, כשגריר ישראל בארצות הברית, וזאת כפי שניתן לנחש – על אפו ועל חמתו של הממשל האמריקאי; ובאותו הזמן, בארץ המגף, מנסים עדיין האיטלקים להתמודד עם גודל המצוקה שתהא כרוכה בהחלטת ישראל לשגר לרומא דווקא שגרירה שעד לפני פחות מעשור היתה חברת פרלמנט במפלגתו של ברלוסקוני.

מצעד האיוולת לא החל כאן. ישראל מנסה למצוא תרופות לבעיות ממנה היא סובלת במיני מיקיאג'ים ודברי איפור שיחפו על פגעיה ויגרמו להם שלא להיראות הכל חוץ מלהתמודד ולפתור באמת את הסוגיות הפוליטיות.

כך, לדוגמה, כשבנורבגיה התגברה ביקורת נגד ישראל, בין היתר על אפליה נגד ערבים, מיהר שר החוץ ליברמן לשלוף שפן: הוא שיגר לשם שגריר בן העדה הדרוזית. וכך, דוגמה אחרת, כשבאו"ם גברה הביקורת נגד המשך הסגר על עזה, נשלפו שפנים מהכובע, הוצאו קריקטורות של פצצות והקלטות של סירנות ואפילו 40 שניות של שתיקה במבט נוזף. וכעת, גזירה שווה בלונדון – שם מיהר נתניהו לשלוף שפן נוסף: את מארק רגב, הסופר-טנקר של ההסברה הישראלית.

אבל הדיבורים החלקלקים, גלגולי העיניים, והעברת האשמה לא רק שלא יסייעו לישראל, אלא רק יגדילו את עומק האשליה שמוכרים לנו מסבירניה בואכה שגריריה. מערכת ההסברה המשומנת, הטריקים והשטיקים, עושים רק דבר אחד: הם מרחיקים את ישראל מהתמודדות עם המציאות, והם מגדילים את המרחק בין המציאות החיה לבין המציאות המדומה שמוכרים לנו קברניטי ומסבירני המדינה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> הקרב על האסתטיקה של הירי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf