מהלך היסטורי לטובת פועלי הבניין? הפעילים מטילים ספק

"מהלך היסטורי". ככה הגדירו בהסתדרות את ההסכם שהושג אתמול בערב עם משרד האוצר, שעות ספורות לפני שהשביתה שהכריזה עליה ההסתדרות במחאה על ההרוגים והפצועים בענף הבנייה היתה אמורה להיכנס לתוקף. בעקבות ההסכם, השביתה בוטלה.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הצביע על ההישגים הגדולים שהושגו במו"מ עם האוצר: החלת התקן האירופאי לפיגומים, שימוש ברשתות מגן; הרחבת תקנים של מפקחים במינהל הבטיחות בעבודה; החלת האחריות לתאונות עבודה על היזמים; הצבת עוזרי בטיחות באתרי בניין והרחבת סמכויות רשם הקבלנים.

אבל בקרב הפעילים והארגונים העוסקים בנושא התגובות נעות בין שביעות רצון מסויגת ובין אכזבה גלויה. החשש הוא שאין ודאות שההסכם אכן ימומש בפועל ובהסכם עצמו אין ענישה אפקטיבית לחברות שבאתרים שלהן נהרגו או נפצעו פועלים. נמתחת גם ביקורת על ההסתדרות שהצטרפה למאבק באיחור גדול, ובסופו של דבר ביטלה את השביתה. הפעילים גם מזכירים שבכל מקרה השביתה לא היתה מביאה להשבתת אתרי הבנייה עצמם, משום שרוב הפועלים מועסקים דרך קבלני משנה ואינם כפופים להסתדרות.

"אני לא מאושר, אבל שמח על מה שהושג״, אומר דן ורשבסקי, יו״ר ועד המנופאים. ״גם אם אנחנו קצת מאוכזבים, יש הרבה ניצחונות בהסכם". ההישגים המרכזיים מבחינתו הם ההחלטה להדפיס רשיונות למנופאים כדי למנוע זיופים, החלטה לחוקק חוק ייעודי להסדרת העסקת מנופאים, הסדרת האחריות לכלל היבטי תחזוקת המנוף, ועוד. האכזבה נובעת מכך שאין הסדרה של שעות העבודה. ״יש חוק, אבל זה לא מספיק", אומר ורשבסקי. "מנופאים נאלצים לעבוד יותר מ-13 עד 15 שעות", אומר ורשבסקי. "זה נושא כואב ונמשיך להילחם עליו עד שנגיע לעשר שעות עבודה״.

ורשבסקי הודה להסתדרות ולניסנקורן. ״אני בטוח שהם ימשיכו לתמוך בנו", מכריז ורשבסקי. "התחלנו את המאבק של המנופאים לפני שלוש שנים, ומשום ששהממשלה לא רצתה לשנות כלום, הפתרון היחיד היה שביתה כללית. הצלחנו להביא את הנושא לראש סדר היום״, הוא אומר ומודה לשאר הפעילים והארגונים שפעלו בתחום.

אחד הארגונים האלה הוא הפורום למניעת תאונות עבודה. שם היו הרבה יותר סקפטיים לגבי ההסכם. ״ההסתדרות נכנעה לקבלנים ולבעלי ההון, על חשבון הפועלים הכי שקופים וחלשים״, אמר ראובן בן שמעון, מייסד הפורום. לדברי בן שמעון, ההסכם לא נותן מענה אמיתי לתאונות הקטלניות. "מההבנות בין שר האוצר כחלון לניסנקורן נעדרים באופן בולט מהלכים חיוניים קריטיים רבים, כמו הטלת סנקציות פליליות וכספיות משמעותיות בגין הפרות בטיחות על קבלנים ועל מנכ"לים״, הוסיף בן שמעון. לדבריו, נדרש שיפור בדרך ניהול החקירות של התאונות. ״בגלל רשלנות החקירות, כמעט ולא מוגשים כתבי אישום ואין הרשעות בגרימת מוות של פועלים״, הסביר.

כל הפעילים מסכימים שאחת הבעיות האקוטיות היא המספר הזעום של מפקחים על אתרי הבנייה. לפני חתימת ההסכם, היה מדובר על 20 פקחים בלבד. המשמעות היתה שפקח ביקר באתר בנייה פעם בשלוש שנים בממוצע. לפי ההסכם החדש, יתווספו 60 תקנים למפקחים, 25 מהם כבר השנה, אך לא בטוח שהתוספת מספיקה. ״על פי מסמך שחתום עליו השר חיים כץ מתחילת 2017, דרושים 360 מפקחים כדי לעמוד בסטנדרט של האיחוד האירופי״, אומר בן שמעון.

לפני שנודע על ביטול השביתה טען בן שמעון כי ״היום פועלים נהרגים, פשוט כי פועלים מתים זולים לקבלנים יותר מאשר שיפור תנאי הבטיחות באתרים." גם לאחר חתימת ההסכם, הוא מאמין שלא הרבה ישתנה. "רק כאשר אתר שהתרחשה בו תאונה ייסגר לחודש, נתחיל לראות שינוי״, הוא אומר.

״ההסכם מושך את השמיכה מצד אחד לצד שני״, מוסיף אסף אדיב מארגון העובדים מע״ן, ״לוקחים מפקחים מתחומים אחרים, לא מוסיפים תקציב לבטיחות, והנושאים המרכזיים לא טופלו: הקבלנים פשוט לא היו מוכנים לקבל אותם״. אדיב מדבר על סנקציות נגד אתרי בנייה שיש בהן תאונות ועל אופן חקירת התאונות עצמן. ״צריכה לקום יחידת פיקוח שתפעל בשיתוף להב 443 ותאסוף ראיות ונתונים. רק כך יהיה ניתן להגיש כתבי אישום״, הוא אומר.

״אין בשורה בהסכם הזה״, קובע אדיב, ״האיום בשביתה היה ספין תקשורתי. לא הייתה כוונה רצינית לארגן שביתה, ברשימת המקומות שיועדו לשביתה לא היתה אף חברת בנייה, רוב הפועלים לא מאוגדים בהסתדרות״, מסביר אדיב. אם ההסתדרות היתה רצינית, הוא טוען, היא היתה מתחילה לאגד את הפועלים בתור צעד ראשון.

״ההסתדרות לא מוכנה לאתגר את הקבלנים״, טוען אדיב, ״היא נמצאת בקשר גורדי איתם. היא איפשרה להם לייבא יבוא מסיבי של עובדים זרים, להעסיק פועלים פלסטינים בתנאים מבישים ולייבש את מערך הפיקוח וההכשרה של ענף״. הוא מזכיר שההסכם שהושג לא חל מעבר לקו הירוק, כך שאם פועל נהרג באתר עבודה בהתנחלויות, שום גורם ממשרד העבודה לא יחקור את התאונה והיא גם לא תיכנס לסטטיסטיקה של תאונות העבודה בישראל.

לדברי אדיב, ההסכם הוא תוצאה של הלחץ הציבורי והתקשורתי. גם ההישגים שהושגו עד כה – כמו תקן אירופאי לפיגומים – הם תוצאה של הלחץ הזה. לכן צריך להמשיך בעבודת השטח כי זו האפשרות היחידה ליצור שינוי לטווח ארוך. ״לא התרגשנו מהספין של ההסכם, ואנחנו ממשיכים בעבודה היומיות, לחזק ולהעצים את הפועלים, כדי שכשתצוץ בעיית בטיחות, פועל ירגיש בטוח להגיד שהוא מסרב לעבוד. אם הוא יודע שהוא יפוטר, הוא יבחר לשתוק״.

בארגון קו לעובד מביעים אופטימיות זהירה לאחר חתימת ההסכם. ״זו התקדמות משמעותית, אך הדרך עוד ארוכה״, נמסר מהארגון. ״חוסר העניין הבולט בבטיחותם של עובדי הבניין בישראל עיכב את הממונים מלהתגייס לטובת הנושא תקציבית, מקצועית ורגולטורית – ולאחר ארבעים שנות הזנחה ועצימת עיניים, מצהירה המדינה כי תבצע את תפקידה על מנת שעובדים יחזרו הביתה בסוף יום עבודתם״.

בארגון מציינים, שבשלוש השנים האחרונות הם קראו פעם אחר פעם לחקור את התאונות שבהן נהרגו עשרות פועלים ומאות ונפצעו. ״עתרנו לבג"צ, גיבשנו רשימת דרישות, הצבענו על האחראים הישירים למחדלים: מנהל הבטיחות במשרד העבודה, משרד האוצר, משטרת ישראל ורשם הקבלנים. כל אחד מהם וכולם גם יחד יכולים היו להפעיל את סמכויותיהם ולממש את המנדט שלהם, גם ללא חרב השביתה שהונף מעל ראשם".

בהסתדרות עצמה העדיפו להימנע מתגובה על הטענות נגד ההסכם והסתפקו באמירה שהם "אינם רואים בו חסרונות".